שרה נתניהו / צילום: רובי קסטרו - וואלה חדשות
כתב האישום שהוגש השבוע על ידי מחלקת הסייבר בפרקליטות, נגד גולש רשת שפרסם דברים בוטים נגד רעיית ראש הממשלה לשעבר, שרה נתניהו, בו מואשם בהטרדה מינית, הוא בעיני שגיאה חמורה. ראשית, בשל האכיפה הבררנית הזועקת לשמיים. הרי במה שונה הציוץ הזה ממאות ביטויים דומים, נגד "אזרחים מן השורה" אשר בגינם לא נפתחו הליכים פליליים כלל? בנוסף, לשיטתי, ההליך הפלילי אינו האכסניה המשפטית הנכונה והמתאימה לפעול נגד הגולש ודאי כשהטרדה מינית היא גם עוולה אזרחית המאפשרת הגשת תביעה ביתר קלות (בדומה לתביעות לשון הרע) בה נטל ההוכחה הנדרש מן התובע נמוך יותר מן ההליך הפלילי והסיכוי לזכייה בה גבוה ואף אינו מותנה בהתגייסותה ובאישורה של מחלקת הסייבר הפלילית של הפרקליטות.
וכדאי לדעת - מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה הוקמה בשנת 2015 בעיקר על מנת להתמודד עם פשיעה מקוונת חמורה במרחב האינטרנטי בעלת מאפיינים ייחודיים ובעבירות המצריכות תחכום רב, שיכולות להתבצע באנונימיות, ומתוך מדינות שונות בעולם, כך שלכידת העבריינים היא מורכבת ומסובכת. עבירות ביטוי ברשת הן זניחות, הן מיעוט שבמיעוט וכמעט שאינן מטופלות בפן הפלילי ולא זו אף זו, מרביתן נגנזות בשל חוסר עניין לציבור או בשל כך שהעבריין לא נודע.
על כן, הופתעתי לשמוע את הודעת מחלקת הסייבר לפני ימים אחדים כי היא מגישה כתב אישום בגין הטרדה מינית נגד אותו גולש רשת שצייץ בטוויטר ציוץ מיני ובוטה כלפי שרה נתניהו. לקרוא ולא להאמין. האמנם לשם כך נועדה מחלקת הסייבר בפרקליטות? כדי להגיש כתב אישום על התבטאות גלויה של צייצן שמזדהה בשמו, ושדבריו, מעוררי גועל ככל שיהיו, אינם שונים מביטויים אחרים שפורסמו על ידי גולשים אחרים ברשתות החברתיות השונות ובמרחב הציבורי?
מתי נזכה לראות את מחלקת הסייבר מודיעה כבר על פיצוח פרשת השתלטות הסייבר על מחשבי בית החולים הלל יפה שאירעה באוקטובר? או על התקדמות בטיפול במתקפת הסייבר על חברת הביטוח שירביט שארעה אך לפני כשנה? אין חולק כי אלה אירועים חמורים ולהם תוצאות הרסניות ופגיעה בלתי הפיכה בצנעת הפרט, בפרטיות האדם ובבריאותם של אלפי אזרחים, וחרף זאת, כתבי אישום אין.
העיתונאית לינוי בר גפן, למשל, מספרת שהוטרדה מינית מתוך פרופיל פיקטיבי בטוויטר. כשניגשה להתלונן במשטרה הודיעו לה כבר במעמד הגשת התלונה כי התיק ייסגר שכן לא ניתן לברר את זהות הצייצן, וכי רשת טוויטר אינה משתפת פעולה עם משטרת ישראל לחקירת אירועים מסוג זה. המסקנה מכך, לדבריה של בר גפן היא ברורה: לכאורה, משתלם להטריד ולהכפיש ממשתמש אנונימי. כך מובטח שמערכת אכיפת החוק הישראלית לא תפגע במטרידן.
מוזר. היינו מצפים שדווקא במקרים בהם מדובר במשתמש אנונימי שמטריד או מאיים על משתמשים אחרים, נראה את מלוא היכולת הטכנולוגית של מחלקת הסייבר בפרקליטות. אבל נראה שלפרקליטות יש כנראה סדרי עדיפויות אחרים.
לסיכום, אין ספק שהמרחב הווירטואלי והמרחב הפיזי מלאים בהתבטאויות קשות, חלקן מבזות ומטרידות. המלים הפוגעות מכוונות בכל פעם לאדם אחר, מכל צידי המפה הפוליטית, ורשויות האכיפה לרוב בוחרות שלא להתערב בהם. מבחינתן, אמירות מכוערות כאלה חוסות תחת חופש הביטוי, והמרחב הראוי להגבילן או לגנותן, כשהן חוצות את ההגנות שבחוק, הוא בנקיטת הליכים אזרחיים ולא באכיפה פלילית בררנית וזועקת. מעניין אם כך, יהיה לראות, האם "מקרה דגל" זה הוא הסנונית המבשרת את בוא המהפכה בפרקליטות ולאכיפה פלילית בהתבטאויות דומות מסוג זה מכאן ולהבא, גם כשמדובר בפשוטי העם?
הכותבת היא סנגורית פלילית, בעלת משרד בוטיק למשפט הפלילי ובעברה פרקליטה בכירה בפרקליטות