משה אדרי / צילום: איל יצהר
קשה לחלץ ממשה אדרי, טייקון בתעשיית הבידור והקולנוע, מהו הסרט האהוב עליו. כמי שהביא למימוש כל כך הרבה סרטים ישראלים, הוא מרגיש שהצבעה על אחד תסמן אותו כמועדף, ותעשה עוול עם היתר. בסופו של דבר, "כולם היו בניי", כמו שהוא אומר. למרות זאת, הוא נוקב בכמה שמות של סרטים אהובים, כמו הערת שוליים של יוסף סידר; הכלה הסורית של ערן ריקליס; סוף העולם שמאלה של אבי נשר; אביבה אהובתי של שמי זרחין; ואהבה קולומביאנית של רשף לוי.
כשאני מבקשת ממנו לנקוב בשם של סרט זר אהוב עליו, כאן המשימה כבר קלה יותר, משתי סיבות: ראשית, כמי שעוסק בהשקעה בסרטים ישראלים, בעוד שאת הזרים הוא רק מפיץ - הרי שבכל הנוגע לאלה האחרונים הוא אינו "בעל עניין".
שנית, אין שום התלבטות מבחינתו, שכן סינמה פרדיסו, הבחירה שלו, אינו רק הסרט האהוב עליו ביותר מבין הזרים, אלא גם הסרט שעמו הוא הכי מזדהה. כמו הילד טוטו, שחייו כילד בעיירה הסיציליאנית שבה נולד וגדל סבבו סביב בית הקולנוע בעיירה, ולימים הפך לבמאי מפורסם, המתגורר ברומא; כך אדרי הילד, שנולד בטנג'יר שבמרוקו וגדל בדימונה, התאהב בקולנוע - אהבה שלימים הפכה לעיסוק, ואף מיצבה אותו בשורה הראשונה של התחום.
אבל אפילו הוא, כמי שמעיד על עצמו שלרוב יודע בדיוק אם סרט יצליח או לא, הופתע מגודל הצלחתו של הסרט שהפיק, "לשחרר את שולי" בכיכובם של שלישיית מה קשור שיצא לאקרנים ביולי השנה, ומכר למעלה ממיליון כרטיסים. "ידעתי שזה יצליח", אמר אדרי לגלובס, "אבל לא חשבתי שעד כדי כך".
איך אתה מסביר את ההיסטריה?
"אני מכיר נערים וצעירים שראו את הסרט 6-5 פעמים, זה הפך לקאלט. מדקלמים משפטים מתוכו. גיבורי הסרט מדברים אל העם, בשפת הצעירים של היום, כמו ש'גבעת חלפון' דיבר לדור ההוא. זה מה שהעם רוצה, אחרי תקופה ארוכה שאנשים היו בבית ובדיוק בסוף הקורונה, כך שהטיימינג היה טוב".
ומה אתה אומר על הביקורת על כך שההומור בסרט הוא וולגרי, סקסיסטי, גס, מיזוגני?
"סרט שמושך בשבוע הראשון שלו מעל 200 אלף צופים, שום ביקורת לא מעניינת. זה חסר חשיבות. זה סרט שנועד לקהל צעיר, שרוצה לבלות ולצחוק שעה וחצי. 90% מהסרטים בארה"ב הביקורות קטלו; את סלאח שבתי קטלו, ואת כל סרטי הקאלט".
אימפריות עולות ויורדות
אדרי (70) הוא מבכירי תעשיית הקולנוע בארץ. עם אחיו ליאון, שנפטר לפני שלוש שנים, הם הקימו את חברת ההפצה יונייטד קינג, השקיעו בסרטים, רכשו בתי קולנוע, הקימו מתחמים של בתי קולנוע (הסינמה סיטי), ובהמשך אף רכשו את חברת הפקת והפצת המוזיקה NMC. מלבד זאת, יונייטד קינג היא הבעלים של ערוצי טלוויזיה, כמו ערוץ 24 שבו משודרים סרטי קולנוע ישראלי בלופ, מייצגת אמנים ובעלת הזכויות בפסטיגל, אותן רכשה לפני כחמש שנים ממשפחת פלד. פנינה, אשתו של אדרי, היא חלק בלתי נפרד מהאימפריה הזאת.
בעבר היה אדרי הבעלים של טאואר רקורדס ובלוק באסטר בישראל - הראשונה ענקית בתחום התקליטורים, והשנייה בתחום קלטות הווידיאו - שתי חברות ענק בינלאומיות שהתרסקו עקב השינוי שחל בתעשייה. מאז הוא לא מוכן לשמוע על קמעונאות.
מתחם בתי הקולנוע סינמה סיטי שהקימו האחים אדרי בגלילות בשנת 2000 היה חדשני מסוגו באותה עת. לימים התרחבו והקימו מתחמים דומים גם בראשון לציון, בכפר סבא, ובשנתיים האחרונות גם בחדרה ובבאר שבע.
אדרי הוא המשקיע הגדול ביותר בתעשיית הקולנוע הישראלית, ואין כיום כמעט במאי קולנוע ישראלי שלא יפנה אליו. הוא במידה רבה זה שגוזר את גורלו של סרט.
לאחרונה הוא גם השיק שירות סטרימינג בשם Screen IL, המיועד לישראלים שמתגוררים בחו"ל. זהו שירות שניתן להורידו כאפליקציה, הכולל ספריית VOD עם למעלה מ־2,500 סרטים, סדרות ותוכניות וכן שידורים חיים מערוצים ישראלים כמו קשת, i24News, רשת ועוד. המטרה היא לאפשר נגישות לתוכן ישראלי באופן חוקי, והשירות, שהושק רק לפני מספר חודשים, כולל כבר כ-2 מיליון מנויים.
אדרי הוא גם מי שעומד מאחורי יוזמת סרט ישראלי ב-10 שקלים - מהלך שהחל עוד כשלימור לבנת היתה שרת התרבות, וכל השאר הלכו בעקבותיו, לדבריו. בהמשך יזם את "שלישי בשלייקס" - יום בשבוע שבו אנשי הגיל השלישי יכולים לצפות בסרט תמורת 10 שקלים, מהלך שהנהיג בשיתוף עם אורי אורבך המנוח, בהיותו השר לענייני אזרחים ותיקים. כעת, בגלל הקורונה, שבמהלכה בתי הקולנוע היו סגורים למשך תקופה ארוכה, הוא לחץ לקיים את המסורת של קולנוע ישראלי ב-10 שקלים על פני יומיים (במקום יום אחד בשנה). "שכנעתי את שר התרבות חילי טרופר", הוא אומר. "יום בנובמבר ויום בדצמבר. הגיעו בשני הימים האלה רבע מיליון איש, שזה מדהים. זו מתנה של המפיקים ושל בתי הקולנוע לעם ישראל".
לא חששת, בימי הסגרים, שזה הסוף של הקולנוע?
"אני אופטימי ומאמין שדברים יסתדרו. על המדף היו לי 20-25 סרטים מוכנים ליציאה, כולל שולי, כי בתי הקולנוע היו סגורים, אבל היינו אופטימים וגם לא יכולנו לבוא בטענות לאף אחד. אחרי שחזרנו לפעול ופתחנו עם שולי באוגוסט השנה, והתחילו הבלגנים עם זן הדלתא, זה קצת הלחיץ את המערכת, ושוב התחילו עם בדיקות. מדובר בעלויות מטורפות לבתי הקולנוע.
"כולם חושבים שיש אופציות, כמו נטפליקס ואמזון, אבל אין תחליף לקולנוע. עובדה שחזרנו ביוני ובמשך חודשיים מכרנו קרוב ל-400 אלף כרטיסים".
מה מבחינה כספית? הייתם סגורים פרק זמן ארוך.
"לא קיבלנו כמעט כלום. 250 אלף שקל בחודש פיצוי. האוצר אמר דבר פשוט: מי שעסקיו נפגעו לפחות במחצית, הוא מוכן לתת לו 250 אלף שקל בחודש, גם אם העסק עשה לפני כן 10 מיליון שקל. זה לא כיסה כלום, אפילו לא את אנשי האחזקה של המקום. אבל לא יכולנו לבוא בטענות, כי ישב שם ידיד המשפחה (הכוונה לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, המיודד עם משפחת אדרי - ה"מ). ואיפה ההשקעות שהשקענו בהקמת מתחמי סינמה סיטי? מאות מיליונים בבאר שבע, אשדוד, חדרה".
יכולתם לעצור את ההקמה.
"איך? כבר הכל היה מוכן. התעשייה היתה אצל שר האוצר, והוא אמר: 'זה מה יש, זה מה שעבר בכנסת'. בעולם נתנו פי 10 מאשר פה".
איך התפוסה בבתי הקולנוע לעומת ערב הקורונה?
"הייתי אומר שהתפוסה היום היא 70%-80% לעומת אז. המזל של התעשייה הוא שהוליווד מייצרת שוברי קופות גדולים מאוד, וזה יחזיר את הקהל".
"אני מונופול?"
כילד נהג אדרי לנסוע לבתי קולנוע בתל אביב כדי לצפות בסרטים: "לא היה אז כלום, לא היתה קשת, לא רשת, לא יס, לא הוט. היום יש אמנם הכל, אבל עדיין לקולנוע יש עתיד. אין מה לדאוג, אנו בטוחים שנמשיך עוד מאות שנים, רק שנביא את האוסקר".
חל שינוי גדול בקולנוע הישראלי. אם בעבר לא ספרו אותנו, היום סרטים ישראלים מקבלים פרסים.
"אנחנו חזקים מאוד, יש לנו מוניטין כמו שלא היה מעולם. כשהקמנו את הסינמה סיטי לא היה אף סרט ישראלי. ב־2001 הפקנו את "ללכת על המים", "סוף העולם שמאלה" ו"אהבה קולומביאנית". זה החזיר את האמון בקולנוע הישראלי. עד אז כל מה שהיה זה גבעת חלפון וצ'רלי וחצי".
תעשיית הסטרימינג לא פגעה בקולנוע?
"לקולנוע אין תחליף. רק נצטרך לעשות סרטים טובים. תמיד יש תחרות ותחרות זה טוב, אבל אתה חייב להיות מעולה כדי להוציא אנשים מהבית. אני למשל הולך כל שבת לקולנוע עם אשתי".
וסדרות בטלוויזיה אתה רואה?
"אין לי סבלנות, אני רואה ספורט".
אין לך געגועים לבתי הקולנוע של פעם?
"בטח שאני מתגעגע, אבל אין מה לעשות, הולכים עם הקדמה. בתי קולנוע היום הם מרכזי בידור לכל דבר".
טוענים שאתה כל כך חזק, מונופול, שאי אפשר לקדם סרט ישראלי בלעדיך.
"אני מונופול? גרידינגר (מוקי גרידינגר, הבעלים של תיאטראות ישראל, המחזיקה כ-32% ממסכי הקולנוע בארץ, לעומת כ-23% של סינמה סיטי - ה"מ) גדול ממני".
ולגבי זה שאי אפשר לקדם סרט ישראלי בלעדיך?
"אפשר. מי שרוצה להפיק סרט ישראלי, חייב שיהיה לו כסף מקרן הקולנוע ואיזה משקיע, ולצערי אין מספיק משקיעים. אשמח שיבואו עוד. אני לא יכול לתת לכולם".
הקפיצה של הקולנוע הישראלי היא בזכותך?
"אני מרגיש שחלק זה בזכות התרומה הגדולה של המשפחה הזו. זה שילוב של הכל יחד".
קרה שהערכת שסרט יצליח ובפועל יצא ההיפך?
"מטאליק בלוז, עם קושניר ואיבגי, לפני 10 שנים. אבל פחות או יותר כשאני רואה 'ראף קאט' (עריכה ראשונית - ה"מ), אני יודע להעריך אם הסרט יצליח או לא, ואני כמעט לא טועה. כשאני רואה סרט של אבי נשר, אני יכול לדעת כמה צופים יגיעו".