כשבלהט הדיון שהתחמם בוועדת החוקה של הכנסת צעק ח"כ גדי יברקן על "מחנות ריכוז", אפשר היה לחשוב שהדברים נאמרו בשל סערת הרגשות שבה הוא היה נתון. אבל אז הוא התיישב לראיון בערוץ הכנסת וחזר בנחת על דבריו. "קודם כל, עובדתית, באוסטריה יש מחנות למי שלא חוסן. נקודה", הוא קבע. וכשהמגישה, מזל מועלם, התעקשה שהוא טועה הוא הציע לה אתגר: "בואי אחר כך נעשה את הבדיקה ונראה מי טעה… אם הדבר הזה לא קיים אני מבטיח לך לבוא להתנצל".
לא ברור אם יברקן יבוא להתנצל, אבל באופן לא מפתיע העובדה שהוא זה שטעה התבררה מהר מאוד. ראשית, הח"כ עצמו הודה כי ה"מחנות" שעליהם דיבר כלל לא נמצאים באוסטריה, אלא הרחק-הרחק משם, באוסטרליה. להוכחת קיומם של אותם מחנות הוא שלח לנו שני סרטונים - אחד בפייסבוק ואחד ביוטיוב. הסרטונים הם מעניינים בפני עצמם, ומיד נרחיב על המצב באוסטרליה ועל הביקורת שקיימת לגבי מה שמתרחש שם, אך לפני הכל נוריד באופן סופי את טענותיו של יברקן מהשולחן. גם לפי העדויות בסרטונים שהוא עצמו שלח, ה"מחנות" הללו כלל לא מיועדים ל"לא מחוסנים", כך שאין להם קשר של ממש לנקודה המקורית אותה הוא ניסה להעביר בוועדה (יברקן מחה שם על היחס כלפי הלא-מחוסנים).
מה, אם כן, בכל זאת מתרחש באותם מקומות, ששמם הרשמי באוסטרליה הוא "מתקני בידוד"? בודקי העובדות של סוכנות החדשות האוסטרלית AAP, שכמו המשרוקית חברים גם הם ברשת ה-IFCN, סיפרו לנו שהמרכזים הללו נמצאים ב"טריטוריה הצפונית" (שמה של אחת הטריטוריות שמרכיבות את הפדרציה האוסטרלית). במקור, הם נועדו למי שנכנסים למדינה מחו"ל או ממדינות אחרות באוסטרליה שיש בהן שיעורי תחלואה גבוהים. במילים אחרות, זה קצת מזכיר את מלוניות הבידוד בישראל. כיום המרכזים הללו יכולים לשמש גם למי שלא שהה בחו"ל ויש צורך לבודד אותו מהאוכלוסייה לאחר שנדבק. משך הבידוד הוא 14 יום.
בספטמבר האחרון גם ב-AAP בדקו שמועה מקומית על "מחנות לבלתי מחוסנים" והעניקו לה את הציון "לא נכון". בבדיקה נכתב שייתכן שבטריטוריות מסוימות של אוסטרליה מחוסנים שהגיעו מחו"ל כן יקבלו פטור מאותם מרכזים ויהיו רשאים להתבודד בביתם. יחד עם זאת, בכל הנוגע לנדבקים בתוך הקהילה המקומית, גם הארגון האוסטרלי וגם אנחנו לא מצאנו מידע רשמי כלשהו שממנו עולה כי במקרים אלה נעשית הבחנה בין מחוסנים ללא-מחוסנים.
ובכל זאת, מן הראוי לציין שגם באוסטרליה ישנה ביקורת רבה על אותם מרכזי בידוד. לפי מה שבודקי העובדות של AAP מסרו לנו, הממשלה טוענת שהדבר נעשה לטובת קהילות חלשות שחיות במבנים בעייתיים ויש להן גישה מוגבלת לשירותי בריאות. מהמידע הרשמי לא לגמרי ברור עד כמה ההגעה למתקנים הללו נעשית בכפייה, אך יש מספר עדויות שלפחות בחלק מהמקרים זה אכן המצב. כך, למשל, באחד הסרטונים שיברקן הפנה אותנו אליהם מעידה אישה שטוענת שהמשטרה חייבה אותה להגיע למתקן למרות שהיא ביקשה להתבודד בבית. בתחילת החודש פרסמה רשת השידור הציבורית של אוסטרליה, ABC, כי שלושה נערים ניסו להימלט מהמתקן ונתפסו.
מה שברור הוא שהתנאים במרכזים אכן אינם קלים. לפי האתר האוסטרלי הממשלתי השוהים במקום מחויבים לשהות בביתן שהוקצה להם, מחויבים לשים מסכה כל העת, גם בשטח פתוח, נאסר עליהם להביא אלכוהול מבחוץ או להזמין אוכל (גם אין אפשרות לבשל במקום, המזון מסופק על ידי הרשויות). וכמובן, עליהם להישמע בכל עת להוראות נציגי הרשויות במקום, ונאסר עליהם לעזוב ללא היתר.
בשורה התחתונה: דבריו של יברקן אינם נכונים. ראשית, כפי שהוא מודה, באוסטריה אין מחנות לבלתי מחוסנים, וכוונתו הייתה לאוסטרליה. באוסטרליה ישנם מתקני בידוד שבתחילה יועדו עבור נוסעים השבים מחו"ל או מגיעים ממדינות אחרות בפדרציה. כעת הם משמשים גם עבור מי שצריכים בידוד מהקהילה המקומית, אך אין בהם הבחנה בין מחוסנים ללא מחוסנים, ובכל מקרה השהות בהם מוגבלת ל-14 יום.
תחקיר: אוריה בר-מאיר