עניינו של רפי רותם, עובד רשות המסים לשעבר וחושף שחיתות הגיע היום (ד') לסיומו בחלוף 6 שנים, בדיון בגלגול רביעי, מאז הוגש כתב אישום נגדו. רותם הועמד לדין בשנת 2015 על עבירות רבות של העלבת עובדי ציבור, הפרת הוראה חוקית והטרדה בטלפון. זאת במסגרת מאבק עיקש שניהל בטענה לחשיפת שחיתות ברשות המסים. הוא עלב, הטריד והשמיץ בכירים במערכת אכיפת החוק, לאחר שלטענתו, תלונותיו לא טופלו כראוי ולאור סגירתם של תיקי החקירה שנפתחו בעקבות תלונותיו. בין השאר הטריד את שופט בית משפט השלום מנחם מזרחי, בעת שהיה פרקליט בפרקליטות מחוז ת"א, טיפל בתלונה על השחיתות בצמרת רשות המסים והחליט יחד עם פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד לסגור את התלונה.
הרכב מורחב של בית המשפט העליון קבע, במסגרת דיון נוסף, כי הרשעתו של רותם בעבירות של הטרדה בטלפון תישאר על כנה. בעבר בוטלה הרשעתו על ידי בית המשפט המחוזי אך ברשות ערעור לבית המשפט העליון הורשע מחדש.
השופט עמית ציין כי בית המשפט המחוזי "לא נתן משקל לקולם של נפגעי העבירות, והלכה למעשה, מפקיר עובדי ציבור ומשפחותיהם להתנכלויות, ללחצים, לאיומים, לעלבונות, להטרדות ולהטרלות". עמית הוסיף כי "המבקש לא חדל ממעשיו הנלוזים גם כשניתנו החלטות שיפוטיות בעניינו, והתקשיתי להבין מה למעשיו ולפעולותיו כנגד 14 מתלוננים כמתואר לעיל ול'חופש הביטוי הפוליטי' או ל'ביקורת על גורמי אכיפת החוק' כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי... אין חולק על כך ש'קללות וגידופים אינם ביטוי פוליטי, אינם בגרעין הזכות לכבוד ולא בליבת הזכות לחופש ביטוי'".
שבעה שופטי בית המשפט העליון בחנו על פני 124 עמודים את השאלה - האם רשאי בית המשפט לבחון את סבירות ומידתיות החלטת רשויות התביעה להגיש כתב אישום?
נקבע בדעת רוב, ארבעה שופטים מול שלושה, כי במסגרת ההליך הפלילי אין מקום לבחון את סבירות ההחלטה להגיש כתב אישום. וכי אם נאשם מעלה טענות מסוג זה, יש לבחון אותן במסגרת טיעון של "הגנה מן הצדק". ההגנה קבועה בחוק ומאפשרת לשופטים לזכות נאשמים במצב שהרשויות פגעו בזכויותיהם באופן כה קיצוני, המצדיקה לבטל את כתב האישום נגדם. בתי המשפט עושים שימוש בסמכות זה במקרים חריגים בלבד.
לא היתה מחלוקת כי ניתן לבטל כתבי אישום אך אין מקום לשימוש במינוחים של סבירות ומידתיות אלא במינוח "פגם בכתב האישום" ו"צדק והגינות". וזאת במסגרת "ההגנה מן הצדק"
השופטים בדעת הרוב הם המשנה לנשיאה ניל הנדל, יצחק עמית, נועם סולברג ואלכס שטיין כנגד דעתם החולקת של הנשיאה אסתר חיות, השופט עוזי פוגלמן והשופט יוסף אלרון. בשל חשיבות הסוגיה, להליך הצטרפו הסנגוריה הציבורית ולשכת עורכי הדין כ"ידידות בית משפט",
רותם הורשע על ידי בית משפט השלום בעשרות עבירות של הטרדת עובדי ציבור והטרדה בטלפון. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל בחלקו ונקבע, כי ההרשעה בעבירות הטרדה באמצעות מתקן בזק תבוטל, היות שההחלטה על העמדתו לדין בעבירות אלה לא הייתה מידתית.
במסגרת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נקבע בדעת רוב, על ידי השופטים נועם סולברג ואלכס שטיין, מול דעתו החולקת של יוסף אלרון, כי במסגרת התיק הפלילי לא היה מקום לערוך ביקורת שיפוטית על סבירות ומידתיות ההחלטה להגיש כתב אישום. "חקיקה שיפוטית שמורה למצבים נדירים שבהם החסר זועק והשינוי מתחייב" קבעו. רותם הורשע מחדש ב- 20 עבירות של הטרדה בטלפון.
המסגרת לדון בטענה נגד הגשת כתב האישום היא לפי "הגנה מן הצדק"
דעת הרוב קבעה כי על הנאשם להעלות את מכלול טענותיו כנגד ההחלטה על הגשת כתב האישום נגדו במסגרת ההליך הפלילי . וכי המסגרת לדון בטענות הנאשם על הגשת כתב אישום היא הגנה מן הצדק המעוגנת בחוק.
עוד נקבע ברוב דעות כי אין מקום להעלות טענות בדבר אי-סבירות נגד הגשת כתבי אישום. במקום זאת, יש לטעון כי בהגשת כתב האישום נגד הנאשם יש משום "סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". אם עולות טענות לחוסר סבירות בהגשת כתב האישום, על בית המשפט לבחון אם טענות אלו עומדות במבחנים של "הגנה מן הצדק".
"איני סבור כי ניתן להצדיק מצב שבו החלטה פלונית אינה סבירה או אינה מידתית ואך מחמת היותה החלטה של רשויות התביעה היא תזכה לחסינות מפני טענות אלה. חסינות שכזו תפגע בשלטון החוק", כתב השופט פוגלמן.
"דרך המלך היא תקיפת שיקול הדעת של התביעה במסגרת ההליך הפלילי עצמו. הביקורת השיפוטית אינה נטע זר בהליך הפלילי והחלטות התביעה אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית. כך נעשה מאז ומתמיד" נקבע.
הדיון הנוסף הוגש על ידי עורכי דינו רווית צמח, עמית ניר ואיתן ענבר המייצגים את רותם. בבקשתם טענו כי "החסינות שהעניק פסק דינם של כב' השופטים סולברג ושטיין לתובעים בשר ודם בפני ביקורת מנהלית שיפוטית בפלילים, יש בה כדי לפגוע בשלטון החוק. שיקול דעת של תובע אינו יכול להיות בלתי מבוקר וחסין מביקורת שיפוטית".
