לפני כחודש פרסם מייסד האת'ריום, ויטאליק בוטרין, מסמך המפרט את רעיונותיו לגבי איך ייראו ערי העתיד בעולמנו הממשי. שנת 2021 הזניקה את תחום הקריפטו כחלק מאפקט ההתאוששות מהקורונה, ובעיקר החששות מאינפלציה במדינות רבות בעקבות הדפסת הכספים לתמיכה בכלכלה מסביב לעולם.
מגמה נוספת שתפסה תאוצה בקורונה, ומתקשרת לקריפטו, היא התחזקות השלטון המקומי, ולקיחת יוזמה מצדו במקומות שבהם השלטון המרכזי פעל באיטיות או בהיסוס.
"מגמה מעניינת של השנה האחרונה הייתה גידול ההתעניינות בשלטון המקומי, וברעיון של רשויות מקומיות שמגוונות ועושות יותר ניסויים בטכנולוגיות שונות", פותח בוטרין את מסמך החזון שלו. ומה בעצם היתרון העיקרי בחיזוק השלטון המקומי? קל יותר לאגד אנשים סביב רעיון מסוים ברמת עיר, מאשר ברמת מדינה.
ואיך זה משתלב עם עולם הקריפטו? לפי בוטרין, השילוב ייעשה בכל מוצר שמציע התחום המתפתח: מטבעות, NFT, רישום זכויות ובעלויות על גבי הבלוקצ'יין למניעת שחיתות, וארגונים אוטונומיים מבוזרים (DAOs) שינהלו ערים.
למעשה, ישנם כבר פרויקטים להקמת מטבעות עירוניים. למשל CityCoins.co שמשיק מטבעות שנועדו להפוך לאמצעי חליפין מקומי, וחלק מהנפקת המטבע עובר לגוף המנהל את העיר. במודל זה, הקהילה היא שיוצרת את המטבע, והוא לא תלוי בתמיכה ממשלתית כלשהי, אלא העיר נותנת תגמול למשלמים במטבע המקומי. ניו יורק, מיאמי וסן פרנסיסקו כבר מצויות בתהליכים מתקדמים יותר או פחות להנפקת מטבעות מקומיים.
ברינו, נבאדה, יוצרים בלוקצ'יין עירוני שכולל מכירות NFT לתמיכה באומנות מקומית, והבלוקצ'יין מנוהל על ידי דאו'ס מקומיים, ופועל באמצעות RenoCoins שהונפקו לתושבים ומאפשרים גם מגוון פעולות כמו הצבעות, הגרלות מאובטחות וכד'. ההכנסות מנכסי העיר שמושכרים לציבור, יתקבלו במטבע המקומי וייכנסו לקופת הדאו. לצד אלו, מציין בוטרין, כי קיימים פרויקטים שאפתניים יותר ליצירת ערים מוכוונות קריפטו מאפס, עם ממשל מבוסס דאו, ולמשל פרויקט ה-CityDAO.
סיטי דאו - ממשל מבוסס NFT
בוטרין מציין במסמך החזון שלו את פרויקט הדאו כשאפתני ביותר, שכן כל שיטת הממשל וקבלת ההחלטות בו חדשה מהיסוד. ה-DAO קיבל בארה"ב הכרה כישות משפטית עצמאית במדינת ויומינג, וכעת פרויקט ה-citydao רוכש קרקעות במדינה על מנת לייסד עליהן עיר.
איך תיראה העיר הזאת? ובכן, יחד עם הקריפטו מגיעים גם רעיונות כלכליים רדיקליים ובראשם שינוי שיטת המיסוי, ושימוש ב"מיסי הרברגר" (מבוסס על מחקרו של פרופ' ארנולד הרברגר מאוניברסיטת קליפורניה, שעוסק בעלויות הכלכליות של מיסוי וסיוע כלכלי מטעם השלטון המרכזי, ובכדאיות שבהחלפת הסיוע באמצעי מימון אחר בתנאי שוק, א' א') על מנת להקצות קרקעות, לקבל החלטות קולקטיביות ולנהל את משאבי העיר. אופן הממשל בעיר מבוסס על NFT אזרחי שישמש להצבעה.
יותר שקיפות, יותר חדשנות
לדעת בוטרין, אנחנו צפויים לראות שתי התפתחויות מקבילות בערים שמאמצות תשתיות בלוקצ'יין, הראשונה יצירת גרסאות אמינות ושקופות יותר לתהליכים קיימים, והשנייה יישום של צורות חדשות וניסיוניות של בעלות על קרקע ונכסים אחרים, וגם יישום חדש ונסיוני של ממשל דמוקרטי וקבלת החלטות. זה יקרה גם בערים פיזיות, גם בערי המטא-וורס, וגם בערים שיהיו שילוב של השניים.
ההתפתחות תתאפשר כיוון שכל אפליקציה הבנויה על בלוקצ'יין יכולה מיד להתחבר ולהתממשק עם אפליקציות אחרות בבלוקצ'יין, ותאפשר אימות ופומביות של הנתונים, באופן שבו מערכת מחשוב מרכזית לא יכולה להבטיח. לכן, ניתן יהיה לאפשר הצבעות במגוון רב יותר של נושאים ולתת לאזרחים להשפיע יותר על ההתנהלות יומיומית.
דוגמאות להליכים שניתן להפוך לאמינים יותר באמצעות הבלוקציין: מטבע ספציפי שישמש לתשלומי מס או להתנהלות במכרזים ובהליכי רכש, שיאפשר מעקב לאן הולכים התשלומים העירוניים, מחוללי מספרים אקראיים הוגנים (למשל להגרלות) על מנת להפוך הגרלות ממשלתיות לאמינות יותר, אישורים קריפטוגרפיים לתעודות, למשל לתעודות תושבות, על מנת לאפשר הצבעות או הטבות.
לעודד מקורות הכנסה חדשים
על מנת להמחיש את השינוי הדרוש, בוטרין מביא לדוגמה את פרדוקס האינטרסים בבעלות על בתים כבעיה עירונית ומציע לתכנן אסימון שיפתור אותה. לדעתו, הרעיון של בעלות על בתים במתכונתה הנוכחית היא חרב פיפיות, כיוון שקיים מתח פוליטי בלתי נמנע בין בית כמקום מגורים ובית כנכס להשקעה. לכן גם קהילות שאכפת להן מהאדם העני, מתקשות לספק בתים למגורים. תושב בעיר חשוף באופן מהותי למחירי הדיור, מה שמוביל לתמריצים נגד בניית בתים חדשים שיפחיתו את מחירי הדיור. מצד שני, בעלות על בתים דוחפת אנשים לחסוך ולצבור ערך ולא רק להוציא כסף על צריכה שוטפת.
לדעת בוטרין, יצירת אסימון עיר שניתן לחלוקה ולשינוי, שתושבים יכולים להחזיק בו בכמה יחידות שיוכלו להרשות לעצמם, ושוויו יעלה ככל שהעיר משגשגת, יכולה לפתור חלק מהסתירה של האינטרסים. על מנת שזה יעבוד - האסימון לא צריך להיתמך על ידי הכנסות קיימות ממסים, אלא על ידי מקורות הכנסה חדשים; המערך הכלכלי צריך לפעול כך שהעיר תהיה לטובת התושבים - כלומר הכלכלה צריכה לעודד את התושבים להחזיק במטבע ולא את קרנות הגידור למשל.
כן צריך להיות מנגנון שיעודד חיסכון ובניית עושר, ולמשל מתן שירותים שונים או הקצאת מקומות חנייה, למי שיש כמות מסוימת של אסימונים נעולים (העיר הופכת לאטרקטיבית, יותר אנשים רוצים לבוא ולהחנות, ערך המטבעות עולה. בניגוד לבעלות על בתים, זה יוצר התאמה עם כל העיר ולא רק עם ערך של מיקום ספציפי בעיר). לצד עידוד פעולות פרו-חברתיות במשאבי העיר, בוטרין מציין שצריך להיות שוויוניים - לא לתת העדפה בולטת לאנשים עשירים על פני עניים.
רוצה להשפיע? תשקיע
כדי להימנע מתמריצים מעוותים, חשוב מאוד להימנע מתלות יתרה ברעיון ספציפי, ובמקום זאת לקבל מערך מגוון של מקורות הכנסה אפשריים - שיתבססו על רעיונות ממשל חדשניים ותכנון אזורי לניצול משאבי העיר. אחת הדרכים לתפיסתו היא הצבעות על נושאים ספציפיים שבהן יינתן כוח שונה למחזיקי מטבעות בכמויות אחרות. כלומר, אם תרצה להשפיע יותר, תצטרך להשקיע יותר במטבע, כאשר חלק מההכנסות עוברות לעיר.
לדוגמה אם יש לתושב חלקת קרקע צמודה למקום שבו העיר מתכננת שינוי, ואם ברצונו להשפיע יותר, יוכל לקבל כוח עדיף בהצבעה אם השקיע בכמות גדולה יותר של אסימונים. כך למעשה, ניתן משקל לכל ההשפעות הנלוות של כל שימוש שהוא - למי שיש יותר עניין בהחלטה כלשהי או שהיא משפיעה עליו יותר, יהיה אינטרס יותר גבוה להשקיע בעיר על מנת להשפיע עליה.
הצעה נוספת היא סבסוד עסקים מקומיים על בסיס ההשפעות החיצוניות החיוביות שלהם בקהילות המקומיות. לדוגמה, תמחור פרסומות על סמך הצבעות בזמן אמת של כמה אנשים נהנים להסתכל על כל מודעה מסוימת.
הצבעה מקוונת ומימון בזמן אמת מכונות על ידי בוטרין "הדמוקרטיה הדיגיטלית של המאה ה-21", כשהיא מנערת את מנגנוני ההצבעה המסורבלים.
לסיכום, בוטרין מציע לערים לעשות את השינוי לאט - לא להשיק אסימון עיר גרוע רק בשביל להיות הראשונות. ולערים חדשות - לא למכור שטחים רבים מדי לקבוצות קטנות, וגם לחשוב לא רק איך מתנהלים התושבים שהונפקו להם אסימונים היום, אלא גם איך המנגנון משמר את עצמו ב-2051 לדוגמה.