בדיחה מתחילת שנות ה-80 בארה"ב ניסתה להסביר את תופעת התיימנותם של אנשי שמאל משכבר הימים. בעגה הפוליטית האמריקאית, שמאלי הוא "ליברלי", ימני הוא "שמרני". "מה זה שמרני חדש (ניאו-קון)?", שאלה ההלצה, והשיבה, "זה ליברל שנשדד בניו יורק".
כמובן, רק בדיחה, אבל היא שיקפה הלוך-רוח. ה"ניאו-קונס", שהתחילו אז להטביע את חותמם על הפוליטיקה האמריקאית, אמנם באו מהשמאל המסורתי. חלקם היו סוציאליסטים ותיקים, אפילו טרוצקיסטים לשעבר. כמעט כולם הגיעו מעריה הגדולות של אמריקה, בייחוד ניו יורק ובוסטון וסביבתן המיידית. הם צפו במשבר אורבני גדול ממדים, שהגיע אל שיאים אלימים בסוף שנות ה-60.
מאותו הזמן, ליברליזם באמריקה זוהה עם סלחנות כלפי פשיעה אלימה ועם התנגדות לאכיפה נוקשה של חוק-וסדר. הליברלים נטו לייחס את הפשיעה העירונית לקיפוח תרבותי, חברתי וכלכלי, והציעו לטפל בה באמצעות השקעות מסיביות בשכונות העוני, שהיו ברובן שחורות והיספאניות.
הגישה הזו בדרך כלל לא הניבה דיבידנדים בתיבת הקלפי, בעיקר לא בזירה הארצית. ריצ׳רד ניקסון, רונלד רייגן וג׳ורג׳ בוש האב נבחרו לנשיאים על יסוד הבטחותיהם לחזור ולכונן חוק וסדר, ו"להחמיר עם הפושעים, לא עם קורבנותיהם".
הגישה הזו שירתה היטב את הימין במשך שנים. יש סימנים ברורים שהיא עומדת לחזור ולשרת אותו. משבר חוק-וסדר מתפשט עכשיו בערי אמריקה, גדולות כקטנות. הוא גורם תגובת-נגד אצל מצביעים, המתוארים כ"מתונים" או "בלתי תלויים", אלה שקולותיהם הצפים נוטים להכריע בחירות, בייחוד כאשר הן צמודות.
הגדרה מחדש של חוק-וסדר
ביטוי דרמטי של המשבר ניתן החודש בסן פרנסיסקו. העיר הזו, בחוף המערבי של ארה"ב, היא שם נרדף זה חצי מאה ויותר לפוליטיקה שמאלית. היא זירה של ניסויים חברתיים ומשפטיים, שהקדימו את שאר אמריקה, והעניקו השראה לערים אחרות; וגם גרמו לשערותיהם של רבים לסמור. היא חוזרת ובוחרת רדיקלים לכהונותיה הפוליטיות הבכירות, כמו ראש העיר והתובע המחוזי (כהונה נבחרת בשיטה האמריקאית).
ראש העיר הנוכחית, בריד לונדון, נבחרה ב-2018. היא אמנם לא ייצגה את השמאל הרדיקלי, אבל הרקורד שלה ביטא תמיכה ברוב העדפותיו, כולל צמצום תפקידה של המשטרה בהבטחת החוק והסדר. ייבוש תקציביה של המשטרה (defunding) הוא אחד ממאווייהם הידועים של הרדיקלים האמריקאים. הוא קיבל תנופה עצומה במאי 2020 לאחר ששוטר לבן כרע במשך תשע דקות על צווארו של ג׳ורג׳ פלויד, גבר שחור, עד שנחנק. פלויד נעשה סמל של התנועה לתיקון האפליה הגזעית. השמאל הרדיקלי השתמש בקורבנו, כדי לדרוש שינוי של עצם ההגדרה של חוק-וסדר.
בקליפורניה המהלך התחיל הרבה קודם. ב-2014, המדינה הזו, הגדולה ביותר במניין אוכלוסייה בארה"ב, אימצה חוק שהוציא גנבה מחנויות מן הקטגוריה הפלילית. הוא הפקיע ממערכת המשפט את הסמכות לעצור גנבי חנויות, אם ערך הסחורה שהם גנבו קטן מ-950 דולר.
תוצאה מיידית של החוק החדש הייתה החמרה בהיקף הגניבות ובתעוזת הגנבים. סן פרנסיסקו הפכה לזירה העיקרית. עד מהרה התחוור שהפשע המאורגן מנצל את החוק כדי לגנוב סחורות, ולמכור אותן אנונימית בשווקים מקוונים. סרטי וידיאו ויראליים מראים גנבים ממלאים שקים באור יום, ומסתלקים כלעומת שבאו. אנשי ביטחון בחנויות כולבו גדולות בסן פרנסיסקו צופים בהם בחיבוק ידיים. אין זו תוצאה של עצלות. השומרים מצטווים במפורש להימנע מכל מגע פיזי עם הגנבים, שמא ייתבעו לדין על "מעצרים לא חוקיים".
קליפורניה היא מדינה של משאלי-עם. חוקיה המפורסמים והשנויים ביותר במחלוקת לא יצאו מוועדות של בתי נבחרים, אלא אומצו במשאלי-עם פוליטיים לעייפה, לעתים קרובות עם הרבה דמגוגיה. החוק לטובת גנבי החנויות התקבל במשאל עם ב-2014. שש שנים אחר כך נעשה ניסיון לבטל אותו. רוב עצום, 62%, הצביעו נגד הביטול. זה הרוב הפחות-או-יותר קבוע שממנו נהנים ליברלים בקליפורניה.
סן פרנסיסקו כמשל ושנינה
תוצאות החוק הפכו את סן פרנסיסקו למשל ולשנינה. הגניבות מן החנויות הביאו רשתות גדולות של בתי כולבו להתקפל מן העיר. לצד פשיעה אלימה העיר הפכה למקלט ציבורי של הומלסים. הואיל והיא אסרה על שוטריה לפנות דרי רחוב, או לעצור אותם על שימוש גלוי בסמים קשים, העיר איבדה בהדרגה את השליטה על חוצותיה. אחד הביטויים הוא צואת אדם המתגוללת ברחובות.
את הרושם של השתלטות אידיאולוגיה רדיקלית על העיר חיזקה יוזמה למחוק אנשים רעים משמותיהם של 44 בתי ספר בסן פרנסיסקו. בין הרעים נמצאים שניים ממייסדי ארה"ב, הנשיא הראשון וושינגטון והנשיא השלישי ג׳פרסון, לצד הנשיא לינקולן, מציל הברית ומשחרר העבדים. היוזמה יצאה מן המועצה הנבחרת, המפקחת על מערכת החינוך. תחת לחץ ציבורי כבד המועצה חזרה בה בחודש אפריל, אבל בעינו עומד הנזק לשמה הטוב ולרצינותה.
החנויות הנשדדות, הצואה ברחובות ומחיקת הנשיאים הניבו תגובת נגד. יוזמות תלויות ועומדות עכשיו להדיח במשאל עם את מועצת בתי הספר ואת התובע המחוזי של העיר. ב-17 בדצמבר, ראש העיר לונדון נשאה נאום לא צפוי, שבו הודיעה כי פקעה סבלנותה. "הגיעה השעה לסיים את שלטון הפושעים ההורסים את עירנו", אמרה ראש העיר. היא הכריזה מצב חירום לשלושה חודשים, שבמהלכו היא גמרה אומר לחזור ולכונן את הסדר הציבורי. "יותר מדיי אנשים מתים בעירנו, יותר מדיי אנשים נופלים ברחובותינו".
היא דיברה על זבל המתגולל בחוצות העיר לצד "צואה ושתן", ועל "מאורעות של שוד המונים" בחנויות. היא הכריזה, ברוח חיוויו המפורסם של אלברט איינשטיין, כי "איננו יכולים להוסיף ולעשות אותו דבר, ולצפות לתוצאות שונות".
היא קראה תיגר על קודש-הקודשים של תנועת ג׳ורג׳ פלויד. "עלינו לנקוט צעדים אגרסיביים באכיפת החוק", היא אמרה, ודרשה להכניס "שינויים תקיפים במדיניות", ולגלות "פחות סובלנות כלפי הח--- שהורס את עירנו". אכן, אפשר להגיד על לונדון בריד, כמו שאמרו על הניאו-קונס של ניו יורק לפני 40 שנה, שהיא נשדדה בסן פרנסיסקו.
קרש קפיצה? אולי כבר לא
איך המאורעות האלה ישפיעו על המערכה נגד המשטרה ונגד ההגדרות המסורתיות של חוק-וסדר בערים אחרות?
אנחנו כבר יודעים שהמערכה הזו נתקלת בהתנגדות ניכרת. בניו יורק, בתחילת נובמבר היו בחירות ומשאלי-עם בשורה של רשויות מקומיות. בניו יורק נבחר לראש העיר קצין משטרה לשעבר, שקרא להגדיל את המימון לאכיפת החוק, לא להקטין אותו. הצעה לפרק את המשטרה הובסה במילווקי, העיר הגדולה במדינת וויסקונסין. מועמדת רדיקלית לראש העיר בבאפאלו, העיר השנייה בגודלה במדינת ניו יורק, הובסה במפתיע בבחירות, שבהן המצביעים היו צריכים לרשום בכתב יד את שמו של יריבה.
הליברלים בארה"ב קיוו להפוך את משבר הקורונה לקרש קפיצה של שינוי כלכלי גדול ממדים. התוצאות לפי שעה אינן מצדיקות את הציפיות. השמאל הרדיקלי קיווה להשתמש ברצח ג׳ורג׳ פלויד, כדי להפוך את הסדר החברתי על ראשו. עכשיו, לפחות עכשיו, נראה שהוא טעה בקריאת המציאות.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
