הייטק ישראלי / אילוסטרציה: Shutterstock
הצלחת ההייטק בישראל עושה רושם של עובדה מוגמרת. גם אם חלק ניכר מההשקעות יתבררו כ"בועה", התעשייה תצמח שנית כפי שכבר עשתה בעבר. זה הוביל למעין "קרב קרדיטים" במסגרתו תומכי מעורבות ממשלתית שואפים להצביע על התפקיד של הממשלה בצמיחת ההייטק, ותומכי השוק החופשי מעדיפים להדגיש את החירות הרגולטורית האדירה שניתנה להייטק.
אני שייך לקבוצה השנייה, ובעיני ההייטק חייב את עיקר הצלחתו לכך שממשלות ישראל לדורותיהן החליטו לא להתערב בענף ולאפשר לו לצמוח בזכות תכנון פרטי, השקעות פרטיות ורווח פרטי.
הטענות לטובת ההתערבות הממשלתית מתחלקות, בערך, לשתיים: האחת אומרת שהממשלה סייעה להייטק בזכות תוכניות השקעה ממשלתיות, סבסודים ועידוד מכוון. השנייה אומרת שההייטק צמח ב"חממת 8200", כלומר בזכות השקעה צבאית. זה כמובן מהדהד את הטענה הרחבה יותר, שרבות מהטכנולוגיות שאנחנו משתמשים בהן, מקורן הקדום בהשקעה צבאית ולא ביוזמה פרטית.
הסיוע שקיבלו התעשיות האחרות
נתחיל מהתוכניות הממשלתיות שנעשו בכוונה. באופן כללי, אין ענף אחד במשק הישראלי, בעבר ובהווה, שלא היה ניסיון ממשלתי לסייע לו. דמיינו למשל שלא ההייטק היה הופך להצלחה עולמית מסחררת בישראל, אלא דווקא תעשייה כבדה כלשהי. אז היו אומרים: הנה! בזכות ההשקעה הממשלתית הענף מצליח. והאמת היא שבמקרה כזה היה לטוענים הרבה יותר קייס, מכיוון שממשלות ישראל השקיעו בתעשייה הכבדה פי כמה מאשר בהייטק: בהטבות מס נרחבות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, בהקצאת מקומות יעודיים (כולל מועצות תעשייתיות בשליטתם!), בקרן לחילוץ מפעלים במצוקה ובכלל בעידוד ממשלתי נרחב מקום המדינה ועד היום.
זאת מתוך אידאולוגיה לחסל את התעשייה הפיננסית ה"גלותית" לטובת תעשייה "יצרנית". הממשלה לא הייתה יכולה אפילו לדמיין שעיקר היצוא של ישראל יהיה שירותי טכנולוגיה.
למעשה, לתקופה מסוימת היה נדמה שההשקעה בתעשייה משתלמת: חברת "טבע" שקיבלה הטבות ענק ייצאה תרופות, העסיקה עובדים בפריפריה ונדמתה כסמל ההצלחה הישראלית. אלא שמסתבר ש"טבע" הייתה בעיקר בלון: היא איבדה 80% משוויה בין 2016 ל-2017, ולא הצליחה להתאושש מהמשבר.
לא רק זה, לא ראינו שאת "טבע" החליפו עשרות חברות אחרות שהפכו בתורן להצלחה עולמית מסחררת. זה בדיוק מה שקרה בהייטק הישראלי אחרי משבר הדוט קום, בלי שום תכנון או הכוונה ממשלתית. זאת בניגוד לתעשייה הכבדה, שהושקע בה הרבה יותר.
ספציפית, בשנות ה-90, שהיוו את ראשית צמיחת ההייטק, הסיוע להייטק דרך המדען הראשי עמד על מאות מיליונים, ולתעשייה הכבדה - על מיליארדים. אם זה היה הופך את ישראל למעצמת תעשייה כבדה, הייתי אומר בבירור - האסטרטגיה הממשלתית הייתה הצלחה כבירה.
אלא שדווקא לא הילד הבכור אלא הילד הצעיר הוא זה שהצליח. למעשה, דמיינו רגע שבמקום חוק עידוד השקעות הון שנותן הטבות מס מסחררות לחברות ספציפיות, היינו מורידים את מס חברות בישראל ל-15% לכולם.
כך, ההייטק הישראלי היה במקום אפילו טוב יותר ממה שהוא היום. אפילו תוכנית "יוזמה" המפורסמת לא התבססה על תכנון ממשלתי, אלא על סבסוד השקעות של קרנות הון סיכון לפי בחירתן. והדבר הגדול ביותר - כאשר התוכנית הפכה ללא רלוונטית, היא בוטלה. אין הרבה דוגמאות כאלה.
צה"ל משקיע בביטחון, לא בהייטק
וכאן אנחנו מגיעים לטענה השנייה, לגבי הסיוע הצבאי. גם כאן, צה"ל משקיע ומכשיר כוח אדם בתחומים נרחבים מאוד, ואילו כל אחד אחר מהם היה מצליח בצורה כל כך ניכרת - מייד היו קמים חובבי ההתערבות הממשלתית, טופחים על חזה-עצמם, ומכריזים שהכל בזכות ההשקעה הצבאית.
בכך, מדובר בטיעון בלתי ניתן להבסה - לא משנה מה יצליח ובזכות מה, תימצא ההשקעה הצבאית האזרחית שאפשר לתת לה מדליה על כך.
בכל מקרה, מה שחשוב לזכור לגבי השקעה צבאית זה שהיא נועדת לצרכים צבאיים. אין אף ענף טכנולוגי שנפתח בצה"ל מתוך מחשבה על השלכותיו העתידיות על תעשיית ההייטק האזרחית. הכל נעשה מתוך מחשבה על הצרכים המבצעיים והאיומים הביטחוניים שישראל נדרשת להם.
כך שגם אם צודקים מי שאומרים שההייטק הישראלי צמח בזכות צה"ל, הרי גילינו שההשקעה הממשלתית הטובה ביותר היא זו שנעשתה בטעות, לצרכים אחרים לחלוטין. זו לא טענה לטובת השקעה ממשלתית, אלא בעיקר לטובת המשך המצב הקיים של השקעה באתגרים הביטחוניים של ישראל. אם תצא מזה אחר כך תעשייה אזרחית? עוד יותר טוב.
אלא שגם הטיעון הזה חלש למדי, בהתחשב בכך שעיקר צמיחת ההייטק התרחשה דווקא כאשר הצבא והתעשיות הביטחוניות כמעסיק דומיננטי ומשקיע ראשי נסוגו. בין שנת 1990 ל-2000, ההוצאה הביטחונית כשיעור מהתוצר צנחה מ-10% ל-5.8%. זו כנראה הייתה התקופה בה ההוצאות הביטחוניות הצטמצמו בצורה הניכרת ביותר, ולהשוואה, ההוצאה הביטחונית היום (20 שנה אח"כ) עומדת על 4.4% מהתוצר.
כלומר, דווקא כשהנוכחות הצבאית הצטמצמה, תעשיית ההייטק החלה לפרוח. ענף הביטחון שאב לתוכו כמויות אדירות של כוח אדם מוכשר, ורק כשזה השתחרר לשוק הפרטי - היינו עדים לזינוק האדיר בתעשיית ההייטק בישראל.
תמיד אפשר לטעון שכוח האדם המוכשר הוכשר בענפי הביטחון והוא חייב להם את הצלחתו, אבל זה מתעלם מהעלות האלטנרנטיבית - אולי אותן שנות ניסיון בשוק הפרטי היו מניבות תוצאות דומות, או אפילו טובות יותר? כמובן שאי אפשר לדעת, וכל טיעון לכאן או לכאן הוא בגדר ספקולציה. מה שאנחנו יודעים בוודאות, הוא שכאשר השוק הפרטי הצליח "להניח את ידו" על אותם אנשים, התעשייה פרחה.
השוק הפרטי ניצח, בענק
אבל כל אלו בסך הכל טיעוני נגד לטיעונים בדבר המעורבות הממשלתית כגורם שהזניק את תעשיית ההייטק. אני טענתי משהו גדול הרבה יותר - שדווקא חוסר המעורבות הממשלתית הוא זה שאפשר לתעשיית ההייטק לצמוח.
כאן צריך להסתכל לא על מה שיש, אלא על מה שאין. בהייטק, בניגוד לענפים רבים אחרים במשק, יש מעט מאוד (עד כדי אפס) רגולציה. אין רישיון לעסוק במקצוע, וכל אחד יכול להיכנס לתעשייה בלי אף גילדה. אין מגבלה על מכירה לחברות זרות, אין מגבלות שכר ביזאריות כמו בחברות פיננסיות (ידעתם שישראל היא המדינה היחידה בעולם שמטילה כאלה?) ואין מגבלות ביטחוניות על העסקה של יוצאי צבא בניגוד למקומות אחרים במגזר הציבורי.
אין ספק בעיני שהממשלה הייתה רוצה לשלוט יותר על התחום, ומכון התקנים בוודאי רעב לקבוע סטנדרטים לארכיטקטורה של תוכנה. אבל מכיוון שהתחום טכנולוגי, מורכב ומתפתח במהירות שיא - הפקידים והפוליטיקאים פשוט לא מספיקים להתערב ו"לתכנן" בצורה הרסנית. השוק הפרטי ניצח, בענק.
בעוד קשה להכחיש שהייתה הוצאה ממשלתית בתחום הטכנולוגי, במגוון אפיקים - זה נכון עבור כמעט כל ענף ותעשייה שנבחר. אבל דווקא ההייטק הפך למה שהוא, וענפים שהושקע בהם הרבה יותר - דווקא לא. השאלה המשמעותית והמרכזית היא במה שונה ההייטק מענפים אחרים בכלכלה הישראלית, וכאן בדיוק נכנסת ההסתמכות האדירה על השוק החופשי: בתכנון, בהשקעה, במימון, ברווחים ובלקוחות.
אי אפשר להגיד שההייטק "טהור" מהתערבות ומימון ממשלתי, כי בעולם של היום מילולית אין דבר כזה. אבל ביחס לתחומים אחרים, קשה להכחיש את ההצלחה של ההתערבות הממשלתית המדודה והזהירה והחופש שנתנו להייטק להמציא, ליזום וליצור.