שרת הפנים איילת שקד / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
תוכניתה של שרת הפנים איילת שקד להסרת מגבלות שונות על הבנייה במרחב הכפרי, לעדכן את מדיניות הציפוף במושבים ובקיבוצים ולהוסיף את המגזר החקלאי לרפורמת פיצול הדירות, מסתמנת כצעד אמיץ, נבון ואפילו הכרחי; הן להחייאת המרחב הכפרי, החנוק מזה שנים רבות במגבלות שלא מאפשרות לו להתפתח, והן כחלק מהמאמץ הלאומי הכולל להוספת יחידות דיור, הנדרשות כל-כך.
המצב הקיים מזה שנים, של הגבלות קשות על הוספת יחידות דיור במרחב הכפרי, הביא לסטגנציה שהיא מסוכנת לא רק למרחב הכפרי - אלא לישראל כולה, הזקוקה למרחב הזה - על שטחיו הירוקים, על החקלאות והשדות, כמו גם לאזורים שבהם ניתן להקים מגורים (ללא פגיעה בשטחים פתוחים!).
מזה שנים שתוכנית הבנייה הארצית המשולבת לבנייה, פיתוח ושימור (תמ"א 35) קובעת מכסה קבועה של יחידות דיור. כיום, לאחר שרוב ככל המושבים והקיבוצים עברו אותה, או קרובים למכסה, הם לא יכולים לגדול עוד. דבר זה גרם למצב קשה של תקיעות, הגירה שלילית והידללות של האוכלוסייה הצעירה. הצעירים, בלית-ברירה, נוטשים את המרחב הכפרי, וגם לאלה המגיעים אליו מרחבי הארץ כמעט ואין אפשרויות.
וכשיש סטגנציה - יש נסיגה.
האוכלוסייה נהיית יותר מבוגרת
כראשת מועצה במרחב הכפרי, אני יכולה להעיד כי הדבר כבר ניכר היטב בשטח: מספר גני הילדים ובתי הספר היסודיים הולך ומצטמצם, האוכלוסייה נהיית יותר מבוגרת, וגם הסטודנטים המגיעים ללמוד במרכז האקדמי רופין שבעמק חפר מתקשים למצוא מקומות דיור הולמים. אין כמעט הקמה של מבנים כגון בית אבות/דיור מוגן לוותיקים, מעונות סטודנטים או דיור מוזל להשכרה - משום שאלה נכללים במכסה הקיימת, המצומצמת מאוד.
למצב זה יש השלכות שליליות רבות בכל הקשור לפיתוח המרחב הכפרי ושגשוגו - חברתיות, סביבתיות וכלכליות.
זאת ועוד: המצב בו אין יכולת להגדיל יישובים בשטחי המגורים הקיימים, לצד הצורך הבהול בדיור בישראל, מביא לחלופות גרועות ביותר כגון תוכניות בנייה על שטחים פתוחים ירוקים שבשטחי השיפוט של המועצות האזוריות. כך, הערים ממשיכות לצמוח ולהתרחב, ואילו הכפרים נותרים כשהיו. העיר משתלטת על הכפר. שלמת הבטון והמלט - על הטבע.
האיזון החיוני כל-כך, בין עיר לכפר, בין כגון תוכניות בנייה על שטחים פתוחים ירוקים שטחים בנויים לשטחים פתוחים, על אחת כמה וכמה על רקע משבר האקלים, הולך ומתערער.
כאן המקום לומר באופן חד-משמעי: בתוכניתה של שקד אין (וטוב שכך) כוונה להפשיר שטחים פתוחים או להקים שכונות חדשות. המטרה היא לצופף את השורות בשטחי המגורים הקיימים (בשפה המקצועית - "שטח המחנה"); להוסיף יחידות דיור (כמובן עם תכנון מסודר, פיתוח תשתיות ועל פי מגבלות ברורות) בנחלות, במשקי העזר ובמגרשים, שיוכלו לתת מענה לעשרות ואולי אפילו למאות אלפי אנשים, וכך לקחת חלק משמעותי בפתרונות אל מול משבר הדיור החריף.
לביקורת המתייחסת לכך שהבתים והדירות מיועדים לבנות ובני משפחה של אלה המתגוררים במקום, חשוב לענות: אין מדובר רצון או בבקשה של המרחב הכפרי, אלא בהחלטה של המדינה, באמצעות רמ"י (רשות מקרקעי ישראל). רבים מאוד במרחב הכפרי היו שמחים להשכיר דירות ובתים לתושבים המבקשים לעבור להתגורר במרחב הכפרי, אולם המדינה היא זו שהחליטה על חשיבות ההמשכיות בשטחים אלה, למען החקלאות והמשך ההתיישבות העובדת.
לאחר שנים של קיפאון מוחלט, תוכניתה של שרת הפנים יכולה להפיח חיים במרחב הכפרי, שסובל מיחס רע כבר שנים ארוכות מדי - להשיב את האיזון הנחוץ כל-כך בינו לבין המרחב האורבני, ולסייע מאוד בפתרון אחת הבעיות הלאומיות הבוערות ביותר: מצוקת הדיור. בעניין זה, על המרחב הכפרי להיכנס מתחת לאלונקה!
הצעד של שקד יכול להיזכר כהיסטורי, בהחייאת המרחב הכפרי - למען המדינה כולה.
הכותבת היא ראשת המועצה האזורית עמק חפר