ברקע האיומים מצד סין, טייוואן ערכה תרגול צבאי מתוקשר, ספטמבר 2021 / צילום: Associated Press, Military News Agency
סין קצרת רוח ומהירת חימה בימים האלה. היעד הלא־סביר על הכוונת הסינית הוא המדינה הבלטית הקטנה של ליטא, שהרשתה לטייוואן לפתוח נציגות גלויה בבירתה.
היא כל כך עצבנה את בייג'ינג עד שהמשטר הקומוניסטי הסיר במכה אחת את חסינותם של הדיפלומטים הליטאים, באקט שהוא אולי חסר תקדים בדיפלומטיה המודרנית. ליטא מיהרה לפנות את מלוא הסגל, בסוף השבוע שעבר, וסגרה את שגרירותה. הפינוי היה כל כך מהיר שהדיפלומטים היו צריכים לנטוש את חיות המחמד שלהם מאחור.
בשבת דיווחה סוכנות "רויטרס", שסין הסלימה את מלחמתה על ליטא: הסינים הזהירו את החברה הגרמנית 'קונטיננטל', אחת היצרניות הגדולות בעולם לחלקי רכב, שיהיה עליה להפסיק את כל קשריה עם ליטא אם היא רוצה להוסיף ולייצא לסין. ל'קונטיננטל' יש מפעל בליטא, שבו מיוצרים שלטים לדלתות רכב ולמושבים.
לפי "רויטרס", הלחץ הסיני אינו מוגבל לקונטיננטל. תריסר חברות גרמניות, בעיקר מענפי הרכב והחקלאות, שומעות מבייג'ינג שעליהן לבחור בין סין לליטא. אכן, דילמה קשה ביותר: סין, הארץ המאוכלסת ביותר בעולם (1.4 מיליארד), או ליטא, הארץ מס' 137 (2.8 מיליון); סין, בעלת הכלכלה השנייה בגודלה בעולם (תמ"ג של 16.6 טריליון דולר), או ליטא, הכלכלה ה־83 (תמ"ג של 62 מיליארד).
סין מכחישה שהיא מאיימת על תאגידים בינלאומיים, אבל היא אומרת שאין מה לעשות, "חברות סיניות לא רואות עוד בליטא שותפת ראויה לאמון". דובר של משרד החוץ הסיני מייעץ לליטא "להתבונן בעצמה", כדי להבין מדוע חברות ליטאיות מתקשות לעשות עסקים בסין.
"דיפלומטיה של ערכים"
המשוואה ברורה: הדיקטטורה הסינית גמרה אומר להעניש את הדמוקרטיה הליטאית על אהדתה הגלויה לדמוקרטיה הטייוואנית. הליטאים חרגו בחודשים האחרונים מן האורתודוקסיה הדיפלומטית, הרשו לטייוואן לפתוח נציגות בווילנה תחת השם המפורש "טייוואן", וסמכו את ידיהם על נסיעות של חברי פרלמנט ליטאיים לטאיפיי בירת טייוואן.
שר החוץ של ליטא, גבריאליוס לנדסברגיס הכריז, שארצו דוגלת ב"דיפלומטיה של ערכים", שבמרכזה עומדת "תמיכה באנשים התומכים בתנועות דמוקרטיות". קוטנה של ליטא "הפך אותה למטרה קלה" בעיני סין, אמר לנדסברגיס מפני ש"הם חושבים שטוב לבחור אויבים קטנים לאין שיעור, לגרור אותם אל זירת ההתגוששות, ולהכות אותם עד אבדן החושים" (בראיון ל'ניו יורק טיימס', 30 בספטמבר).
כל ביטוי של ידידות לטייוואן הוא לצנינים בעיני המשטר הקומוניסטי. התגובות הן כה קיצוניות וכה קולניות עד שהן מעוררת תהייה על מניעים ועל מצב דעת. בעיני המשטר בבייג'ינג, המשך קיומה האוטונומי של טייוואן הוא איום בלתי נסבל על שלמותה הטריטוריאלית של המולדת. לפי שר ההגנה הטייוואני, הקומוניסטים יהיו מוכנים לפלוש בסביבות 2025.
הסלמת הרטוריקה של בייג'ינג והאיומים הצבאיים הגוברים (כולל מאות גיחות של חיל האוויר הסיני עד סמוך לטריטוריה האווירית של טייוואן) עשו רושם מיוחד בליטא. כמו טייוואן, גם ליטא היא ננסית, שבעורפה נושפת ענקית. אמנם רוסיה אינה תובעת בעלות על ליטא, לא כרגע, אבל היא תבעה בעבר. סטאלין כבש אותה ב־1940, סיפח אותה, הגלה אלפים מאזרחיה למחנות כפייה, והתחיל חצי מאה של שעבוד.
בדיוק לפני 30 שנה התמוטטה ברית המועצות, וליטא הצליחה להשתחרר. היא חששה שהשחרור יהיה חטוף, כמו השחרור הקודם, ושקדה אפוא על פיתוח פוליסות ביטוח: היא הצטרפה אל ברית נאט"ו ואל האיחוד האירופי.
הידרדרות כללית ביחסים הבינלאומיים
אילו סין הייתה מסוגלת להתאפק, מפני שהתאפקות היא סגולה הכרחית של מעצמת־על גרעינית, הרומן הליטאי עם טייוואן היה נשאר בשוליים המרוחקים של הדיפלומטיה. אבל מאחר שסין חושבת כי כל התאפקות היא חולשה, ליטא מסמלת עכשיו הידרדרות כללית ביחסים הבינלאומיים.
ההידרדרות מתרחשת בוזמנית לאורך גבולותיה של סין, בייחוד אלה המשתרעים לאורך ים סין, במזרח ובדרום; ולאורך גבולה המערבי של רוסיה עם מושבותיה ועם גרורותיה לשעבר. אוירת מלחמה שוררת במצרי טייוואן, והצי של סין מטריד את ספינותיהן של שורת ארצות החולקות איתה את ים סין; ואוירת מלחמה שוררת לאורך גבול רוסיה-אוקראינה.
רוסיה הודיעה ביום ו' לנאט"ו את תנאיה להפגת המתח: היא רוצה בסך הכול התקפלות למעשה של נאט"ו ממזרח אירופה וזכות וטו על מדיניות החוץ והביטחון של שכנותיה, לא יותר.
בשבוע הבא ימלאו 30 שנה לפירוק ברית המועצות. הנשיא פוטין מאמין, או מעמיד פנים שהוא מאמין, כי הוא יכול לדחוף את נאט"ו אל גבולות המלחמה הקרה. הוא רוצה התחייבות אמריקאית, שלא להציב כוחות מחוץ לשטחה במקומות "שבהם הצד השני יפרש הצבה כזאת כאיום לביטחונו הלאומי". לשון אחר, רוסיה תחליט איפה יוצב צבא אמריקאי.
רוסיה גם תובעת התחייבות שנאט"ו לא תצרף לשורותיה ארצות שהיו לפנים חלק מברית המועצות. זה רמז לשתי ארצות, שרוסיה אסרה עליהן מלחמה בשנים האחרונות: גיאורגיה, שרוסיה קרעה כחמישית משטחה ב־2008; ואוקראינה, שרוסיה תלשה ממנה ב־2014 את חצי האי קרים ושני מחוזות מזרחיים.
הדרישות הרוסיות הדהימו את ארה"ב. תוכנן הדהים, ופומביותן הדהימה. רוסיה רוצה לשנות מעיקרו את מאזן הכוחות הקיים באירופה מאז תחילת המאה. במקום לדון בדרישותיה במשא ומתן דיסקרטי, שמתקיים בו תהליך של קח־ותן, היא מפרסמת אותן בסגנון אגרסיבי ובנימה אולטימטיבית. למה בדיוק היא מצפה?
מה ש־50 שנה יכולות לעשות
ערב הצגת הדרישות, הנשיא פוטין ניהל פלירט אישי־אסטרטגי באמצעות וידיאו עם נשיא סין שי ג'ינפינג. זה האחרון הכריז, ש"בדרגת הקירבה והאפקטיביות, יחסינו עולים אפילו על ברית רשמית". זו לפחות הגרסה הרוסית. הגרסה הסינית אינה כוללת את לשון ההפלגה, אבל היא ייחסה לשי את החיווי, "אנחנו תומכים בתוקף זה באינטרסים הבסיסיים של זה ובהגנה על כבודנו".
כמעט קשה להאמין שבפברואר ימלאו 50 שנה למסע הנשיא ניקסון לסין. הוא בא על רקע חשש סיני מפני התקפה סובייטית. ציר אמריקאי־סיני נגד ברית המועצות היה סיוט אסטרטגי של מוסקבה. הוא אפילו מילא תפקיד מסוים בהחלטה הסובייטית לפלוש לאפגניסטן, לפני 42 שנה. כשלון הפלישה ההיא החיש את התמוטטות ברית המועצות.
הגלגל התהפך. ארה"ב ובעלות בריתה הן החוששות עכשיו מפני ציר סיני־רוסי, שיהיו לו שריריה הכלכליים הברורים של סין לצד שריריהן הצבאיים התופחים של השתיים. מתלווה אל ההתקרבות הזו התבססותם המקבילה של דיקטטורים בשלטון. שניהם מתייחסים אל ארה"ב באיבה גוברת, ומגלים סימנים של נכונות להסתכן במהלכים צבאיים, כדי להטעים ריבונות ולהרחיק את אמריקה מגבולותיהם.
הייתכן שהגיעה השעה לשקול תרחיש בלהות של תיאום צבאי משני עברי אירו־אסיה: פלישה סינית לטייוואן ופלישה רוסית לאוקראינה בעת ובעונה אחת? ספק. אף על פי כן מותר לתהות מה תעשה הברית המערבית במקרה כזה? האם יש לה הרצון הפוליטי, או היכולת הצבאית להתנגד?
כך או כך, אוקראינה וליטא מעניקות לרוסיה ולסין את ההזדמנות לבחון את נחישות דעתו של המערב. משונה אבל לא חסר תקדים הוא התפקיד שההיסטוריה מועידה לארצות קטנות בהבערת סכסוכים גדולים.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny