נועה קולר / איור: גיל ג'יבלי
נועה קולר ראויה להיכלל ברשימת אנשי השנה של 2021 גם אם טכנית הפריצה הגדולה שלה הייתה בסוף 2020, עם הסדרה "חזרות" שכתבה (יחד עם ארז דריגס) ושיחקה בה בתפקיד ראשי. הסדרה שודרה אמנם בשנה שעברה, אבל כמה עלילות משנה גלשו אל השנה ואל המציאות.
כך למשל הטוויסט בעלילה בפברואר 2021, שבו נחשף ארז דריגס כמטריד מינית, וכך גם הפינאלה - הזכייה של קולר, באפריל האחרון בשני פרסי האקדמיה לטלוויזיה על תסריט ועל משחק בתפקיד ראשי. הפרסים נתנו הכרה נוספת, אחרי שלל הישגים ופרסים שקיבלה עוד קודם לכן, לכך שקולר היא פצצת כישרון רב-תחומית - שחקנית תיאטרון וקולנוע, מחזאית ותסריטאית.
אבל קולר היא יותר מזה, היא גם בנאדם. תגובתה לפרשת דריגס, למשל, הצטיינה באותה תערובת של אינטליגנציה רגשית, מורכבות ואמינות כמו יצירתה. מצד אחד התייצבה לצד הקורבנות והסתייגה ממעשיו כקולגה, כאישה וכאם. מצד שני, תמכה במאמצי השיקום שלו, לא זרקה אותו לכלבים, כפי שציפו ממנה אי-אילו נשמות טהרניות, ואף הצהירה שתכתוב איתו גם את העונה הבאה.
ה"בנאדם" שבה הוא חלק מהסיבה שאוהבים אותה. היא נותנת תחושה שהיא אמיתית, אותנטית, לא מהונדסת. היא יפה, אבל לא "מדי", יופי אנושי בגובה העיניים. היא חכמה, מצחיקה, כוכבת, אבל למרות הצלחתה המטאורית היא לא עפה על עצמה, לא תוצר תפור היטב של יח"צ (בקושי מתחזקת פרסונה במדיה החברתית, וגם זה בגלל שהסוכנת שלה הכריחה אותה, לעדותה).
היא שומרת על אירוניה עצמית ומצליחה אפילו לא להתעצבן על השאלה הקבועה ביחס לנועה ק. השנייה. בכך היא ממחישה שיש יותר מדרך אחת להיות כוכבת. למשל דרך כישרון נטו, עניין קצת נדיר במקומותינו.