עליית המחירים / איור: גיל ג'יבלי
מחירי הדירות בישראל רשמו מאוקטובר 2020 עד אוקטובר האחרון עלייה דו-ספרתית של 10.3% - הקפיצה הגדולה ביותר בשנה אחת מאז 2011. מחיר הבנזין זינק לשיאים (לפני שירד מעט בדצמבר) ומחירי הכלים החד-פעמיים והמשקאות הממותקים עולים בעקבות המסים החדשים עליהם. יש מי שטוען שההתייקרויות האלה הן רק ההתחלה: "לפנינו צונאמי של עליות מחירים", הזהיר את הציבור מנכ"ל רשת ויקטורי אייל רביד בסוף חודש אוקטובר.
דבריו של רביד חוללו סערה ונטען שהוא מנסה לתאם מחירים עם מתחריו, אבל בין שזו הייתה כוונתו ובין שלאו, הדברים נגעו בעצב חשוף: התחושה שהמחירים עולים - בסופר ובכל מקום אחר - בקצב שלא נראה כאן שנים, אולי מאז ימי ערב המחאה החברתית.
אז האם קמעונאים כמו רביד צודקים בכך שעליית המחירים היא גזירת גורל, או שהם מספרים לנו סיפורים? לפני שנענה על השאלה, הנה הסבר קצר וכמה מספרים. בעשורים האחרונים השתררה במדינות המערב תפיסה שהאינפלציה מתה, שהתופעה הזאת חלפה מהעולם עם המאה ה-20. שנת 2021 ניפצה את האשליה הזאת.
בארה"ב עומד קצב האינפלציה נכון לנובמבר על 6.7%, הרבה מעל השיא הקודם שנרשם ב-2007, אז האינפלציה בארה"ב הגיעה לסביבות 4%. בגוש היורו האינפלציה מדגדגת מלמטה את ה-5%. המרכיב הבולט ביותר בעליות הוא מחיר חומרי הגלם - מדד המחירים ליצרן באירופה מזנק נכון לנובמבר ב-22% (בחישוב שנתי).
מה קרה כאן? ההסבר הכלכלי פשוט למדי. האינפלציה מתעוררת בדרך כלל כשהכלכלה מתחממת, כלומר כשיש האצה בפעילות הכלכלית. השנה, אחרי הקיפאון והסגרים של שנת הקורונה 2020, היה נדמה שהכלכלות בעולם עובדות על סטרואידים - תוצאה של טריליונים שהממשלות בעולם הזרימו כסיוע ישיר לעסקים ולמשקי בית. המשפחות, שאפשרויות היציאה שלהן מהבית, למסעדה או לסרט הוגבלו בגלל הקורונה, השתמשו בכספי הסיוע לרכישת מוצרים. המפעלים, שחלקם עדיין לא חזרו לפעילות מלאה בגלל הקורונה, מתקשים לעמוד בקצב ההזמנות ושוק ההובלה הימית סובל משיבושים קשים. התוצאה של כל זה היא עליות מחירים.
על הרקע הזה השמיע רביד את אזהרתו מפני צונאמי של עליות מחירים. ובמובן מסוים יש צדק בדבריו. נתחיל דווקא בעובדה שרביד מעדיף להצניע: השקל שלנו התחזק מתחילת השנה מול הדולר ב-3.3% (נכון ל-8 בדצמבר).
זה אולי לא נשמע לכם הרבה, אבל זה יותר מכל אחד מבין 30 המטבעות המרכזיים בעולם. אפילו היואן הסיני האימתני הגיע רק למקום השני, עם עלייה של 2.81%. עוצמתו של השקל הוזילה את הסחורות והשירותים המיובאים לישראל - וצמצמה במידה ניכרת את האינפלציה: קצב עליית המחירים בישראל הוא 2.3% - רחוק מאוד מהקצב באירופה ובארה"ב.
אבל האם התחזקות השקל מקזזת לחלוטין את התייקרות חומרי הגלם ומחירי ההובלה הימית? מתברר שלא. על פי בדיקה שערך מודי שפריר, אסטרטג ראשי בבנק מזרחי טפחות, מדד המחירים ליצרן (ללא דלקים) עלה השנה בשיעור כמעט כפול ממדד המחירים לצרכן - וזה בשקלים. כלומר, לאחר שמורידים את הפרשי שערי החליפין. מה זה אומר? שהיבואנים לא העלו את המחירים לצרכנים הישראלים במלוא עליית המחירים שהם משלמים על הסחורות האלה.
אבל כאן מגיעה השורה התחתונה: שורת הרווח. "נכון שההתייקרויות של חומרי הגלם בעולם לא גולגלו במלואן לצרכנים", אומר שפריר, "אבל מצד שני, כשמסתכלים על נתוני הרווחיות של החברות, לא רואים פגיעה כלשהי - אפילו להפך. חברות הצריכה הפרטית בארץ נהנו מגידול בשנה האחרונה לנוכח מיעוט הטיסות לחו"ל. ובחלק לא מבוטל מהחברות הרווחיות עלתה בשל התייעלות תפעולית".
אז בסיכום החשבון נאמר כך: המחירים בישראל אכן עלו ב-2021, אבל פחות מכפי שעלו במדינות אירופה ובארה"ב. יש ממש בטענות של יבואנים, יצרנים ואפילו קמעונאים על התייקרות המוצרים שהם מייבאים - אבל באופן כללי מצבם יותר טוב מכפי שהיה לפני הקורונה. ההכנסות עלו, וההוצאות ירדו - כך שבמקרים רבים העלאות המחירים אינן מוצדקות.