אמון הציבור במערכת המשפט / איור: גיל ג'יבלי
שלושים שנה אני מהלך ברחובותיה הראשיים של מערכת המשפט ומעולם לא שמעתי מישהו מבכירי המערכת שמודה קבל עם ועדה: טעינו, שגינו, התנהלנו לא נכון. אף לא פעם אחת. לעתים נדירות היה מי שהודה בלחש במרתף אטום להאזנות שההתנהלות השיפוטית הייתה מוטעית, אבל כשהוא חזר לחלון שמשקיף לחזית ההודאה הזו הוחלפה ברצף סיסמאות שאהובות על המערכת: החל מ"יש לנו מערכת משפט שכל העולם מתקנא בה, אור לגויים" וכלה ב"בתי המשפט בישראל הם מקצועיים וברמה גבוהה".
בעשור הראשון לפעילותי גם נהגו להוכיח זאת בעזרת נתוני אמון הציבור במערכת, ששבר אז שיאים, כאשר מעל ל-80% מהישראלים נתנו אמון בבתי המשפט בכלל ובבית המשפט העליון בפרט. זה היה נתון מדהים, אם לוקחים בחשבון הן את החשדנות הבסיסית של אזרחי ישראלי כלפי מוסדות השלטון והן את השסעים העמוקים של החברה שלנו.
לא בכדי הרבה לצטט נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרון ברק, את אמרתו הידועה של אלכסנדר המילטון כי "אין לנו, לשופטים, לא חרב ולא ארנק; כל שיש לנו הוא אמון הציבור בנו".
אלא שמאז הרבה מים זרמו מתחת לגשר שחיבר בין מערכת המשפט לבין הציבור הישראלי. מים שנדמה שגבהו עד כדי כך שהם מאיימים על הגשר ועל המוסד שמצדו. המדדים שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה לאורך השנים מלמדים כי האמון הולך ונשחק, ולפני קצת יותר מעשור חל מהפך כשמרבית הישראלים הפסיקו לתת אמון בבתי המשפט ובבית המשפט העליון. 49% ליתר דיוק.
אבל המערכת, במקום לעשות חשבון נפש, המשיכה לטמון את הראש בחול ולהאשים את כל מי שאפשר: פעם זאת התקשורת הרדודה שלא מתווכת אותה נכון לציבור ההדיוטות, פעם אלה שרי המשפטים הלעומתיים דוגמת דניאל פרידמן שמסיתים את הציבור, פעם אלה הפוליטיקאים, ופעם זה ראש הממשלה לשעבר נתניהו שמבקש ביחד עם תומכיו להחריב את המערכת כדי להציל את עצמו מהתיק שמתנהל נגדו. אבל זו אף פעם לא המערכת ששינתה את הרגליה ועברה מפסיביות לאקטיביזם, מפורמליזם לערכים, מהשופט כפרשן חוק ומכריע סכסוכים לשופט כמחוקק על וכמורה מוסר ודרך.
התוצאה מבהילה. השנה התפרסם מחקר של הפרופסורים שלמה מזרחי, ערן ויגודה-גזית וניסים כהן מאוניברסיטת חיפה, ממנו עולה שאמון הציבור הישראלי במערכת המשפט נמצא ברמה הנמוכה ביותר מאז 2008. 52% מהציבור הביעו אמון נמוך עד נמוך מאוד בבית המשפט העליון, ורק 25% הביעו בו אמון גבוה או גבוה מאוד. במילים אחרות שלושה מכל ארבעה אזרחים לא מביעים אמון גבוה בערכאה השיפוטית הגבוהה מכולן. זה מבהיל משום שבלי אמון אין לגיטימציה, ובלי לגיטימציה אין משפט.
ניתן היה לצפות שבהמשך לממצאים אלה בכירי המערכת לדורותיהם יסירו את האבק מהמראות, אבל רובם ככולם חזרו על אותן מנטרות שתמציתן התנערות מאשמה. הם לא טועים לחלוטין, החברה הישראלית אכן עברה בעשורים האחרונים שינויים זהותיים - אבל לא במידה שמצדיקה מפולת כזו באמון הציבור במערכת.
לא נוצר פה רוב אנטי-ליברלי או אנטי-ציוני ואנחנו גם לא מתקרבים לכך. לכן ההסבר הזה לא מספק, ולכן הגיעה העת לעשות שינוי ולהתחיל לחפש את הסיבות בתוך המערכת השיפוטית - אופן התנהלותה ופסיקותיה. הגיעה השעה.