מתעשרי ההייטק / איור: גיל ג'יבלי
בהייטק הישראלי לא זוכרים שנה כזאת. היקף ההון שהתגלגל לידי שכירים בענף ב-2021 היה חסר תקדים והפך עשרות אלפי עובדים למיליונרים. גם בשנים עברו שמענו על סכומים דמיוניים שהתגלגלו לידי יחידים, אבל אלה היו בעיקר יזמים ומנהלים בכירים בחברות שהונפקו או נמכרו. בשנה-שנתיים האחרונות העושר הגדול זולג למטה והחל להציף גם את מעמד השכירים שמחזיקים אופציות של החברות שבהן הם עובדים.
המספרים נשמעים מטורפים, בטח למדינה קטנה כמו ישראל.
מתחילת השנה נרכשו מעל 80 חברות הייטק ישראליות פרטיות בסכום הקרוב ל-10 מיליארד דולר, ומעל 20 חברות הונפקו בוול סטריט וגייסו כ-11 מיליארד דולר.
בנוסף, גיוסים לחברות הייטק ישראליות פרטיות חצו השנה את סף 20 מיליארד הדולר, ומספר היוניקורנים טיפס בחדות והגיע לסביבות 60. רוב ההון בעסקאות הללו זורם למייסדים, אבל החברות, שנלחמות לשמר את העובדים המוכשרים שלהן - מצאו את הדרך לאפשר להם לפגוש כסף גם לפני שהחברה נמכרת או מונפקת, באמצעות עסקאות סקנדרי - כלומר מימוש האופציות שבידיהם באמצעות מכירתן למשקיע קיים.
בראיון למוסף G של "גלובס" לפני כחודש סיפרו אודליה פולק מאקסלנס וטל דורי מ-IBI קפיטל, האנשים שמנהלים 90% מהאופציות של עובדי ההייטק בישראל, ש"מדובר רק בתחילת הגל. גלי ההדף עוד לא ברורים. האנשים האלה רק לאחרונה קיבלו או יקבלו לחשבון הבנק שלהם את הסכומים האלה, הם לא עשירים בהוויה שלהם, אלא שכירים, אבל שכירים שלחלקם יש הרבה כסף נזיל בבנק. ייקח זמן עד שהאפקט יחלחל, אבל אין אפשרות שלא יהיו לזה גלי הדף עזים הרבה יותר ממה שרואים עכשיו"
דורי גילה ש-IBI קפיטל, שמנהלת כאמור כמחצית מהשוק (במונחים כספיים) העבירה יותר ממיליון שקל למעל 9,000 עובדים מאז תחילת 2020. נכפיל את הסכום ונקבל כמעט 20 אלף מיליונרים חדשים.
וכאמור, זו רק ההתחלה. בשני הגופים הללו יושבים עוד כ-30 מיליארד דולר שטרם מומשו. "זה משנה משחק" אמר אז דורי, "רואים את זה בכל מקום. מובן שזה משפיע על עליית מחירי הנדל"ן, הקשורה באופן ישיר לכך שיש אוכלוסייה שיש לה הרבה יותר כסף".
ניצני ההשפעה על המרקם החברתי-כלכלי של ישראל אפשר כבר נראים לעין. עליית מחירי הדיור לרכישה ולהשכרה במרכז היא אולי הבולטת ביותר, אבל לצדה ישנו זינוק אדיר ברכישת רכבי יוקרה והמחירים מזנקים בשלל תחומים - ממסעדות ועד בילויים וחופשות. הכל מתייקר, הפערים מתרחבים - ויש מי שיש לו כסף לשלם. כמו במודל הקלאסי של ג'נטריפיקציה, התופעה הזו כבר דוחקת לא מעט תל אביבים "ותיקים" מחוץ לעיר, שקיבלה לא בכדי את תואר היקרה בעולם, וכבר לא נמצאת בהישג ידם. אולי אי אפשר לטעון שהעושר הזה מגיע על חשבון שכבות אחרות, שכן הכסף מגיע רובו ככולו מהשקעות מחו"ל, אבל הוא בהחלט מתניע עליות מחירים שמשפיעות על כלל הציבור, ומעמיק פערים.
לאחרונה התפרסם נתון שלא הפתיע אף אחד: 76% מבוגרי תלפיות, המסלול הטכנולוגי היוקרתי של צה"ל, הם תושבי המרכז. באופן כללי כרטיסי הכניסה ליחידות כמו 8200 ודומותיה - שמתפקדות כבית גידול להייטקיסטים - ספורים ביותר כשמדובר בתושבי הפריפריה. ייתכן שכאן טמון חלק מהפתרון, שכן הצמיחה המהירה של הענף יצרה מצב שבו אף פעם אין מספיק עובדים, והמלחמה על המהנדסים והמהנדסות המוכשרים ביותר הפכה למרוץ אכזרי אל השכר והתנאים הטובים ביותר. חינוך, הכשרה וגיוס של שכבות רחבות יותר של האוכלוסייה לענף יכולים גם לאפשר לו להמשיך לצמוח - וגם לאזן מעט את הפערים המטורפים שהולכים וגוברים.