רועי קליין ורואי שמיר / צילום: איל יצהר
היה קשה לתפוס את רואי שמיר ורועי קליין לראיון. כיאה למנכ"לים של בנק, הלו"ז שלהם עמוס מאוד, אבל השבוע היה קשה במיוחד להשיג אותם - הם פשוט יצאו להדריך בטיול חנוכה של הצופים. שמיר וקליין, תלמידי כיתה י"א, מובילים בתיכון גימנסיה הרצליה בתל אביב פרויקט חדש ושאפתני - הקמת בנק והנפקת מטבע דיגיטלי, שבעזרתו יהיה ניתן לקיים כלכלת שוק בבית הספר, ובשאיפה גם במוסדות חינוך אחרים. הכל התחיל בכלל משיעורי יפנית. תלמידים שרצו ללמוד את השפה פנו לבתי ספר ביפן וקיבלו תגובות מבני נוער ששמחו ללמד אותם, ובמקביל קיבלו גם בקשות ללימוד עברית ואנגלית. מכאן החלו שאלות על תמחור, ועל הערך הכלכלי של קבלה ונתינה.
המושגים קבלה ונתינה שזורים עמוק בתהליך הקמת הבנק - וגם אם הם נשמעים קשורים יותר לעולמות החינוך מאשר לכלכלה, הרי שגם המערכת הכלכלית מבוססת על קבלה ונתינה, פשוט של דברים אחרים, כמו כסף ושירותים או מוצרים. הבנק המתוכנן יתנהל כמו בנק מרכזי שיש לו מטבע משלו, תהיה לו היתכנות כלכלית והוא יישען על עקרונות השוק החופשי, אבל הבסיס הערכי העמוק שלו מגיע מהצוות החינוכי שמלווה את המיזם.
"הבנק שאנחנו מפתחים יהיה בעל משמעות כלכלית, אבל גם משמעות חברתית, בה הרווח יהיה בנתינה ובקבלה", מסביר ד"ר זאב דגני, מנהל הגימנסיה, "יש עוצמה אדירה בנתינה, בסולידריות, בלהיות חלק מעולם גדול יותר".
אבל כשמדברים על מטבעות דיגיטליים, מדברים על רצון לעשות כסף, לא?
"כמעט לכל רעיון יש יותר ממניע אחד. אז קודם כל, זה לא פסול לעשות כסף, אבל מעבר לזה במקום ללמוד כלכלה מספר של כלכלן, שילמדו איך מנהלים כלכלה ויבנו אותה מאפס. שיהיו שותפים באג'נדה של בית הספר. אחד הדברים שאנחנו מעוניינים להקנות לתלמידים הוא ההבנה איפה העולם נמצא ולאן הוא הולך".
"תמיד התעניינתי בכלכלה"
דגני החל לגלגל את הרעיון להקים בנק עם מחנך כיתה י"א אביחי מגל וד"ר אושי שהם קראוס, מומחה לפינטק ולבנקאות חדשה, ומגיש הפודקאסט דו"ח פינטק ב"גלובס". כשאביחי סיפר על הרעיון בכיתה, שמיר מיד נדלק. "תמיד התעניינתי בכלכלה", הוא מספר.
אז מה זה בעצם הבנק הזה, ואיך הוא אמור לעבוד? התלמידים בוחנים כעת אפליקציות שונות (ואם לא ימצאו, הם מתכננים לבנות אחת כזאת) שיתאימו לשימוש כארנק דיגיטלי פנימי של הגימנסיה. קליין ושמיר יתפקדו בהתחלה כמעין בנק מרכזי - כשתפקידם יהיה להנפיק ולהקצות את המטבע שערכו מגובה בשקלים. מלבד פנייה לגופים פיננסים שייתנו את השקלים לבסיס תמורת שותפות במודל שטרם נקבע, הרעיון הוא להפנות פרויקטים מתקציב בית הספר, כמו צביעת קירות או שיעורי עזר מטעם תלמידי י"ב - למי שירצה לבצע את העבודות האלה תמורת המטבע הפנימי - וכך להשתמש בכסף שנחסך על אנשי מקצוע כגיבוי שקלי.
המטרה היא ליצור כלכלה אמיתית אך פנימית, שמיועדת לשירותי חינוך ותפעל באמצעות המטבע. כל זה יהיה פיילוט ראשוני למיזם גדול יותר: יצירת כלכלת נוער בינלאומית מבוססת מטבע קריפטו, שתאפשר מסחר בינלאומי בשירותי לימוד וחינוך, ותסייע בהמשך גם לבני נוער חסרי נגישות פיננסית בנקאית.
אתם מספרים על זה לחברים שלכם? מה התגובות?
קליין: "הם מתעניינים, התגובות מאוד חיוביות. כולם רוצים להבין איך הכסף עובד, ובגלל זה גם עשינו את זה דיגיטלי. יכולנו להדפיס שטרות, אבל אז זה היה פחות מעניין. כל הבנקאות הולכת לעולם הדיגיטלי".
מה אפשר יהיה לקנות במטבע של הגימנסיה?
שמיר: "שיעורים פרטיים, שיעורי נהיגה, דברים במטבח של הגימנסיה. כשזה יתרחב לבתי ספר נוספים או למדינות נוספות, אז נוכל לקנות בזה עוד דברים שהם יציעו".
קליין: "תלמידים יוכלו להציע כל מיני דברים, ללמד משהו או ליצור משהו, כל אחד מה שהוא טוב בו".
מי מחליט כמה דברים עולים?
קליין: "כל אחד יכול לבקש עבור מה שהוא מציע כמה שהוא רוצה, זה שוק חופשי".
איך ההורים מגיבים?
שמיר: "הם מפרגנים, אבל כשאני מגיע הביתה הם אומרים ׳נו, הנה הגיע מנכ"ל הבנק׳".
התלמידים יקצו את המטבעות
המטבע יהיה שייך כולו למועצת התלמידים, והוא יונפק על בסיס מסמך חזון מפורט. "כל תהליך גיבוש הבנק דורש חשיבה מאוד מעניינת על ההיבטים המוניטריים, וגם - בסוף מדובר בבנק שאמור לשרת תלמידים, אנחנו רוצים שהם ינהלו כלכלה ומסחר, אבל צריך למשל להבטיח שאי אפשר יהיה להשתמש בכסף הזה לסחור בשירותים שאנחנו לא מעוניינים בהם", מציין שהם קראוס. "הפרויקט מתגבש תוך כדי תנועה. התחלנו עם הרבה מאוד שאלות פתוחות, ואלו עברו לתלמידים המקימים, שהם שותפים להתלבטויות המקצועיות". דגני מוסיף כי "הפרויקט מכאן והלאה תלוי בהם. הם אלו שצריכים לגייס את השותפים, את ההתעניינות, את היוזמה".
מה החזון?
דגני: "החזון הוא להקים בנק חברתי עם קהילת משתמשים בינלאומית, שיאפשר להתנסות בכלכלת שוק, ויגבש את התלמידים סביב הנתינה והקבלה".
זה לא קצת נאיבי?
דגני: "מה רע בנאיביות? אני מאמין שהבסיס של החינוך זה נאיביות, יצירתיות ודמיון. אני חושב שתפקיד בית הספר זה לשמור על הנאיביות. הרי לכולנו יש הדדיות בצרכים. הנאיביות צריכה להדביק אנשים פרקטיים, תכליתיים, וכאלה שחושבים על הרווח של עצמם. אולי זה יעשה עולם טוב יותר".
מחנך הכיתה אביחי מגל מסביר איך בכלל עלה הרעיון: "כאנשי חינוך שנמצאים במקצוע שבו השכר לא להיט, אנחנו גם יודעים שהבגרות שאליה אנחנו מלמדים את התלמידים היא לא איזו הבטחה לעתיד טוב, לא למצטיינים ובטח לא לתלמידים שחווים קשיים. האתגר שלנו זה לתת ביטוי ליכולות, לשאיפות ולמחשבות שלנו לגבי מה צריכים נערים ונערות כדי ללמוד ולהתפתח, ואיך עושים זאת. מסגרת של סחר חליפין מאפשרת לתלמידים גם ממשות והכרה בפעילות שלהם בתוך מסגרת די נוקשה של משרד החינוך".
מה יותר קשה בפרוייקט, החלק הטכנולוגי או להבין איך המערכת פועלת?
מגל: "לא החלק הטכנולוגי, אפילו עשינו דאונגרייד לחלק הטכנולוגי. אולי בעתיד הטכנולוגיה תהיה אתגר, אם נרצה לסחור עם מדינות אחרות. מה שמאתגר זו ההתגייסות סביב זה: מטבע זה משהו שמדבר בערך אחיד, צריך לקבוע כמה יעלה זמן של מורה וכמה של תלמיד, כמה משלמים על השכרת מוצר כלשהו, על אוכל מהמטבח. צריך שהכל ידבר באותה שפה".
ואיפה התלמידים נכנסים לתוך זה?
מגל: "התלמידים הם שקובעים את גבולות הגזרה. בלעדיהם זה לא קורה. זה שלהם".
חברה קפיטליסטית מנוהלת
"בפרויקט יש מספר רמות", אומר שהם קראוס, "לצד לימוד של חינוך פיננסי - אבל לא ברמה של איך כותבים צ'ק - יהיו 20 תלמידים שילמדו כלכלה מוניטרית ברמה גבוהה, יתמודדו עם שאלות של הנפקת מטבע וילמדו מה זה בנק מרכזי. וזאת לצד מעגל גדול יותר של תלמידים שילמדו להשתמש בארנק דיגיטלי, ליזום ולייצר דברים שנותנים ערך. בסוף המטרה היא שזו תהיה כלכלה שגם המורים ישתמשו בה. מודל קפיטליסטי מנוהל. בדרך כלל יש דיכוטומיה בין שוק קפיטליסטי אמיתי לבין עמותות חברתיות שצריכות תקציבים. אנחנו רוצים עסק קפיטליסטי אמיתי, אבל כזה שמטרתו תיקון עולם. לא אנחנו המצאנו את המודל הזה, זה מודל שמתהווה. הבנקאות החדשה והדיגיטציה מאפשרות לשבור את הדיכוטומיה בין שמאל סוציאליסטי לעסק קפיטליסטי".
כלומר, גם אפקט חברתי, וגם רווח יציב. אילו שאלות מוניטריות מעניינות עולות?
"כרגע המטבע בפרויקט יהיה מגובה בשקלים שיישמרו בקופה המרכזית, אבל מה יקרה אם נערוך סחר חליפין עם תלמידים ממדינות אחרות? מה הם יוכלו לעשות עם המטבע? אלו שאלות שמלוות אותנו כבר מהשלב הזה".
לא טריוויאלי להיתקל בנערים שמתעניינים בכלכלת שוק ובבנקים מרכזיים, כשהדור שהם חלק ממנו מוזכר בעיקר בהקשרים כמו התמכרות לטיקטוק. "הנוער היום מגוון, כמו שהיה גם בשנים קודמות", אומר דגני. "יש נוער סקרן, שאוהב חברים ומתעניין בעולם. יש נוער שמרוכז בעצמו. בשנים האחרונות יש יותר מהסוג השני, וזה מגיע עם תופעות כמו התכנסות, בדידות, סגירות, חוסר סובלנות לשונות ולאחרות".
מדוע אנחנו רואים את השינוי הזה?
"לסיפור הסוציו-אקונומי יש הרבה השפעה, והפערים בין מרכז ופריפריה מדאיגים כבר ברמה הלאומית. אנחנו אמנם בצפון תל אביב, אבל מקפידים שיגיעו אלינו בני נוער מדרום תל אביב, מיפו, ילדי פליטים ומהגרים. להבין את האחר זה חלק מאוד מהותי אצלנו. ילדים גדלים ומתפתחים לאור האתגרים והסקרנות שהם מקבלים בבתי הספר, בסדרי העדיפויות של ההורים ובסדרי העדיפויות של המדינה".
אז בעצם הבנק זה חינוך פיננסי או מיזם חברתי?
"זה פרויקט יזמות - אנחנו רוצים שהתלמידים יפתחו דברים שיוכלו להציע במסגרת השוק שניצור - זה פרויקט של חינוך פיננסי, ובכל הפרויקטים שלנו משולבת תמיד עשייה חברתית וגם כאן. הכי חשוב שהתלמידים לא יהיו אטומים למצוקות של אחרים. בשונה מלימודי מקצוע כזה או אחר, שמכין לבחינה מיותרת של בגרות ואפילו פוגע בהתפתחות האינטלקטואלית, בפרויקטים שאנחנו עושים תמיד יהיה אספקט של מוכנות לעזור. לכן לצד הלמידה לבגרויות שאני בז להן, גם בפרויקט הבנק תהיה חשיבה אחרת".
בנק לא נתפס כגוף חברתי, להפך.
"היו בעבר בישראל ובעולם בנקים חברתיים, ובנק יכול להיות דבר טוב, אם בונים מערכת שלא מפלה או מעיפה את החלשים, אם עושים בו כלכלה הוגנת וחברתית, ולא כזאת שמגדילה את הפערים, למרות שבישראל ספק אם עוד יש בכלל לאן להגדיל אותם. מעבר לכך, תהיה הכנה לדיגיטציה של הכסף, הילדים יבינו כלכלה, עקרונות מסחר הוגן, ופיתוח של יכולות שאפשר למכור תמורת כסף - יצירת ערך. גם אם הם לא יתעשרו, הם יתעשרו רוחנית".
אתם בכל זאת בית ספר בצפון תל אביב. תלמידים אצלכם יוצאים לעבוד?
"יש הרבה תלמידים שיוצאים לעבוד אחרי הלימודים. גם ילדים מבתים מבוססים. המניע הוא בעיקר עצמאות. יש פה פרויקט בימי רביעי, במקום לכיתה הם הולכים להכיר מקומות עבודה. הם מלווים את השומר בדיזינגוף סנטר, הולכים למוסך, למרפאה, לנגרייה, לעריכה של תוכנית תקשורת, ומשוחחים על איך הם רואים את העבודה, את האנשים שעושים אותה, את השיקולים שמנחים אותם".
איך תיראה בעיניך תוכנית חינוך פיננסי טובה ונכונה לתיכונים?
"זו שאלה קשה יותר ממה שהיא נשמעת. אני למדתי את עולם הכלכלה מההורים שלי. אבא שלי היה סנדלר ואחר כך מכונאי, אמא שלי היתה מזכירה. ישבנו יחד בסופי שבוע והם הסבירו לי למה את זה הם לא יכולים לקנות לי כי זה גדול עליהם, ותוך כדי זה הבנתי את עולם, את המגבלות, האפשרויות - הבנתי כלכלה. בתחום החינוך הפיננסי אני עובד גם עם ההורים, אתם לא מבינים כמה כוח יש להורים".