בשבוע שעבר, ברוס ספרינגסטין מכר את הקלטות המאסטר ואת זכויות הפרסום למוזיקה שלו לסוני מיוזיק, בעסקה שעל-פי הדיווחים עקפה שווי של חצי מיליארד דולר. למרות שהמהלך נראה על פניו כ"אקזיט" פשוט של מוזיקאי ותיק, יש לעסקה ההיסטורית הזו משמעויות נרחבות לתעשיית המוזיקה, לפלטפורמות הסטרימינג ולעתידם של אמנים בשדה הקרב העסקי.
"הבוס" אינו הראשון שמוכר את הזכויות לאמנות שלו: הביטלס עשו זאת הרבה לפניו, כשפול מקרטני הוביל את מכירת הקטלוג של הלהקה למייקל ג'קסון בשנות ה-90 של המאה הקודמת. מאז הקטלוג של הביטלס הספיק לחזור לידיה של יוקו אונו, אך העברות בעלות משמעותיות על זכויות יוצרים לא נעלמו ברקע. בשנתיים האחרונות ראינו מבול של מכירות קטלוגים, בין השאר של זוכה פרס הנובל בוב דילן, סטיבי ניקס, ניל יאנג ואפילו רד הוט צ'ילי פפרס.
סכום היסטורי
לרעידת האדמה המיניאטורית שנוצרה דווקא מהעסקה של ספרינגסטין יש הסבר פשוט - מדובר בסכום היסטורי. 500 מיליון דולר הוא הסכום הגבוה ביותר שחברת תקליטים שילמה אי-פעם עבור קטלוג של אמן. סוני הייתה הבית של הבוס במשך חמשת העשורים האחרונים, שם הוא שיחרר את מרבית להיטי הענק שלו, כמו " Born in the USA", אלבום עתור שבחים ששבר שיאי מכירות. כעת לחברה יהיו את הזכויות המלאות למוזיקה של ספרינגטין, מה שיספק לה יציבות מסוימת מול ענקיות הסטרימינג ספוטיפיי ואפל מיוזיק, שעד כה קבעו באופן כמעט בלעדי את ערכם של שירים.
המשמעות של העברות בעלות כאלה היא פשוטה: חברת התקליטים זוכה לנתח גדול יותר מרווחי האמן. כשמוזיקאים מעבירים את זכויות הפרסום למוזיקה שלהם, הם מאפשרים לחברה לגזור קופון בצורה של תמלוגים, שימוש בקמפיינים, רישיונות לסרטים והשמעות רדיו. כשמצרפים לכך את הבעלות על השירים עצמם - הקלטות המאסטר, אפיקי ההכנסה לחברת התקליטים הם כמעט אינסופיים.
כאמור, ספרינגסטין אינו הראשון שטובל את הבהונות בבריכת האקזיט דרך חברת התקליטים. התחזקות הסטרימינג כנותן הטון בתעשיית המוזיקה הובילה אמניות ואמנים רבים, בעיקר ותיקים, לבחון את האופציה להרוויח כמה מיליוני דולרים על עשורים רבים של יצירה. פוטנציאל הרווח עצום, הרבה מעבר למה שאמנים כמו סטיבי ניקס יכלו לצבור במהלך שיא הקריירה שלהם. עבור אמנים ותיקים כמו דילן זו גם דרך למקסם רווחים בשנים בהן הוא לא יכול להופיע בשל המגפה או גילו המבוגר, מכירת הזכויות לשירים או את השירים עצמם מהווה אפיק הכנסה יציב - דרך השמעות ברדיו ובסטרימינג, הפצת אלבומים מחודשת, פרסומות ובעצם כל מוצר מדיה בו מופיעה מוזיקה.
בסוף 2020 דווח כי בוב דילן מכר את זכויות הפרסום למעל 600 שיריו תמורת סכום שיא (עד שהגיע ספרינגטין) של כ-300 מיליון דולר. כשבוע לפני, סטיבי ניקס העבירה את הזכויות למרבית הקטלוג שלה בסכום משוער של 100 מיליון דולר לחברת פריימרי ווייב. מלבד סוני, גם חברת התקליטים היפגנוסיס זכתה לשני קטלוגי מוזיקה משמעותיים מאוד בשוויים: רד הוט צ'ילי פפרס וניל יאנג העבירו את זכויות היוצרים לשירים שלהם תמורת 150 מיליון דולר כל אחד.
המקרה של טיילור סוויפט
במקרה של הקטלוג של ספרינגסטין, סוני בעצם נהנית משתי עסקאות במחיר של אחת - היא רכשה את זכויות הפרסום לשירים, כלומר המילים והלחנים, אך גם את השירים עצמם - הקלטות המאסטר.
כאשר נמכרות רק זכויות היוצרים, לאמן עדיין ישנה אפשרות לבחור היכן יפורסמו שיריו. דוגמה לכך היא טיילור סוויפט, שעד לאחרונה לא הייתה הבעלים של רוב המוזיקה שלה. ששת האלבומים הראשונים של סוויפט נכתבו והופקו תחת הלייבל ביג מאשין, שנרכש על-ידי חברת אית'קה. בעלי חברת אית'קה מכר את המאסטרים למוזיקה של סוויפט תמורת סכום עתק של כ-400 מיליון דולר לקרן השקעות. עבור סוויפט זו הייתה מכה - הפעם השנייה שהמוזיקה שלה נמכרת בלי ידיעתה. אחרי מאבקים משפטיים ואישיים אינסופיים, שלטענת סוויפט כללו איסורים לשיר את השירים שלה בטקסי פרסים והוצאת אלבום הופעה שהיא לא הייתה מעוניינת בו, היא החליטה להשיב מלחמה.
סוויפט עזבה את סוני, שם הייתה חתומה יחד עם הלייבל הקודם שלה, ועברה ליוניברסל מיוזיק גרופ, שם הכריזה בתחילת 2020 שתקליט מחדש את ששת האלבומים הראשונים שלה (זכויות היוצרים עדיין בבעלותה) כדי "לקבל בעלות מחדש על המוזיקה שלי". נכון לכתיבת שורות אלה, סוויפט הוציאה לאחרונה מחדש את האלבום הרביעי שלה, "Red", והסינגלים מתוכו כבשו את המצעדים, למרות שמדובר בשירים בני כעשור.
סוויפט למעשה עוררה את הדיון בנוגע לזכויות אמנים על המוזיקה שלהם, ואמנים צעירים מנסים ללכת בעקבותיה על בעלות מלאה על המוזיקה שלהם. בניגוד למוזיקאים בני 70 פלוס, מוזיקאים צעירים עדיין יכולים להופיע תחת מגבלות הקורונה, הם מוציאים אלבומים וסינגלים בקצב מהיר יותר, ולכן עסקת העברת זכויות מלאה פשוט לא תשלם לאמן "פעיל".
עסקת ספרינגטין ממש לא עומדת להיות האחרונה, ובשנים הקרובות נוכל לצפות לעוד מגוון "אקזיטים" דרך חברות התקליטים, אך מהצד השני ניתן לומר בביטחה שדור המוזיקאים והאמנים הצעיר לא פראייר ויבחן לעומק את העסקאות שמוצעות לו, בעיקר אם הן טומנות בחובן התייחסות לזכויות על המוזיקה.
