מקומות עבודה בכל רחבי ארה''ב מחפשים עובדים / צילום: Associated Press
זה היה זמן קלאסי לספין. לשכת הסטטיסטיקה של משרד העבודה האמריקאי פרסמה את נתוני התעסוקה לחודש נובמבר, והם היו מאכזבים, והם היו מעודדים.
הם אכזבו, מפני שבנובמבר נוספו פחות מחצי מקומות העבודה של חודש אוקטובר: 210 אלף, המספר הנמוך ביותר בזמן נשיאות ג'ו ביידן. כלכלנים צפו תוספת של חצי מיליון. אגב, אין זו הפעם הראשונה השנה שתחזית אופטימית מאוד מופרכת כמעט מעיקרה.
הם מעודדים, מפני שהאבטלה ירדה עד 4.2%, שיעורה הנמוך ביותר מאז פרץ משבר הקורונה במרץ 2020. שיעורה בחודש הקודם עמד על 4.6%. מספר המצטרפים החדשים לשוק העבודה עמד על 600 אלף בקירוב, ראיה להקלה של המחסור בידיים עובדות.
המחסור הזה ייחד את חודשי האביב והקיץ, ועורר את הרושם שעובדים מבכרים להישאר בבית, מפני שמענקי אבטלה ממשלתיים משתלמים להם יותר משכר. המענקים הגיעו ממילא אל קיצם, ברוב המקרים; ומעסיקים התחילו להציע העלאות שכר והטבות. נתוני נובמבר מראים, שהשכר הממוצע במשק עלה ב-12 החודשים האחרונים ב-4.8%.
הפוליטיזציה של הסטטיסטיקה היא עניין רגיל בארה"ב. אבל התנודות של החודשים האחרונים היו לא רגילות. כל חודש, לפעמים כל שבוע, הפריך את החודש, או את השבוע הקודם. הכרזת ניצחון דמוקרטית הקדימה שמחה-לאיד רפובליקאית.
ב-29 בנובמבר הנשיא עצמו צייץ: "מאז הושבעתי, ב-20 בינואר, חזינו בגידול-שיא של 5.6 מיליון מקומות עבודה - יותר מקומות עבודה ממה שנוצרו אי פעם בתולדות ארה"ב".
הרפובליקאים ראו את חצי הכוס הריקה בנתוני יום ו', ומצאו אוזן קשבת בתקשורת. דווקא ה'וול סטריט ג'רנל', שמאמרי המערכת שלו משקפים עמדה ימנית שמרנית בפוליטיקה ובכלכלה, דחה את הספין הרפובליקאי. הוא גרס, שמהנתונים החדשים מצטיירת כלכלה איתנה מספיק, כדי לאפשר לבנק המרכזי להעלות את שערי הרבית בתחילת השנה.
האינפלציה כבר לא זמנית
כל הנחלים זורמים אל ועדת השוק הפתוח של הפדרל ריזרב. היא נחלצה להצלת הכלכלה מימי הקורונה הראשונים, בהתרה מסיבית של הרצועה. גם כאשר האינפלציה התחילה להתדפק על הדלת, הנגיד וסגניו תיארו אותה כאופיינית לזמן של התאוששות מהירה ו"זמנית".
המונח "זמנית" נעלם מאוצר המלים. הנגיד ג'רום פאוול עצמו דיבר בשבוע שעבר על "אי התאמה בין היצע לביקוש, צווארי בקבוק [באספקה] והתפרצות של אינפלציה".
בנפרד, הוא אמר לוועדת הבנקאות של הסנאט, כי "גברה הסכנה שהאינפלציה תעלה", והבנק מוכן להביא אל סיומה את מדיניות "הכסף הזול" שלו. הישיבה השש-שבועית של הנהלת הבנק בשבוע הבא תרמוז על הבאות. אבל השווקים כבר מתכוננים. רוח רעה אחזה אותם מאז השימוע בסנאט: המדדים צנחו ותשואות האג"חים נסקו.
יש כמובן קשר הדוק בין מדיניות הרבית לשוק העבודה. החוק מחייב את הבנק המרכזי לנסות ולהבטיח תעסוקה מלאה. ממילא אם יש נסיגה בשוק העבודה, ואם ציפיות אינן מתמלאות, הבנק עשוי לחזור ולשקול. ספק אם זה יקרה הפעם.
הנשיא מינה את פאוול לתקופת כהונה שנייה רק ימים אחדים לפני השימוע בסנאט. בהודעת המינוי הוא שיבח את הנגיד על מנהיגותו בימים הקודרים ביותר של המשבר. הנגיד הזה עמד בלחץ כבד להקדים ולהדק את החגורה. הוא לא עשה כן. אבל אין עוד מנוס מפני ההידוק.
הן לא יצאו לארוחת ערב
משהו השתבש מעיקרו בציפיות הבית הלבן. הנשיא נתן ביטוי לתסכולו בחודש שעבר. "בזכות העוצמה של התאוששותנו הכלכלית", הוא אמר, "משפחות אמריקאיות יכלו לרכוש יותר מוצרים. אבל, נחשו מה הן לא עשו - הן לא יצאו לארוחות ערב, או צהריים, ולא הלכו לבאר המקומי, בגלל הקורונה. אז מן הן עושות? הן נשארות בבית, הן מזמינות על הרשת, והן קונות מוצרים".
לשון אחר, מכוניות ומקררים כן, בתי מלון ומסעדות לא. כלכלת השירותים לא הדביקה את קצב הצמיחה. נקל לראות את אי ההתאמה באמצעות עיון במדדי-המשנה. מדד המחירים למוצרים בני-קיימא עלה ב-12 החודשים האחרונים ב-13.2%, בשעה שמדד המחירים לשירותים עלה רק ב-3.6%.
"הכסף הזול" לא התפזר בכל רחבי המשק באופן שווה. הוא מימן בולמוס קניות, שהעשיר פלאים את רשתות השיווק, סתם את צינורות האספקה והצית אינפלציה. איפה טעה הממשל? כנראה בהנחתו על מהירות הנירמול של חיי אמריקה אם כולם יתחסנו, ואם כולם יעטו מסיכות, ואם כולם ייזהרו בסיבוב, ואם וריאנטים בלתי צפויים לא יגיחו מעבר לפינה.
ברוכים הבאים ל"ממשלה החצויה"
האינפלציה היא עכשיו הסכנה הגדולה ביותר לשלומו הפוליטי של הנשיא. לפחות לפי שעה היא מטילה צל ארוך על כל מעשיו האחרים, והיא מאיימת על בבת עינו: הקצאה של כמעט שני טריליון דולר להוצאות חברתיות וליוזמת האקלים.
הנשיא קיווה מלכתחילה לקבל 3.5 טריליון דולר, אבל גם לאחר שוויתר על כמעט חצי המימון הוא מתקשה לגייס את הרוב הדמוקרטי הדחוק מאוד בסנאט להצביע לטובתה. הטענה העיקרית נגדה היא שהתכנית תגדיל את החוב הלאומי ותלבה את האינפלציה.
זו תהיה כנראה החקיקה הגדולה האחרונה של ממשל ביידן. ארה"ב נכנסת לשנת בחירות של מה שמכנים "אמצע הקדנציה". בנובמבר הבא היא תבחר קונגרס חדש, ויש כמעט תמימות דעים שהרפובליקאים יכבשו לפחות אחד משני בתי הקונגרס, וישימו בזה קץ ליכולת החקיקה של הממשל.
למה ארה"ב יכולה לצפות בשנתיים הבאות של מה שמכנים "ממשלה חצויה"? אין צורך אלא להתבונן במאבק של השבוע שעבר על מימון זמני של פעולות הממשלה ובמאבק שיינטש בימים הבאים בואכה 15 בדצמבר על הגבהת תקרת החוב של הממשלה.
פשוט לא ייאמן שהדמוקרטיה הגדולה ביותר בדברי ימי האדם, המעצמה הכלכלית המובילה של העולם, חוזרת ונתקעת באותו המקום עצמו פעם אחר פעם במשך עשרות שנים, מפני ששתי מפלגותיה שונאות זו את זו כנראה יותר ממה שהן אוהבות את ארצן.
רק בשביל הפואנטה
מדברת בעדה היא הנכונות להביא חלקים של הממשלה הפדרלית עד סף סגירה רק בשביל הפואנטה, ולסכן את שלומה של המערכת הפיננסית (שערו בנפשכם מה יקרה לאמריקה ולעולם אם ממשלת ארה"ב תיקלע בפעם הראשונה בתולדותיה לחדלות פרעון).
הרפובליקאים בסנאט התנו את הסכמתם להארכה זמנית (עד פברואר) של מימון הממשלה בוויתור של הממשל על כוונתו לחייב את המגזר הפרטי לאכוף חיסונים נגד קורונה ומסיכות על העובדים. "המנדט" הזה עומד לחול על 84 מיליון עובדים, אם כי מדינות בשליטה רפובליקאית מנהלות נגדו מאבק בבתי המשפט. חיסונים ומסיכות חרגו זה כבר מגבולות השיח הרציונלי בארה"ב, והם חלק מ"מלחמת תרבות". הרפובליקאים, או לפחות חלק מהם, מקווים להפיק תועלת אלקטורלית ממלחמת התרבות הזו.
הם לא הצליחו לכפות את רצונם על הסנאט בשבוע שעבר, מפני שלדמוקרטים יש רוב זעיר. אבל רק מזל יוצא דופן יאפשר לדמוקרטים לקיים את הרוב הזה לאחר בחירות אמצע הקדנציה. היכונו-נא עוד ליותר דיספונקציונליות במערכת האמריקאית.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny