סמאטרפונים. עדיין מוקדם להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח של השימוש האינטנסיבי באינטרנט ובמסכים בכלל על תהליכי ההתבגרות ומבנה האישיות לטווח ארוך / צילום: Shutterstock
מעט לפני היציאה לחופשת החנוכה הכריז משרד החינוך על מצב חירום לאומי בשל האלימות הגואה בבתי הספר בישראל. במסגרת ההכרזה הופעלה "עצירה" של מערכת החינוך לשעת לימודים אחת בה נערך בבתי הספר ברחבי הארץ שיח בנושא אלימות והאפשרויות למיגורה בבתי הספר. אך ההכרזה הדרמטית של משרד החינוך, שעשתה הרבה כותרות וזהו, הייתה, כמו בפעמים קודמות, ריקה מתוכן.
עד היום לא נקט משרד החינוך בפעולות אקטיביות מבוססות מחקרים למיגור האלימות, ליצירת יותר סובלנות והכלה ולעידוד והגברת אינטראקציות חברתיות בקרב ילדים ובני נוער. שיחות ומערכי שיעורים בנושאים הללו זה נחמד, אך לא מספיק.
במחקר שערכנו בפורום summer camp ישראל באמצעות מכון דו-עת בקיץ האחרון ובדק למעלה מ-600 בני נוער שהשתתפו במחנות קיץ מנותקי ניידים מצאנו שבין היתר הניתוק מהניידים הוביל להגברה משמעותית של תחושת ההערכה העצמית, המסוגלות והעצמאות של ילדים ובני נוער. הנערים דיווחו על עלייה במיומנויות ובכישורים חברתיים, עלייה בסובלנות וביכולת ראיית האחר. כמו כן, במהלך המחקר והפעילות עצמה כמעט ולא נצפו אירועי אלימות. לא כל שכן, 74% מהנערים דיווחו כי הם מעדיפים לצמצם את שעות המסכים שלהם גם בבית ו-87% מהנערים טענו כי לא הרגישו בחסרונו של הנייד במהלך המחנה.
מחנות הקיץ שהתקיימו השנה היוו אינטראקציה חברתית אינטנסיבית משמעותית לנערים לאחר שנתיים בהן שהו מרביתם מול מסכים וראו אחד את השני דרך ריבועי הזום. המשבר הבריאותי, יודעים כבר היום, אינו המגפה היחידה שהביא עמו נגיף הקורונה. לזאת מתוספת העובדה כי גם לפני הקורונה ישראל ניצבה בראש טבלת השימוש במסכים בקרב בני נוער במדינות ה-OECD. האפקט של השימוש האינטנסיבי במסכים עוד לא ידוע במלואו אולם ישנן עדויות לאפשרות של פגיעה ממשית בהתפתחות התקינה של בני הנוער, בתחושות של ניתוק, ניכור, תחושת בדידות, ניתוק מהעולם הרגשי, פגיעה בבריאות הפיזית והנפשית וגם עליה באלימות.
על מערכת החינוך לגבש מדיניות בנושא
הממצאים המובהקים שקיבלנו במחקר שערכנו, לצד הידע המחקרי המקדים בנושא השפעת הניידים על ילדים ובני נוער מובילים לתוצאה רצויה אחת ברורה - על מערכת החינוך בישראל לבצע מיידית הסדרה ולגבש מדיניות בנושא שימוש בניידים בתוך מערכת החינוך. משרד החינוך הוא הגוף היחיד בעל יכולת לגיבוש מדיניות כזו ולכן האחריות נישאת על כתפיו.
כבר בשנת 2017 הגיש מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לבקשת חה"כ יעל כהן פארן, דוח מפורט שקבע כי יש להסדיר מדיניות שימוש בניידים במערכת החינוך בישראל. שנתיים קודם לכן, באפריל 2015, יצא חוזר מנכ"ל שמעביר את האחריות לטיפול בתופעה לבתי הספר וקובע כי על מנת לייצר אקלים חינוכי מיטבי ולהתמודד עם אירועי אלימות וסיכון על בתי הספר יש להפעיל מדיניות הסברה והסדרה לנושא השימוש בניידים. אך ברור היום, יותר מפעם, כי "סנקציה" של איסור שימוש בניידים הפכה לכמעט בלתי אפשרית.
עדיין מוקדם להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח של השימוש האינטנסיבי באינטרנט ובמסכים בכלל על תהליכי ההתבגרות ומבנה האישיות לטווח ארוך. ברור לכל כי גם בתוך מערכת החינוך היום יש שימוש חינוכי-לימודי דרך הניידים שכן אי אפשר להתעלם מנוכחותם במרחב של בני האדם בכלל ובני נוער בפרט. אולם נראה כי כבר ניתן לומר בוודאות כי לשימוש במסכים ובניידים יש השפעות מרחיקות לכת על ילדים ובני נוער ובהם אלימות, פחד מהחמצה, סגירות חברתית, קושי ביצירת קשרים ויצירת שיח ועוד. עלינו, המבוגרים, מוטלת האחריות להציל את הילדים ואת החברה ולדאוג לרווחתם - גם כשיבגרו.
הכותב הוא מנהל פורום Summer Camps ישראל וסמנכ"ל לשעבר במשרד החינוך