עד המדינה ניר חפץ בבית המשפט המחוזי בירושלים / צילום: FTP
ניר חפץ, שהיה יועץ התקשורת של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, והפך לעד מדינה נגדו, סיים את עדותו במשפט. במשך 17 ישיבות שנפרסו על פני שישה שבועות, חשף חפץ פרטים מחדרי החדרים בבלפור, קשריו עם המיליארדים המעורבים בפרשה והטיפול הנרחב והאובססיבי של נתניהו ובני משפחתו בתקשורת.
בעדותו "שיחק" חפץ על שני המגרשים - הוא מסר שלל אמירות המחזקות את התזה של הפרקליטות, אך תרם רבות גם לטענות ההגנה, הבהיר כי לא היה מודע כלל לעניינים הרגולטוריים, הרחיק את נתניהו מחלק מההתרחשויות, וטען בתוקף כי לא הייתה לנתניהו מודעות שדרישות הסיקור יכולות להוות שוחד. אלו האמירות החשובות בעדותו של חפץ.
1. היחס של נתניהו לתקשורת ודרישות הסיקור
חפץ סיפר כי חלק גדול מזמנו של ראש הממשלה לשעבר הוקדש לטיפול התקשורת. חפץ טען ש"נתניהו הרבה מעבר ל'פריק קונטרול'" בתחום התקשורת, עד כדי כך שרמת העיסוק שלו בתחום זה הייתה לפחות כמו בתחום הביטחון.
חפץ העיד גם כי נתניהו היה מודע להעברת הדרישות לאתר וואלה ולקבלתן. על מעורבות נתניהו ורעייתו במינוי עורכים באתר החדשות ועל המעקב האובססיבי של בנו יאיר אחר פרסומים, ו"חימום" אביו וסביבתו נגד האתר ובעליו.
"הם לא מבינים שהאתר הזה הוא שלהם?"
אחת האמירות שייזכרו מעדותו של חפץ הייתה ששאול ואיריס אלוביץ' הבהירו לו ש"הם נותנים את האתר הזה למשפחת נתניהו", וכי אלוביץ' אמר: "מה, הם (משפחת נתניהו - נ.ש) לא מבינים שהאתר הזה הוא שלהם?".
מנגד, האמירה של חפץ לא מתיישבת עם שלל ידיעות ביקורתיות לנתניהו שפורסמו באתר והוצגו בימי הדיונים ע"י ההגנה. חפץ אכן אישר שהאתר היה בעל DNA עוין לנתניהו ומשפחתו. לשיטת ההגנה, עוינותו של האתר הפכו את דרישות הסיקור ללגיטימיות ומתבקשות, רחוק מכל רעיון של שוחד.
טענת הגנה נוספת היא, שמדובר היה ביחסי פוליטיקאים ותקשורת מקובלים, וכי במבחן התוצאה, הידיעות השליליות, לצד בקשות לגיטימיות, מלמדות כי נתניהו לא קיבל מתת, כלומר לא היה בכלל שוחד. את המספר הרב של הדרישות לשינוי הסיקור מסבירה ההגנה בכך שמדובר בראש ממשלה, שהתקשורת עסקה בו בפער משמעותי מכל פוליטיקאי אחר.
הפרקליטות מצידה, טוענת כי מידת העוינות של האתר לא פוגמת בכתב האישום. השאלה החשובה, לשיטת הפרקליטות, היא לא אם האתר היה עוין או אוהד, אלא עד כמה שאול אלוביץ' נענה לדרישות הסיקור הרבות של נתניהו.
אמירה אחרת של חפץ, עליה תבקש התביעה להתבסס היא: "האתר עוין מאוד. אם אלוביץ' וישועה היו נוסעים לאנטרקטיקה - כל האתר היה בכל הכוח נגד נתניהו". אמירה זו מגלמת את הסיפור של התיק כולו - לולא התערבותם של אלוביץ' וישועה בפרסומים באתר כדרישת נתניהו - המצב היה שלילי יותר.
2. האם נתניהו היה מודע לכך שההיענות לדרישותיו בוואלה ניתנו על מנת שיתערב בענייני בזק?
זו השאלה החשובה ביותר בתיק 4000 המונחת בפני בית המשפט, והאתגר הגדול של הפרקליטות. כדי להביא להרשעתו של נתניהו בשוחד, על התביעה להוכיח כי היה מודע לכך שדרישותיו מאתר וואלה נענו בשל מעמדו כראש ממשלה ושר התקשורת והציפיה שיפעל בענייניה של בזק.
חפץ הבהיר כי מעולם לא נכח בפגישות נתניהו-אלוביץ' ולא קיבל מנתניהו כל הוראה להעביר מסרים בעניינים רגולטוריים. מי שצפוי להעיד בנוגע לנקודה חשובה זו, הוא עד המדינה שלמה פילבר, שמונה ע"י נתניהו למנכ"ל משרד התקשורת, לצד גורמים נוספים ממשרד התקשורת. לכן בשלב זה מוקדם להעריך את התמונה המלאה שתוצג בפני בית המשפט.
חפץ חזר מספר פעמים על כך שלא הוא ולא נתניהו חשבו שהם נמצאים בסביבה של שוחד. כך לגבי תיק 4000, אך קל וחומר לגבי 2000. "לא עלתה בדעתי סיטואציה של שוחד תמורת סיקור חיובי", טען. "כל הנושא של הסיקור החיובי/שלילי, 'סחר סוסים', מעולם לא נתפס כמשהו מהעולמות הפליליים. יש הרבה פוליטיקאים שעושים ברית עם כלי תקשורת מסוים, ובתמורה מזמינים אותם לתכניות אירוח. אלו יחסי פוליטיקה ותקשורת".
למרות אמירות אלו, יש אירוע אחד, משמעותי וחשוב בעדותו, שעשוי להוות את ההוכחה למודעותו של ראש הממשלה לשעבר: בקשתו של אלוביץ' מחפץ, להעביר לנתניהו מסמך על מיזוג בזק-יס, יחד עם המסר שצריך לאשר את עסק בזק-יס לפני בחירות 2015, כי הרשות להגבלים עסקיים קצבה בזמן את אישורה.
"אלוביץ' היה בלחץ אדיר", שחזר חפץ. "אמר שצריך לחתום כשר תקשורת על עסקת בזק-יס לפני הבחירות. נפגשתי עם נתניהו. הוא קרא את המסמך, גרס אותו מול עיני וביקש מהמזכירה לקבוע פגישה עם אלוביץ'".
הצלחת ההגנה לעמעם את האפקט הפלילי שבפעולת הגריסה
בנקודה זו, ההגנה הצליחה בחקירה הנגדית לערער את הטענה שגריסת מסמך בזק-יס היא פעולה חריגה, המלמדת כי היה לנתניהו מה להסתיר. בכך הצליחה לעמעם את האפקט הפלילי בפעולת הגריסה. כאשר חפץ הסביר כי ראש הממשלה לשעבר היה נוהג לגרוס מסמכים בשגרה. "כל דבר הוא גורס, הכל", אמר. "גם אם הייתה ניתנת לו רשימת מכולת הוא היה גורס". הסבר זה מחליש את הטיעון כי נתניהו ניסה להסתיר את המסמך באופן מיוחד, אך מציג את נתניהו באור שלילי ביותר כמי שנוהג באובססיביות להעלים מסמכים מלשכת ראש הממשלה.
אירוע נוסף העשוי ללמד על מודעותו של נתניהו, אם כי במידה פחותה, הוא התפרצות בנו יאיר לשיחה בינו לבין חפץ. לפי עדות חפץ, יאיר נופף בתדפיס ידיעה שפורסמה באתר ואמר "אחרי כל מה שעשית בשבילם, תראה מה הם מפרסמים". בית המשפט לא ירשיע על בסיס סיטואציה זו בלבד והנחה כי אם הבן חושב כך - גם האב. אך היא מלמדת על הלך הדברים.
בעת שהוכחת עבירת השוחד עדיין לא ברורה, התביעה נמצאת על קרקע מוצקה יותר לגבי עבירת הפרת האמונים בתיק 4000, שהוכחתה קלה יותר. די בהוכחה כי נתניהו עסק בענייניה של בזק, גם אם לא היטיב עימה, והסתיר את קשריו הקרובים עם שאול אלוביץ'.
3. יחסי נתניהו - נוני מוזס ותפיסת המציאות השגויה
במסגרת החקירה על תיק 2000, שהיה בשולי עדותו של חפץ, ובמסגרתו מואשם מו"ל ידיעות אחרונות ארנון (נוני) מוזס, בהצעת שוחד לנתניהו, העיד חפץ על התפיסות הפרנואידיות של נתניהו ומשפחתו כלפי מוזס.
"נתניהו חשב שהאופוזיציה האמיתית לשלטונו היא ארנון מוזס", העיד חפץ. "זו לא הייתה התפיסה שלי, נלחמתי על תפיסת מציאות שגויה". חפץ הסביר כי לתפיסתו של נתניהו, מוזס עמד מאחורי פרסום שלילי נגדו: "נתניהו בטוח שכל אות שמוקלדת באיזשהי פלטפורמה זה מוזס. הוא חשב שכל מה שבן כספית ורביב דרוקר אומרים, כל מה שבגלובס נגדו מגיע ממוזס".
בתיק 2000, חפץ שלל לחלוטין את פרשנות התביעה לשיחה המוקלטת, לפיה מוזס הציע שוחד לנתניהו בשיפור הסיקור בידיעות. חפץ הסביר כי על בסיס היכרותו את הנפשות, ומבלי להיות מעורב בשיחה עצמה שבלב האישום, לא יכולה להיות עסקה כזו בין השניים ושיש צורך בפרסומים רבים כדי לתקן את היחס של ידיעות לנתניהו ומשפחתו.
4. הלחצים בחקירה ומהימנותו של חפץ
בית המשפט יצטרך להכריע האם להאמין לחפץ, האם הוא דובר אמת או הגזים בתיאוריו. מעל עדותו, מעיבה הדרך שהובילה לחתימתו על הסכם עד המדינה: תיאור אמצעי חקירה "דרקוניים", לחץ להסכים עבור משפחתו, הזמנת אשתו לחקירה, תרגיל חקירה שנעשה ואיומים מצד החוקרים שנהגו בו באגרסיביות. בנוסף לכל אלו, דווח גם על מניעת טיפול רפואי לאחר שגופו כוסה במאות עקיצות פשפשים.
לצד זאת, חפץ חתם על הסכם עד המדינה לאחר ששוחרר והיה מספר ימים בביתו. הוא גם הדגיש כי מעולם לא התבקש לומר דבר שאינו אמת, וכי כל עדותו לאחר החתימה על ההסכם היא אמת.
במהלך עדותו, חפץ אמר פעמים רבות כי הוא מנסה לדייק ולהעיד רק על דברים שבידיעתו. הוא הרבה לציין שהוא לא זוכר, או לציין אמירות המבוססות על הערכה ופרשנות. הוא סיפק אמירות התומכות בתזה של התביעה אך גם כאלו התומכות בהגנה. הוא היה עד מתעתע, רגע אחד מתמסר לטענות הסנגורים ורגע אחר מספק אמירות נוקבות הטובות לתביעה. התנהלות זו עשויה דווקא להגביר את האמון שייתן בו בית המשפט, מאחר והוא לא ריצה צד מסוים באופן עקבי. עדותו גם הקשתה על ההגנה, להציגו כשקרן גמור, מאחר וחלקים נרחבים מעדותו תומכים בטענותיה.
לאחר שסיים את עדותו, ויצא מאולם בית המשפט, אמר חפץ לכלי התקשורת: "מקווה שהצלחתי לסייע לביהמ"ש מהזווית שלי הצנועה להגיע לחקר האמת בסוף. זרמתי עם האמת. הייתי נטול אג'נדות. אני מקווה שעמדתי במשימה הזאת". על השאלה אם הוא נקט באסטרטגיה לשחק בשני המגרשים ענה חפץ: "ממש לא".