מנגנון ה–DAO / צילום: Shutterstock
לפני מספר שבועות נערכה בבית המכירות הפומביות האמריקאי סות'ביס מכירה נדירה לעותק פיזי של החוקה האמריקאית. בין המתעניינים, התארגן מנגנון DAO על מנת לרכוש את החוקה - על כל המשמעויות הסימבוליות של המהלך. הוא גייס כ-40 מיליון דולר אך הפסיד במכירה הפומבית.
מנגנון ה-DAO - decentralized autonomous organization, הוא אחד המבנים המעניינים שתופסים תאוצה בעולמות הקריפטו. בין הדאו המפורסמים נמצאים האולימפוס דאו השאפתני מעולמות הdefi - (השיק את המטבע HOM, בשווי שוק של 3 מיליארד דולר) ששם לו למטרה ליצור מטבע רזרבה שיחליף את ה-STABLE COINS (מטבעות קריפטו צמודי פיאט). הטענה שלהם היא שהפיחות בדולר משפיע לרעה גם על שוק הקריפטו דרך הסטייבל-קוינס, ולכן יש צורך במטבע רזרבה שאינו תלוי בעולם הפיאט.
דאו'ס שונים התחילו להתארגן גם בעולם ה-NFT, על מנת לאפשר למשקיעים לרכוש יצירה יקרה שנמצאת מעבר ליכולת הכלכלית של כל משקיע בנפרד. פלמינגו הוא DAO מפורסם שפועל בעולמות האופנה.
מייסד רשת האת'ריום פרסם לאחרונה את החזון שלו לגבי איך ייראו ערי העתיד, בהן יהיה שילוב בין העיר הפיזית לעיר שקיימת במטא-וורס, כאשר העיר עצמה תנוהל על ידי התושבים ב-CITY DAO. דאו כזה שכבר התארגן בוויומינג הגדיר את מטרתו כך: "טכנולוגיית הבלוקצ'יין מוגבלת במידה רבה לתחום הדיגיטלי. CITYDAO בוחנת הפיכת נכסים בעולם הפיזי לנכס דיגיטלי, על מנת להגדיל נגישות אליהם. מה שממציאי המטבעות הדיגיטליים עשו למען הערך והחישוב, אנחנו מציעים לעשות עבור העולם הפיזי".
לא במקרה ה-CITYDAO מאוגד בוויומינג, מדינה שביולי האחרון הכירה ב-DAO כישות משפטית.
"אין מישהו יחיד שנמצא מאחורי המנגנון"
אם כך מהו ה-DAO ולמה הוא נועד לשמש? הרעיון הוא ליצור ארגון שמתאגד סביב מטרה מסוימת. למשל, אם רוצים לממן מחקר על תרופה למחלה כלשהי, או לצלם סרט בנושא מסוים, ניתן להקים דאו שמנפיק טוקנים המקנים זכויות הצבעה לחבריו. כל מי שרוצה לתמוך במימון המחקר או הסרט קונה את הטוקן, וכך נאסף הכסף הדרוש למטרה.
הארגון מוקם בטכנולוגיית הבלוקצ'יין, סביב פרוטוקול שמופעל באמצעות חוזים חכמים. על מנת להחליט איזה פרויקט ימומן, או איך יתקדם, בעלי הטוקנים מצביעים בהתאם לקבוע בפרוטוקול. הטוקנים של הדאו ניתנים למכירה והערך שלהם משתנה בהתאם להצלחת הפרויקטים שלהם. בהמשך חברים שרוצים לצאת מהפרויקט, או כאלו שרוצים להצטרף אליו, יכולים לעשות זאת.
באשר למבנה המשפטי של הדאו, "באופן עקרוני יש כאן טוקנים על בלוקצ'יין עם זכויות הצבעה, תחת פרוטוקול", אומר עו"ד יונתן אירם, מומחה למטבעות דיגיטליים ובלוקצ'יין, שותף במשרד עו"ד מיתר. "קל יותר להבין מהדוגמה של רכישת החוקה, ששם הייתה מטרה אחת ברורה, אבל בדרך כלל הפרוטוקולים יותר מורכבים ומפרטים את המנגנונים להתנהלות של הדאו. מכיוון שמדובר בפרוטוקול מבוזר, אין מישהו יחיד שנמצא מאחורי המנגנון, והחברים מקבלים החלטות בהתאם למה שנקבע בפרוטוקול, והדאו מוציא אותן לפועל.
"אנחנו רואים גם דאו'ס שונים בעולם ה-DEFI, כשלמשל משקיעים שמו יחד כסף בארנק דיגיטלי, לביצוע השקעות יחד תוך ניצול יתרון הגודל. לגבי כל השקעה הם מצביעים אם לבצע אותה או לא".
נחזור למקרה הדאו שרצה לקנות את החוקה. הוא אסף 40 מיליון דולר, אך לא הצליח לקנות את העותק, מה קורה עכשיו עם הכסף?
אירם: "זה לא מבנה משפטי מובהק שבו יש תקנון, והדירקטוריון צריך לפעול לפיו. זה מבוסס על הרבה אמון. אפשר להניח שתי חלופות שנכללו בפרוטוקול הדאו: אחת, שאם החוקה לא תירכש הכסף יוחזר לארנקים של המשקיעים. שנייה - הזמנה להצעות שונות מה עושים עם הכסף, ובסוף יפעלו לפי ההצבעה של הטוקנים. אנשים שמצטרפים לדאו מניחים שהוא יכבד את ההצבעה שלהם".
אילו יתרונות יש למבנה הזה על פני מבנה של חברה?
"במקור זה הוקם מתוך אידיאולוגיה של אנשים שרצו שדברים יתנהלו באופן מבוזר - כמו שבמטבעות הם רוצים שהכסף יהיה מבוזר, כך רוצים שגם קבלת ההחלטות תתנהל. ובכל מקרה, הרבה יותר קל להקים דאו מלהנפיק חברה בבורסה, גם אם החברה היא בלי גרעין שליטה. בנוסף, הרבה מגופים אלו פועלים בעולמות שבהם החוקים לא עד הסוף ברורים, כמו ה-DEFI, שבהם לא רוצים שתהיה למישהו באופן ספציפי אחריות על דברים שקורים. אז הדאו מצד אחד מאפשר לאנשים שמתעניינים באותו דבר לפעול יחד, הם קונים טוקן שאם הפעילות מצליחה יהיה לו ערך, וגם מתחשבים בדעה שלו בהצבעה. ומצד שני, במפגש עם המציאות, על פי החוק יש פה פעילות שלאף אחד אין אחריות משפטית עליה. אז זה מבנה נוח".
דומה לשותפות לא מוגבלת, ובלי אחריות משפטית
זה באמת כל כך מבוזר? הרי אם יש לי הרבה כסף אני אקנה הרבה טוקנים.
"עקרונית כן, אבל אנשים דווקא לא עושים את זה, כי הם לא רוצים את האחריות המשפטית. יש קרנות הון סיכון אמריקאיות שמשקיעות בדאו, והן אפילו מקפידות לא להצביע כדי לא להיתפס באחריות משפטית. ממש נוצרות פרקטיקות להשקעה בדאו.
"המבנה הכי קרוב לכך בעולם המסורתי, זו שותפות לא מוגבלת", מציין עו"ד אירם.
אבל אנשים שרואים טוקן באיזו קבוצה בטלגרם, לא מתעניינים בהכרח במטרה שלו, הם אומרים "זה טוקן לעשות עליו 400%", וזה מה שיש להם בראש, ופתאום הם מוצאים את עצמם בדאו עם איזושהי מטרה, והצבעות.
"נכון, אנשים באמת לא מבינים עד הסוף מה הם קונים כשהם קונים טוקן. אבל בסוף הם יפגשו את העולם האמיתי. כשהשוק עולה, יש פחות תלונות וטענות. הטענות יתחילו כשאנשים יפסידו כסף".