אלימות נגד נשים / איור: גיל ג'יבלי
גם השנה נרשם מספר גבוה של נשים שהופעלה נגדן אלימות, והמלחמה בתופעה נראית רחוקה מלהסתיים. אבל לפחות בפן הציבורי נרשמה תזוזה - גם בתפיסה של הגוונים השונים שבהם האלימות יכולה לבוא לידי ביטוי, ובעיקר בהבנה שזה יכול לקרות לכל אחת.
באופן אבסורדי, הנושא עלה לסדר היום באמצעות מה שנחשב "קיצור דרך" יעיל לכל קמפיין: פרזנטורים טובים. במשך שנים נישא דגל המאבק בעיקר בידי ארגוני סיוע. השפה התקשורתית אולי השתנתה, ובהדרגה למדו לא להתייחס רק לאלימות פיזית - אך כמעט תמיד הקמפיינים הובלו על ידי שחקניות. השנה, לעומת זאת, המציאות דחפה לקדמת הבמה נשים שחוו זאת על בשרן, והחליטו שלא לשתוק ולא להתבייש במה שקרה להן.
הדומיננטיות שבהן הן שירה איסקוב, שכמעט נרצחה על ידי בעלה אביעד משה, ולילי בן עמי, שאחותה מיכל סלה ז"ל נרצחה בידי בעלה אלירן מלול. שתי נשים חזקות, שהחשיפה שלהן נתנה פנים וקול לאלימות. איסקוב אפשרה למצלמות ללוות אותה בכל שלבי השיקום. בן עמי הקימה את פורום מיכל סלע, והפכה את הרצח למנוע עוצמתי להצלת הנרצחת הבאה. שתיהן מובילות את ההבנה שלאלימות יש סימנים מקדימים - וגם הסביבה צריכה ללמוד אותם, ולהתערב.
והיו גם נשים שדחפו את הנושא דרך השיח התקשורתי. כזו היא יעל ורד, אשת שיווק שהקימה את מיזם "הבושה עוברת צד", שגם בו הוצבו פנים - פניהם של הגברים שרצחו ופגעו בנשותיהם.
המאבק באלימות לא יגיע לקצו ללא חינוך, מניעה וכסף, כלומר תקציבים גדולים מצד המדינה. אבל עם הנחישות של הנשים שמובילות אותו - אולי היום הזה לא רחוק משחשבנו.