מה קורה כשבית המשפט מרחיב את הסכסוך בין בני הזוג?
בפתרון סכסוך רכוש בין בני זוג בזמן גירושים, בית המשפט נדרש להתייחס באופן שונה לשלושה סוגי נכסים שצוברים הצדדים במהלך הנישואים.
1. נכסים שנצברים בבעלות משותפת רשומה ומוכרת של שני בני הזוג: למשל בדירה הרשומה על שם שניהם בלשכת רישום המקרקעין. לשני בני הזוג זכויות קנייניות, ולכן הסעד שבית המשפט נדרש להעניק להם הוא פירוק השיתוף בנכסים על-ידי מכירתם, כאשר לכל צד הזכות לרכוש את חלקו של השני במחיר השוק.
2. נכסים נצברים על שם אחד מבני הזוג בלבד: במועד הגירושים לבן הזוג האחר אין זכות לקבל מחצית מהנכס, אלא רק מחצית משוויו. באופן מעשי, בית המשפט עורך רשימה של הנכסים הנפרדים השייכים לכל אחד מבני הזוג ואת שווים המצטבר, ובן הזוג ששווי נכסיו גבוה יותר, משלם לבן הזוג האחר מחצית מההפרש.
3. זכויות סוציאליות: עבורן יצר החוק מנגנון פירוק שיתוף מיוחד. הצדדים נדרשים לשלם לאקטואר, בכדי שייתן הוראות למחזיק - קופת הגמל או הפנסיה - כיצד לפצל את הזכויות לשני חשבונות נפרדים, עבור כל אחד מבני הזוג.
לאחרונה אישה הגישה בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת תביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים המשותפת לה ולבעלה ובתכולתה, במסגרת הליכי גירושים המתנהלים בין הצדדים.
משיקוליה שלה, האישה לא הגישה תביעה לאיזון משאבים עבור יתר הרכוש שבבעלות הצדדים בנפרד, לרבות הזכויות הסוציאליות. הבעל הגיש כתב הגנה, במסגרתו הסכים כמובן למכירת הבית וחלוקת התמורה, שכן אין בנמצא הגנה ממשית נגד תביעה כזאת, אך בנוסף עדכן את בית המשפט כי קיימים גם פרטי רכוש נפרדים על שם מי מהצדדים, שניתן לאזנם על-פי חוק. על אף התייחסות זאת בכתב ההגנה, גם הבעל לא הגיש תביעה לאיזון משאבי הצדדים משיקוליו.
"התביעה" שהגיש בית המשפט
למרבה ההפתעה, בית המשפט לענייני משפחה החליט על דעת עצמו "להגיש תביעה" לאיזון משאבים בשם הצדדים, ולדון בה כאילו הגישו אותה בעצמם, וזאת למרות שאף אחד מהצדדים לא בחר להגישה. כך, במקום התדיינות קצרה בנושא מכירת הבית המשותף וחלוקת תמורתו בין הצדדים, מצאו עצמם כעת בני הזוג במאבק רכושי מורכב על הנכסים הצבורים על שם כל אחד מהם בנפרד.
בהחלטתו בית המשפט הפנה לתקנות סדרי הדין החדשות, המחייבות בעל דין להגיש תביעה אחת מרוכזת עבור כל הסעדים הנדרשים לו. אולם המשמעות של תקנות אלה היא פרוצדורלית בלבד, כלומר יש בהן כדי למנוע מהאישה להגיש מאוחר יותר תביעה נוספת לאיזון משאבים, אבל לא להכריח אותה להגיש תביעה שכלל אינה מעוניינת בה.
לדעתי, אקטיביזם שיפוטי הוא בדרך-כלל גישה מבורכת, אולם הפעם מדובר בפטרנליזם משפטי שאין לו הצדקה.
תפקידו של בית המשפט אינו ללבות את הסכסוך בין בני הזוג, אלא להביא לסיומו - רצוי בפשרה. במקרה זה שני בני הזוג מיוצגים על-ידי עורכי דין, וחזקה כי עשו את שיקוליהם מדוע בחרו לא להגיש תביעות לאיזון משאבים ביניהם.
כך למשל, ייתכן כי הצדדים הגיעו למסקנה כי מאחר שנישואיהם ארכו פחות מארבע שנים, קיים סיכוי גבוה שעלות אלפי השקלים שידרשו לשלם לאקטואר, כדי שיחשב את איזון הזכויות הסוציאליות שנצברו על שם כל אחד מהם, עולה על ההפרש הממשי בין שווי הזכויות.
כמו כן, ייתכן כי הם סברו כי שכר-טרחת עורכי הדין למימון מאבק עבור הפרשים פעוטים בשווי מכוניות או זכויות סוציאליות אינו מצדיק זאת, ויתכן אף שרצו להימנע מהחרפת המאבק והרחבת היקף הסכסוך לא רק מההיבט הכלכלי אלא גם מההיבט הנפשי והמשפחתי, והעדיפו שכל אחד יישאר עם זכויותיו.
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות' ומנהלת תחום דיני המשפחה במשרד
