קולומביה הבריטית שבקנדה נאלצה בתוך יומיים בלבד להתמודד עם כמות גשם של חודש שלם. מפולות בוץ הרסו כבישים וגשרים, יותר מ-300 נהגים חולצו בקושי ממכוניותיהם, משאיות נסחפו בזרם והוכרז מצב חירום. לפחות אדם אחד נהרג, וכמעט 20 אלף שנעקרו מבתיהם צפו מרחוק ברכושם סופג נזק כבד מבלי שהם יכולים לעשות דבר. במשך ימים ארוכים 18 אלף תושבים נתקעו בין מפולות בוץ לשיטפונות, ונאלצו לקושש מזון ממדפי חנויות המכולת החשופים.
"אירוע של פעם ב-500 שנה", כינו הרשויות את הסופה. אלא שאירועי אקלים קיצוניים הולכים ומתרבים, וכך גם הולכת ועולה עוצמתם. השיטפונות ההרסניים שפקדו את קולומביה הבריטית היו רק נקודה אחת על רצף הולך וגובר של אירועי קיצון. רק חצי שנה קודם לכן פקד גל חום קיצוני אותו אזור ממש. הטמפרטורה טיפסה לשיא של 46.6 מעלות. מאות מתו, ככל הנראה מעומס החום.
שטפונות כבדים פקדו השנה גם את גרמניה, סין ומדינות באירופה, וגלי חום נוספים שברו שיאים. כ-40 מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם ב-2020 בשל בצורות, גלי חום, סופות ושלל אסונות אקלים - פי 3 יותר ממספר האנשים שנעקרו בגלל אלימות ומלחמות ברחבי העולם.
ב-2021 גרמו אירועי הקיצון לאנושות לראות איך ההרגשה לחיות בעולם הולך ומתחמם, שכבר סובל מהשלכות נזקי עבר, שמהם אין דרך חזרה. מי שצפה בתמונות העגומות לצד הדוחות המדעיים הנערמים בזה אחר זה כבר שנים, לא יכול שלא לתהות: אם אנחנו מתבוננים כעת רק בפרומו, מה יתרחש אם לא נצליח לבלום את המשבר?
מה אם סף ההתחממות יעלה את ההסתברות להגיע לנקודות אל-חזור, שיובילו לקריסת מערכות ביולוגיות, להמסה מואצת של קרח ועוד? אם שנת 2021 היא רק פרומו למופע הגדול, עם איזו ירושה גוזרים הורים ברחבי העולם על ילדיהם להתמודד?
כדור הארץ נמצא על מסלול התחממות מהיר, וגם אם תצלח הפחתת הפליטות אליה התחייבו רק לפני זמן קצר 196 מדינות בוועידת האקלים של האו"ם, הטמפרטורה תטפס במאה הנוכחית לפחות במעלה וחצי. האנושות דוחקת את המערכות הטבעיות התומכות בחייה בזו אחר זו עד קצה גבול היכולת, ובכך מסכנת בשיעור הולך וגובר את יכולתה לנהל חיים בטוחים על פני כדור הארץ.
הנזקים הסביבתיים הם גם נזקים כלכליים. המגזר הפיננסי סופג כבר היום נזקים כבדים, ואובדן התמ"ג העולמי עד שנת 2050 מוערך בטווח שבין 2.5% ל-18.1% בתרחיש עסקים כרגיל, ובאזור הים התיכון, המזרח התיכון ואפריקה, שבה נמצאות ישראל ושכנותיה, אובדן התמ"ג אף גבוה מכך ומוערך בטווח שבין 8.5% ל-27.5%.
וכששינויי האקלים גוררים בצורות ואסונות בעלי השפעה ארוכת טווח, הבנק העולמי מעריך שהמשבר האקולוגי והאקלימי ידחוף בין 32 מיליון ל-132 מיליון בני אדם לעוני קיצוני עד 2030.
בשנת 2021 נראה היה שהאסימון סוף-סוף נופל, ושמקבלי ההחלטות עומדים להתייחס ברצינות למשבר שהתמודדות עמו כרוכה בשינוי בכלל מערכות החיים - מסקטור האנרגיה, לתחבורה ולצריכה. תחושת הדחיפות התעוררה לפני חודשים ספורים, אז הניח פאנל המדענים הבין-ממשלתי של האו"ם (IPCC) דוח חמור במיוחד על שולחן מקבלי ההחלטות, בו מאות מדענים מרחבי העולם הבהירו: משבר האקלים מוחשי, הוא כבר פוגע באנושות, הוא מעשה ידי אדם, והשלכותיו יורגשו במשך מאות השנים הבאות.
רמת הפחמן הדו חמצני באטמוספירה היא הגבוהה ביותר זה 800 אלף שנה, אך עם זאת, איפוס הפליטות והפחתתן ב-45% כבר בעשור הנוכחי יצליחו למתן את ההתדרדרות.
דוח ה-IPCC מסמל נקודת מפנה, שאחריה גם אלו המכונים "מכחישי אקלים" הפכו לאנקדוטה שולית, כמעט סהרורית, בדומה למתנגדי החיסונים ושוחרי הקונספירציות. "אזעקת אמת לאנושות", סיכמו כותרות העיתונים את דברי המדענים, וכולם נשאו עיניים אל המנהיגים, כדי שאלה יניעו את השינוי הנדרש.
גם הגופים השמרניים ביותר החלו להתעורר. סוכנות האנרגיה הבינלאומית התריעה שמפת הדרכים האנושית לא מדביקה את קצב ההתחממות ואת כללי הפיזיקה, ושבתרחיש האופטימי פליטות הפחמן ירדו רק ב-40% עד 2050, במקום להתאפס לחלוטין. חיפוש ופיתוח של שדות נפט וגז חייבים להיפסק כבר השנה, התריעה הסוכנות, כשהאנושות עדיין רחוקה מאוד מהפסקת השימוש בדלקים מאובנים.
גם ארגון הבריאות העולמי קרא "הדלקים המאובנים הורגים אותנו", וחיבר בין משבר האקלים לבין סבל ומוות של מיליונים המתים מדי שנה בשל אוויר מזוהם, מאירועי קיצון ומבצורות. "על הדלקים המאובנים להיעלם, לפני שיהרסו את כוכב הלכת שלנו", הזהיר האו"ם. אבל מדינות העולם מעניקות סבסוד של 11 מיליון דולר בכל דקה לתעשיית הדלקים המזהמים. הארגון קרא למנהיגים להתעשת, ולהכריז על הסטת השקעות מדורגת מהדלקים הללו לאנרגיה בת קיימא.
גם במגזר העסקי נרשמה התעוררות, כמעט פרטיזנית, שתיזכר כאחד מהרגעים המשמעותיים שהתרחשו השנה, ואולי בהיסטוריה של המאבק הסביבתי. פעולה של קרן גידור קטנה, אנג'ן 1 שמה (Engine No.1) הצליחה להשפיע על אחת מחברות הדלקים המאובנים הגדולות בעולם, אקסון מוביל, והעמידה את כל תעשיית הנפט על הרגליים.
על אף קולות ההתנגדות הרמים מתוך החברה, הצליחה אנג'ן 1 להכניס שלושה נציגים לדירקטוריון החברה המונה בסך הכל 12. אקסון מוביל היא לא רק אחת מחברות הנפט שתרומתן להתחממות כדור הארץ גדולה במיוחד, אלא שבמשך שנים היא השתמשה בלוביסטים כדי לעכב פעולות מעבר לכלכלה דלת פחמן, והשתמשה בכספה כדי להכחיש את מדע האקלים ולנטוע ספקות לקיומו של המשבר.
ואכן, לרגעים, נדמה היה שסוף-סוף אזהרות המדענים והארגונים, לא נופלות על אוזניים ערלות. עד כה נעשה מעט מדי ולאט מדי למנוע את המשך ההתחממות, אך כשהפוליטיקאים שמו פעמיהם לוועידת האקלים שכונתה "גורלית" הם נשמעו כמעט כמו גרטה טונברג. אנחנו הדור האחרון שיכול לבלום את האסון, אמרו. אבל בסוף הוועידה הם שחררו הצהרה רפה, שהבשורה הגדולה ביותר בה היא שלא ימתינו חמש שנים נוספות עד להצהרה הבאה, ובשנה הבאה יתכנסו שוב.
כשהוועידה שרבים תלו בה תקוות הסתיימה כך, הציבור הבין שאף אחד לא יציל אותו. יותר מ-100 אלף איש צעדו ברחובות גלאזגו, העיר שבה נערכה הוועידה, וכינו אותה "טיוח ירוק". משם הם חזרו זועמים למדינותיהם, והבינו שאם לא ידרשו מהמנהיגים צדק אקלימי, זה לא יקרה.
ומה באשר לישראל? גם כאן נרשמה התקדמות. יותר מ־10,000 איש צעדו בתל אביב במצעד האקלים וקראו לפוליטיקאים להתעורר. אך ההתעוררות אטית, ונראה שהנושא נותר מרוחק, אמורפי, עבור רוב הציבור. מי שייזכר כאיש שהשפיע יותר מכולם על ההבנה הציבורית היה מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שתיאר על פני 700 עמודים את החידלון הממשלתי בהתמודדות עם משבר האקלים. "ההתמודדות של ישראל עם משבר האקלים וקידום היעדים שהוצבו בנושא נעה בטווח שבין פיגור לאפס", קבע.
את תפוח האדמה הלוהט הזה, גלגל לפתחה של הממשלה החדשה, שתיאלץ ללמוד אותו ולפעול לתיקון הכשלים שמנה. ישראל משתרכת אחרי העולם בטיפול במשבר, ולעת עתה ההצהרות שפיזרה הממשלה על מעבר לאנרגיה מתחדשת, נותרו ללא תוכניות ברורות לטווח הארוך.
ב-2022 תצטרך אותה ממשלה להוכיח לציבור שהצהרותיה אכן אמת הן, ולהחליט: האם ההצהרות היפות על משבר האקלים יכולות להתיישב עם מעשים הפוכים בשטח - מעסקת הנפט של קצא"א ואיחוד האמירויות, ועד משרד האנרגיה שלוטש עיניים לקידוחי גז נוספים. לאחר השנה החולפת, ספק רב אם הציבור יאפשר למעשים הממעיטים בגודל המשבר לעבור שוב מתחת לרדאר.