פייסבוק / צילום: Shutterstock, Chinnapong
לפני מספר שבועות, בערב שלישי קריר וגשום, הצטרפו כ-600 משתמשים בטוויטר ל'ספייס' שזכה לכותרת: "ח"כ דודי אמסלם בלי פילטרים". אמסלם דיבר בחופשיות, והמילים יצאו כפי שהן. בלי צנזורה. בלי פילטרים (כמובטח בשם ההזמנה) ובלי תיווך. קל היה לדמיין אותו מתרווח על הספה בביתו בנוחות, לידו נס על חלב וכמה עוגיות, ובאותו זמן צועק לטלפון את אשר על ליבו. במקרה הזה: הכנסה של יועצים משפטיים למכלאות, מחיקת המילה צדק מהלקסיקון הדמוקרטי ומתכון לדגים חריפים.
יהיו מי שיחליטו שכך לא אמור להתבטא ח"כ במדינת ישראל וזו זכותם, וגם זכותו של אמסלם להתבטא בחופשיות בערוצים הדיגיטליים שלו. שכן, כל עוד אין מעבר על תנאי השימוש הבסיסיים, כמעט אין דבר שלא נוכל להגיד או לצייץ עליו ברשתות החברתיות.
זה לא תמיד נעים, זה לא תמיד קל לקריאה, אבל זו המהות של השמירה על חופש הביטוי במרחבים הדיגיטליים הפרועים.
הצעת החוק למניעת הסתה ברשתות החברתיות, התשפ"ב-2021 שאושרה השבוע בוועדת השרים לענייני חקיקה, לא נולדה בריק. להפך, גלגולה הקודם אף עבר את אותו שלב בדיוק השבוע לפני חמש שנים, כאשר הועלה על ידי גלעד ארדן ואיילת שקד, עד שנעצר בחריקת הבלמים העוצמתית של ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, אשר טען כי החוק עלול לסכן את חופש הביטוי.
החוק עשוי לעקר את הפעילויות ברשתות החברתיות
מהות הצעת החוק היא בבסיסה טובה. כן, הרשתות החברתיות התמלאו בתכנים פוגעניים, אלימים, מסיתים ומייצרים דיס-אינפורמציה ופרסומים אנטי-מדעיים שעלולים לפגוע במאמצים הבריאותיים.
יש צורך ואפילו הכרח לנווט ולתווך את התכנים הללו באופן שיוכל מחד לשמור על האינטרס האזרחי ומאידך לוודא כי תכנים בעלי פוטנציאל מזיק באמת לא יזכו לחשיפה שלה הם זוכים, הודות לקדושת האלגוריתם שמברכת ומתחזקת ממעורבות גולשים. עם זאת, הגבלה והתערבות של בית המשפט בכל שיחה, רשומה (פוסט) או ציוץ עלולים להגביל את חופש הביטוי ולמעשה לעקר את הפעילויות ברשתות החברתיות בכלל.
כיצד כן ניתן לגשת לפצצה המתקתקת הזו? ישנו צורך דחוף וממשי של מעורבות וולונטרית מצד תאגידי הטכנולוגיה בבקרה על תכנים שעלולים לפגוע ולהזיק. יש להגביר את שיתופי הפעולה מצד הגופים הממשלתיים ברחבי העולם לענקיות הטכנולוגיה במדינות בהן הן פועלות.
יש צורך ואפילו חובה לעודד את ענקיות המדיה במאמצים (המאוד לא מספקים שהן עשו עד כה) בהסרה של ידיעות כוזבות, הודעות שכוללות הסתה לאלימות ופגיעה. אבל אלו מקומן במסגרתן הפנימית.
מעורבות חיצונית של בית המשפט בכל דיון או פוסט בעל רמיזה כזו או אחרת, עלול להוביל למשפט מכשפות מודרני שמבוסס על האשמות הדדיות בין אנשים, מכרים, עובדים וקבוצות שיאשימו זה את זה בתכנים בעלי אופי שידרשו להחלטת שופט.
לסיום, סדרת התחקירים הפנומנלית שנחשפה ב"וול-סטריט ג'ורנל" בחודשים האחרונים הצביעה וחיזקה את הטענות על כך שהבטן הרכה של 'מטא' היא ביכולת שלה לשמור על המשתמשים שלה. שם היא פשוט לא עושה מספיק. נדרשת חובה לפקח, לעודד בקרה ולשמור על איזון במערב הפרוע של הרשתות החברתיות, אבל לא בדרך הזו ובוודאי לא באופן כה מעורפל.
הכותב הוא חוקר במחלקה למדעי המידע, אוניברסיטת בר אילן