נפתלי בנט / איור: גיל ג'יבלי
בליל 2 ביוני, חצי שעה לפני חצות, כמעט עם פקיעת המנדט שהוטל עליו להקמת ממשלה, צלצל יאיר לפיד לנשיא. כשהטלפון הנייד על מצב רמקול הוא הודיע לריבלין ש"עלה בידו". לידו, מאזינים לשיחה, ישבו שני האנשים שאפשרו את הרגע הזה: יו"ר ימינה נפתלי בנט ויו"ר רע"ם מנסור עבאס. השניים שחצו את הגשר ההיסטורי משני עבריו, ונפגשו באמצע הישראלי המכונה יאיר לפיד.
בנט, האיש שלאורך כל מערכת הבחירות האחרונה סירב להימנות עם חישובי קואליציית הימין ולהמליץ על נתניהו, אכן התמיד בסירובו. "רק אני אמנע בחירות חמישיות", הבטיח ערב הבחירות בחודש מרץ ולא הסתיר את כוונותיו: "נבנה ממשלת שינוי לאומית. יכולות להיות בה מפלגות שהן לא מהימין, אין לי בעיה עם זה, כל עוד ראשות הממשלה שלי". קצת יותר משבועיים לאחר הודעת לפיד, וכמעט שלושה חודשים לאחר הבחירות הרביעיות, הושבע בנט על ששת המנדטים שלו לראשות הממשלה. מוזיקת הרקע: זעקות "נוכל" ו"בוגד" שהופנו כלפיו מצד חברי האופוזיציה הטרייה, ושהזכירו לו שהדרך הפתלתלה להקמת הממשלה בראשותו הייתה כרוכה בהפרת נדרים והבטחות בחירות.
מכל מתנגדיו של נתניהו, דווקא בן דמותו הצעיר, מי שהיה ראש לשכתו בפעם האחרונה שבה כיהן כיו"ר האופוזיציה, הוא שנכנס במקומו אל לשכת ראש הממשלה. איך קרה שנפתלי בנט הוא זה ששלח לבסוף את בנימין נתניהו אל ספסלי הכנסת האחוריים, הרחק משולחן הממשלה וממוקדי ההשפעה וקבלת ההחלטות?
רבים רואים בבחירתו להתנתק מגוש נתניהו - מה שהיה בעבר גוש הימין הטבעי וה"אמוני" - מהלך אופורטוניסטי ציני. מעשה הונאה. אבל נפתלי בנט אינו נוכל. מהלך הקמת הממשלה בראשותו הוא מבחינתו הקרבה אישית אידיאליסטית, ויתור או הזזה של עמדותיו וערכיו למען הוצאת המדינה מהסחרור שאחז בה סביב טירוף רק ביבי/רק לא ביבי. לשכת רה"מ? זה רק הבונוס על האקזיט המוצלח. ואולי זהו סיפורה המבלבל של התקופה כולה: אופורטוניזם שעטוף באידיאולוגיה וערכיות שנתפסת כקידום אישי.
בשיחת רקע באחת ממערכות הבחירות כינה בנט את עצמו ואת שותפתו הנאמנה לאורך הקריירה הפוליטית איילת שקד "מומחים לשינויי תפישה". והנה הוא אכן השתנה. כבוגר הציונות הדתית - המגזר שרק מנסה להשתחרר ממגזריותו - הצליח בנט להשתחרר סוף סוף מהתבניות שסגרו עליו. "ימני קיצוני", "דתי", "פזיז ונלהב". כל השותפים לקואליציה המגוונת שמוביל בנט נדרשים לשנות קצת את תפיסותיהם כדי לגור יחד. בנט, נטול כוח פוליטי משמעותי מול שותפיו, מוביל את הממשלה כיו"ר דירקטוריון. ממש כמו בימי ההייטק העליזים בסאיוטה, בנט נמצא בתפקיד המנכ"ל כשלצידו חבורת השותפים.
"להשיל את הפוליטיקה בכניסה לחדר", הוא תיאר זאת בראיונות הראשונים אחרי שנכנס לתפקיד המאתגר במדינה, תיאור שקומם עליו את מבקריו אשר ראו בו הוכחה לשבירה שמאלה והתנכרות לעמדות הימין.
רגע לפני שנפגש לראשונה עם נשיא ארה"ב הטרי ג'ו ביידן בבית הלבן, פרש בנט את עמדותיו ב"ניו יורק טיימס". הן לא השתנו. אותן עמדות ידועות ומוכרות: לא להקמת מדינה פלסטינית, כן לבנייה בהתנחלויות ("המדיניות הרגילה") ולא לפתיחה מחודשת של הקונסוליה האמריקאית לפלסטינים בירושלים. השבועות האחרונים גם מראים כי הוא אינו חושש מעימות חברי עם הממשל סביב תוכנית הגרעין האיראנית, ובניגוד לחשדות ולטענות מימין עם הקמת הממשלה החדשה הוא לא ממהר למכור את ארץ ישראל.
ב-2021 שינה נפתלי בנט את חלוקת המחנות הישנה של ימין ושמאל, אולי לנצח. נותר רק לראות אם גם הציבור ישתכנע וישתנה אף הוא.