אודי אדירי / צילום: איל יצהר
בניגוד לסערות סביב הרפורמה בחברת החשמל, ויישום מתווה הגז, שאפיינו את תקופתו כמנכ"ל משרד האנרגיה, אודי אדירי סיים את תפקידו בשקט כמעט מוחלט. כשברקע משבר מחירי האנרגיה המאמירים באירופה מול היציבות במחירי החשמל בארץ, הוא אפילו מסכם ארבע שנות כהונה ב"ניצחון" קטן.
"חמקנו מהמשבר, לפחות בעוצמות שאירופה חווה, משתי סיבות", הוא מסביר בראיון ראשון מאז הפרישה. "אחת: שישראל הצליחה לפתח מקורות אנרגיה, מה שלא קרה מקום המדינה, ולכן הלחץ שקיים בעניין הגז הטבעי באירופה לא קיים בארץ. אני מניח שאם לא היינו מפתחים לצד תמר את מאגר לוויתן, אז היינו משלמים על הגז המיובא 2-2.5 מיליארד דולר".
"הסיבה השנייה היא שישראל, ממניעים ביטחוניים, דואגת ליתירות אנרגטית (ריבוי מקורות אנרגיה). יש לנו יכולת גז, אבל גם פחם ומפתחים בנוסף אנרגיות מתחדשות. בחלק מהמקומות בעולם נטו להסתמך על מקור אנרגיה אחד והניחו שהוא יהיה כל הזמן - למשל שבחורף תהיה מספיק רוח. כשזה לא קרה נוצר מחסור, ונאלצו לקנות גז מרוסיה או ממקומות אחרים ולשלם ביוקר. זה לא בגלל שאירופה הלכה למתחדשות, שהרי זה הכיוון הנכון, אלא בגלל המחסור בגיבוי".
הוא בן 44, ומאחוריו 16 שנה בשירות הציבורי. מרביתן במשרד האוצר, שם צלל לעומקי תחומי התחבורה והאנרגיה. הוא מונה על ידי שר האנרגיה הקודם, יובל שטייניץ בשנת 2017 ואת רוב כהונתו בילה תחתיו.
לשאלתנו על תפקודו של הבוס לשעבר, אדירי משיב: "לפני יובל, משק האנרגיה לא נוהל על ידי משרד האנרגיה. הוא נחבט יותר מדי בהקשר של מתווה הגז".
אדירי הודף את הטענה ששותפויות הגז הטבעי מוכרות את הגז לצרכנים במחיר גבוה. "אנחנו נמצאים במגמה של הורדת מחירי הגז. כל החוזים האחרונים נסגרו על 4 דולר ופחות (ליחידת חום. ג"ל), כשבעבר היינו על 5-6 דולר. ואני לא מסתכל על נקודת זמן כזו או אחרת, למשל כיום, כשהמחיר פה זול במיוחד בהשוואה לאירופה לדוגמה. על פני זמן, אין ספק שנחסך לצרכן הישראלי הרבה מאוד כסף".
הסיבה שצבירת קרן העושר איטית
אדירי הקדיש את עיקר המרץ שלו, בטח בתחילת כהונתו, ליישום מתווה הגז. בעניין זה, סוגיה שמסרבת לרדת מהכותרות היא קרן העושר - אותה קרן שאמורה לקלוט חלק ממה שנקרא בשפה המקצועית Government Take (ובז’רגון GT). קרי, סך ההכנסות של המדינה מהשותפויות שמחזיקות במאגרי הגז. לפי המתווה שנקבע בעבר, מקור ההכנסות הוא משולש: מס חברות, תמלוגים ומס רווחי יתר (שידוע גם כהיטל ששינסקי או קרן העושר. גובה ההיטל נקבע לפי נוסחת תמורה למדינה שתינתן ע"י החברות אחרי שיגיעו לאחוז רווחיות מסוים).
סוגיית קרן העושר עוררה עניין ציבורי נרחב השנה. כדי שהאזרחים ירוויחו מהכסף שנצבר בה, נקבע כי הקרן צריכה לאסוף מיליארד שקלים חלוטים. בשנת 2013 העריכו בבנק ישראל כי זה יקרה עד שנת 2021, אבל שעד כה, בואכה שנת 2022, נאספו בה רק כ-600 מיליון שקלים חלוטים.
הביקורת על הקרן לאזרחי ישראל לא נגעה רק בכסף שאין, אלא גם בבחירה במתווה הזה, במקום למשל במתווה של תמלוגים שהיה מבטיח הכנסה שוטפת כבר מהיום הראשון להפקת הגז.
"חקרתי את זה", אדירי אומר כמי שהתכונן לשאלה. "התחזית של בנק ישראל לקחה בחשבון מכירה של 60 BCM (מידה לכמות גז. ג"ל) יותר ממה שנעשה בפועל. סיבה נוספת להכנסה הנמוכה ביחס להערכה ב-2013, היא הירידה במחירי הגז. הציבור אמנם מרוויח מזה, אבל זה אומר פחות כסף שנכנס לקרן העושר".
ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו אמר שיהיו הכנסות של מאות מיליארדי דולרים.
"פוליטיקאים מצהירים דברים, אבל מה שיותר חשוב זה אם יש הערכות של אנשי מקצוע שתומכות את זה, ולכן צריך להיות זהירים בהערכות ארוכות טווח כשרמת הוודאות נמוכה. התחזיות כיום הן שייכנסו 250 מיליארד שקל מהגז. לא סכום זעום. עיקר ההכנסה לפנינו", הוא אומר ומבקש להזכיר, "דובר כבר אז שמס ששינסקי יקרה בערך 10 שנים לאחר הפיתוח, ואנחנו בדיוק באזור הזה. לכן אני לא חושב שהמודל לא עובד, אני גם לא יודע שהוא עובד. המבחן עוד לפנינו. צריך לראות שרשות המסים תצליח לגבות, אבל אני חושב שזה יעבוד".
"חברות הגז יכולות להעלות טרוניה. וזהו"
הייתה ביקורת נוקבת בעניין הזה וגם בסוגיות אחרות בנושא הגז הטבעי, איך הרגשת?
"בתקופת מתווה הגז היו לבטים. אבל כבר עכשיו אני יכול להגיד שהוא הצלחה אדירה. כל המטרות הושגו: משק הגז פותח, לוויתן פותח, המחירים ירדו ויש ייצוא. היום אני חושב שזה כמעט חוסר יושר להגיד שהוא לא הצליח, אבל אז היו הרבה לבטים, והלחץ הציבורי הוא לא פשוט. הרגשתי אותו יותר חזק בתקופת פיתוח לוויתן, בחיבור אסדת לוויתן, הרגשתי ביקורת קשה. לא יודע אם מסיתה, אבל מעליבה לפעמים.
"היו התבטאויות אישיות לא פשוטות. בתפקיד הזה זה נפוץ. בכל פעם שאתה עושה משהו כאילו לא טוב לחברות הגז אנשים אומרים שפעלת באומץ. אבל כשאתה יושב בכיסא הזה, הלחץ הציבורי הרבה יותר גדול, אין באמת לחץ של חברות הגז. הם יכולים לבקש פגישה ולהעלות טרוניה, אבל שם זה נגמר".
נפגשת עם לוביסטים או מנכ"לים?
"לא היו לוביסטים. כמנכ"ל אתה פוגש דרגי מקצוע".
ביני (ביני זומר, נובל אנרג’י/שברון ישראל), יוסי אבו (דלק קידוחים)?
"יוסי אבו, בנובל (נובל אנרג'י) זה שורה של אנשים. יש את ביני, היה את אליוט (קית’ אליוט)".
כמה פעמים נפגשת איתם?
"אחרי פיתוח לוויתן, הייתי מעריך שפעמיים עד שלוש בשנה. בתקופת פיתוח לוויתן זה היה יותר אינטנסיבי".
מה דעתך על החלטת שרת האנרגיה להקפיא מתן רשיונות לחיפוש גז טבעי למשך שנה? (החלטה שניתנה אחרי עזיבת אדירי את המשרד)
"בשנה שנה וחצי האחרונות היינו עסוקים בעיקר במתחדשות. אף פעם לא ראיתי סתירה בין זה לבין להמשיך לפתח את משק הגז. גם בעניין היצוא וגם בעניין חשיבות היתירות בישראל. אנחנו רוצים לקדם את המתחדשות ולהגיע ליעד של 30% וזה לא סותר".
נחזור לקרן העושר. כעת, כשהכל עובד, חלק מחברות הגז הפכו למכונות להדפסת כסף עם הכנסות אדירות שיילכו ויגדלו. נכון שבעבר הן השקיעו כסף רב, אבל לאור העובדה שמדובר במשאב ציבורי, אין מקום לחשוב על המתווה שוב?
"הציבור צריך לקבל בכל מובן נתח ראוי ומשמעותי ממשק הגז בישראל. זה צריך להיות המצב וכך צריך לבחון אותו. אנחנו בוחנים אותו במחירי האנרגיה בישראל, שהם נמוכים ויורדים. והגז נמכר במחיר יחסית זול. ויש את ה-Government Take והוא צריך להגיע לכ-60%. אם הגבייה תגיע לשם, אני חושב שהציבור צריך להיות מרוצה. אם יתגלה, כמו שמדי פעם טוענים, שיש תרגילי מס והחברות לא משלמות, אז הציבור צריך להרגיש מרומה. אבל עוד מוקדם לשפוט".
כשאתה רואה כיום את ההכנסות הגבוהות, נשאלת השאלה האם 60% זה באמת מספיק או הוגן?
"המלצות שישינסקי גובשו בהשוואה להרבה מקומות, ואני חושב ששיעורי ה-GT גבוהים. אני לא חושב שהם צריכים להיות יותר גבוהים וצריך להתמקד ביכולת לגבות ובתחרות. בסוף אנחנו לא מחפשים הכנסות אינסופיות, אלא שהציבור יקבל אנרגיה במחיר סביר", הוא אומר. "זה לא תחום נטול סיכונים. תראה את אנרג’יאן (מחזיקת מאגר כריש. ג"ל). כרגע, הפיתוח שלהם נדחה בגלל הקורונה, הם משלמים קנסות, ואיבדו את דליה (תחנת הכוח. ג"ל). בעיני זה חלק מהתחרות שמתפתחת פה".
לאחרונה שוב נמתחה ביקורת על משרדכם ועליך באופן אישי כמי שמבקש להגדיל את מכסת ייצוא הגז הטבעי, למרות הזיהום. למה להגדיל את הייצוא?
"דווקא כי המדינה הולכת לכיוון של יותר אנרגיות מתחדשות, ופחות גז טבעי, יש מקום לייצא גז למדינות שכנות. זה בא לידי ביטוי בוועדת אדירי 2 שעמדתי בראשה. בסוף צריך להיצמד כמה שיותר לעובדות והערכות ריאליות ופחות לאידאולוגיות. בישראל צרכנו עד לפני חמש שנים 50% פחם. השנה נעמוד באזור של קצת יותר מ-20% פחם. אין שום ספק שהגז הטבעי עשה מהפכה גם סביבתית וגם כלכלית. מכאן יוצא שהגז הביא תרומה ראויה. ברור שעכשיו אם רוצים להגיע ליעדים של הפחתת פליטות צריך אנרגיות מתחדשות.
"הגז שמיוצא למדינות שכנות מביא לנו ערך כלכלי גדול, וערך גיאופוליטי. בהקשרים האלה בתפקיד, יצא לי להוביל תהליכים שלא חלמתי להיות בהם זבוב על הקיר. מה שהתפתח פה עם מצרים וירדן זה לא פחות ממדהים, וזה בזכות הגז. וגם סביבתית, בסוף שוכחים שירדן, אם היא לא צורכת גז מישראל יש שתי אפשרויות: כשהגז בעולם זול היא מביאה אותו ממדינות אחרות ואין מזהם יותר מאוניות, ובתקופות שהגז יקר היא צורכת מזוט, והכל מגיע לעקבה - בדיוק המקום שממנו אני רוצה להוציא את האוניות של קצא"א. לכן, אנשים שאומרים ‘תעצור את הגז הטבעי’ כי הוא דלק פוסילי, מפספסים את הערך שהם רוצים להגן עליו".
בעניין הסכם שינוע הנפט בין קצא"א לאמירויות, אדירי אומר כי הוא "לא רואה את היתרון היחסי של ישראל כמדינת מעבר לדלקים".
יעדי הפליטות של ישראל ברי ביצוע?
נושא נוסף שעורר את זעמם של הארגונים הירוקים היה יעד ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות. אדירי ושטייניץ העלו את היעד לרמה של 30% עד שנת 2030, ופעילים סביבתיים טענו כי זה יעד נמוך מדי.
לשאלתנו על התמודדתו עם הביקורת מהארגונים הירוקים, אדירי מבהיר כי הם "גורמים יותר תועלת מנזק", אבל גם חושף את מאחורי הקלעים סביב פתיחת אירוע הפקת הגז מלוויתן. לדבריו, הפתיחה לוותה בחשש כבד מנזק בריאותי (סביב הליך שנקרא "נישוב"). "הארגונים הגדולים, אדם טבע ודין והחברה להגנת הטבע, עמדו לצד הממשלה. הם הבינו, מול הדמגוגיה והחשש מטייקונים, שהאינטרס הסביבתי הוא פיתוח לוויתן.
"אבל יש ארגונים ירוקים שבמקום להתמודד עם אתגרים אמיתיים שמים את הדגש על הגז, כי קל לתקוף אותו. אירוע הנישוב הוא הדוגמה הכי קיצונית שאני זוכר והיא כן גרמה נזק. במקום שהמדינה תעסוק ברגולציה סביבתית, התעסקתי ב-17 עתירות לבתי משפט. השקעתי בזה 40% מזמני".
את 2021 אנחנו מסיימים עם פחות מ־10% אנרגיות מתחדשות, מה שאומר שאנחנו לא עומדים עדיין ביעדי 2020. האם היעד ל־2030 מעשי?
"זה יעד שאפתני, אבל אפשרי. כדי לעמוד ביעד צריך להוסיף כל שנה עוד 1,500 מגה-ואט של אנרגיה מתחדשת ואנחנו רחוקים מהקצב הזה. המשמעות היא הכפלה של יכולת הפקת האנרגיה הסולארית בישראל עד 2030. זה אתגר אדיר, ואני לא מכיר מדינה בעולם שיש לה יעד יותר גבוה כששוק האנרגיות המתחדשות שלה מתבסס, כמו בישראל, 90% על שמש".
המשרד לא הוביל את יעד הפחת הפליטות. למה רק לקראת ועידת גלזגו, דובר על אפס פליטות ב־2050?
"2050 זה סוג של דרישה עולמית. לכן גם בממשלה הזו הצהירו על כך. אתה שואל אותי לגבי חשיבות? הרבה יותר חשוב היעדים האופרטיביים של 2030".
"העתיד באנרגיות מתחדשות"
אדירי צופה השקעות ענק במשקי האנרגיה והמים. "הולכות להיות כאן בעשור הקרוב השקעות בגובה 80 מיליארד שקל. הם יושקעו בהתקנה של PV (מיזמים סולאריים), בטריות, עמדות טעינה חשמליות מים ועוד.
"חצי מהטכנולוגיות שיודעות לתת מענה ליעדי הפליטות עוד לא קיימות. מדובר בכל טכנולוגיה שתתן מענה איכותי ל משבר האקלים, בין אם התייעלות אנרגטית, ייצור אנרגיה נקייה, אגירת אנרגיה, בפתרונות פסולת כל דבר - השוק בלתי מוגבל. גם הרבה מהמוסדות הפיננסיים מעריכים היום יותר את ההשקעות הירוקות. אז קל להם יותר לקבל מימון - לכן העתיד שם".
ומה הלאה?
אחרי שנת הצינון שממתינה לו, אדירי מאמין שיגיע למגזר הפרטי, אך גם לא שולל חזרה בשלב כלשהו למגזר הציבורי, בו לדבריו "יש הרבה סיפוק".
אודי אדירי
אישי: בן 44 מהוד השרון. נשוי ואב לשלושה ילדים
מקצועי: כיהן בשורת תפקידים בכירים במשרד האוצר. בניהם סגן הממונה על התקציבים ורכז אנרגיה ותחבורה. בשנת 2017 מונה למנכ"ל משרד האנרגיה תחת השר יובל שטייניץ. באוקטובר השנה סיים את תפקידו. בעל תואר במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד, תואר ראשון בהיסטוריה ותואר שני בכלכלה באוניברסיטת תל אביב
עוד משהו: במהלך שירותו במשרד האנרגיה, במסגרת מגעים להסכמי אנרגיה עם מדינות שכנות הוא נפגש עם בכירים בממשל בביירות כולל סגן הרמטכ"ל הלבנוני. שם, באוהל בנקורה, מאות מטרים בשטח לבנון, הוא ניהל משא ומתן על סוגיית המים הכלכליים של שתי המדינות