נועם סמל / צילום: איל יצהר
הפגישה עם נעם סמל, מנכ"ל הבימה, מתקיימת בדיוק שנתיים לאחר שנקרא לדגל להציל את התיאטרון הלאומי, שעמד על סף פירוק בעקבות חובות של כ-100 מיליון שקל.
שנתיים קודם לכן פרש סמל מניהול המתחרה, הקאמרי, בתום למעלה מ-25 שנים. שכשהתבקש על ידי הנאמנים שמונו להבימה - עו"ד דורית לוי טילר ורו"ח חן ברדיצ'ב - לעשות "החייאה" לתיאטרון הלאומי, הוא כבר שקע בחיי הפנסיה.
סמל, בן 75, פעיל בתחום התרבות כבר כ־50 שנה. אמנם בהכשרתו הוא משפטן, אך שנים רבות עבד כמפיק ואמרגן, בתחילה אצל פשנל (אברהם דשא ז"ל) ואח"כ בחברה משותפת איתו ועם אורי זהר וחיים טופול. בהמשך כיהן כמנכ"ל תיאטרון חיפה, כקונסול התרבות של ישראל בארה"ב, והקריירה הכי ארוכה שלו היתה כמנכ"ל תיאטרון הקאמרי, מ־1992 ועד לפרישתו ב־2017.
אחרי שהיה כה מזוהה עם הקאמרי, הוא מודה שזה קצת מוזר להיות בהבימה, ולפעמים אפילו הוא מתבלבל. "הרגשתי במובן מסוים כאילו אני מתחרה בעצמי", הוא אומר, "אבל מה? אני לא אלך להציל את התיאטרון הלאומי?! המוסד התרבותי, הציוני שבזכותו קיים תיאטרון עברי בישראל? החלטתי להתגייס, כמו בצו 8".
וכשנכנסת, מה ראית?
"המצב היה נוראי. היו פה חובות ונושים, ולאט לאט העגלה התחילה לנוע, והצגות יצאו לדרך".
"הקורונה עשתה לנו טוב"
אלא שמהר מאוד ה"עגלה" נעצרה שוב, עם פרוץ הקורונה. למרות שסמל לקח חלק פעיל במאבק לפתוח את מוסדות התרבות, הענף ספג מכה קשה ושחקנים ועובדי במה מצאו עצמם בחוסר כל. בתחילתה של הקורונה, כשמוסדות התרבות נסגרו, יזמו מספר שחקנים של הבימה את הקמת הבימה שליחויות, "חברת שליחויות שהוקמה על מנת לספק פרנסה לאמנים שאיבדו את עבודתם בין לילה, והיום היא מעסיקה שחקנים ואומנים רבים", נכתב באתר החברה.
כיום, פחות משנה לאחר שמוסדות התרבות נפתחו מחדש, הבימה שב לפעול במלוא המרץ, עם שלאגרים כמו המחזמר מאמה מיה; הקומדיה הסאטירית ראש המועצה; הפקה מחודשת של הכבש השישה עשר; עוד חוזר הניגון, מחזה על חייו של המשורר נתן אלתרמן, וסימני דרך, מחזה על שירי נעמי שמר. במבט לאחור, אומר סמל: "הקורונה עשתה לנו טוב".
תסביר. הייתם סגורים, איך זה טוב?
"הקורונה הקפיאה את המצב לשנה וחצי. מצד אחד, כמעט ולא היו הוצאות. מצד שני, היתה המון פעילות. עשינו תפילה חילונית ליום השואה, תוכניות דיגיטליות, מגזינים ספרותיים, הקמנו פה אולפן טלוויזיה, שידרנו בחינם בפייסבוק וביימנו וצילמנו, הפקנו הצגות. היינו פעילים. בלי קהל אמנם, אבל פעילים". ניצחון נוסף שסמל יכול להתבשם ממנו הוא הכרתה של עיריית ת"א בתיאטרון הלאומי כתאגיד עירוני - לא רק עניין טכני.
"אחת הבעיות של הבימה, מאז 1958, כשבן גוריון הכריז עליו כעל התיאטרון הלאומי, זה שלא היו לו 'אבא ואמא'", מסביר סמל. "מדובר אמנם בתיאטרון הלאומי, אבל זה לא תורגם לפתרון כלכלי. עכשיו פעם ראשונה שיהיו לו אבא ואמא - עיריית תל אביב ומשרד התרבות, יחד. הקאמרי, למשל, הוא בבעלות עיריית ת"א, למרות שהוא לא תאגיד עירוני. ככזה, הוא מקבל הקצבה גם מעיריית תל אביב וגם ממשרד התרבות. הבימה קיבל רק ממשרד התרבות, וגם לא כראוי למעמדו.
"כשנכנסתי לתפקיד, היינו צריכים לפתור בעייה של חובות לנושים בגובה 120 מיליון שקל. 60 מיליון שקל מתוכם למדינה, חוב שנסחב הרבה שנים. למזלי קרה נס, וחילי טרופר מונה לשר התרבות והספורט במקום מירי רגב, והוא התחיל מיד לפרק את המוקשים. הוא הבין שצריך לסייע לאמנים וליוצרים הישראלים שנפגעו, והשיג להם כמה מיליוני שקלים כסיוע מקרן לאמנים במצוקה. לחלק מהאמנים והיוצרים הבימה היה חייב מאות אלפי שקלים, כי כמה שנים לא העבירו להם שכר והפרשות סוציאליות".
"להחזיר את הקהל שברח"
בצד הניסיונות לגיבוש הסדר הנושים - ניסיונות שהסתיימו בהצלחה באפריל השנה עם אישור ההסדר בבית המשפט - נעשו גם מאמצים להשאיר את הבימה על המפה מבחינה תודעתית, מה שסמל קורא "להחזיר את הקהל".
"הקהל ברח. מי קונה מנוי במקום קורס? עשינו רוויזיה במנויים, חידשנו את ההפקה של בוסתן ספרדי עם שחקנים צעירים, יצאנו עם שמונה הצגות ישראליות חדשות, שחלקן היו שלאגרים".
אתה מרגיש שהתדמית שלכם היא עכשווית?
"התדמית שלנו טובה מאוד. הקהל אוהב אותנו, הקניינים אוהבים, הפוליטיקה אוהבת אותנו".
מה התוכנית שלך לגבי הבימה?
"תוכנית העבודה היא לייצב את הבימה כלכלית, קהלית, בינלאומית ובמסורת. אני מקווה שכשאצא מפה כבר ידעו שזה תיאטרון לאומי, ולא עוד תיאטרון. אנחנו מציגים בעיקר חומר ישראלי־יהודי, ופעם בשנה קלאסיקה או מחזמר. פעם בחודש אנחנו עושים מחוות לגיבורי תרבות. לדן אלמגור, אפרים קישון, טופול, דודו דותן, לאבי נשר לרגל יום הולדת 70, ועוד".
לנהל את הבימה שונה מתפקידים קודמים?
"שונה לגמרי מכל מוסד שניהלתי בעבר. זה מוסד שנושא יותר ממאה שנה של קיום".