שאשא-ביטון זכתה, ובצדק, לשבחים על התעקשותה במשא ומתן הקואליציוני להעביר למשרדה את החינוך לגיל הרך / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון מצאה את עצמה לאחרונה בעין הסערה בעקבות פיטורי מנכ"ל משרדה וסוגיית חיסוני הילדים בבתי הספר. אבל האתגר הגדול שמצפה לשאשא-ביטון הוא המסע שמתחיל עם המעבר הרשמי של החינוך לגיל הרך ממשרד הכלכלה למשרד החינוך.
מדובר בתיקון היסטורי, שצריך היה להתרחש כבר לפני שנים: מחקרים מהעשורים האחרונים לימדו אותנו כי גילאי לידה עד שלוש הם המשמעותיים ביותר להתפתחות המוח, הגוף והנפש, ולכן על חינוכם, התפתחותם וצמיחתם של פעוטות צריך להיות מופקד המשרד שאחראי על החינוך ולא משרד שמטרתו לספק פתרון להורים שצריכים לעבוד, כפי שהיה עד היום.
המעבר מאתגר במיוחד, מאחר שהממשלה הקצתה תקציב נמוך מאוד לביצועו בשנה הקרובה: 200 מיליון שקלים בלבד. כדי לסבר את האוזן, אזכיר שבממשלת נתניהו הוערכה עלות המעבר בכשמונה מיליארד שקלים. הערכות אחרות מדברות על מספרים גבוהים יותר, אם מביאים בחשבון את עלות בניית מעונות נוספים והגדלת מספר הפעוטות שיהיו זכאים לחינוך מסובסד.
מצוקת כוח אדם חריפה
שאשא-ביטון זכתה, ובצדק, לשבחים על התעקשותה במשא ומתן הקואליציוני להעביר למשרדה את החינוך לגיל הרך. אך המספרים שצוינו לעיל, עוד לפני הבעיות המערכתיות והביצועיות, מעלים את השאלה כיצד יעמדו השרה ואנשי משרדה במבחן העצום הזה?
החינוך לגיל הרך מצוי במצוקת כוח אדם חריפה. מפעילי מעונות רבים מדווחים שהם פשוט לא מוצאים מטפלות-מחנכות. השכר הנמוך ותנאי העבודה הקשים מושכים רק מעטות ומובילים לנטישת המקצוע ולתחלופה גבוהה של נשות צוות. לפי הנתונים, יותר מ-80% מהמחנכות-מטפלות שכבר עובדות במעונות לא עברו יום הכשרה אחד לתפקידן. מי שמתחילה לעבוד במעון או גן ואינה מודעת לקשיים ולאתגרים של המקצוע, בחלק גדול מהמקרים תחליט לעזוב.
יש לכך פתרון: השקעה של כ-180 מיליון שקל בשנה תוכל להבטיח הכשרה והדרכה של הנשיים שעובדות בכל המעונות והגנים בארץ, כולל המסגרות הפרטיות, תוך כחמש שנים. הסכום הזה כולל גם תשלום למחליפות לזמן ההכשרה, כי הרי בלתי אפשרי ולא הוגן לדרוש מהעובדות שממילא מרוויחות שכר מינימום לעבור הכשרה על חשבונן ובזמנן הפנוי.
אפשרות אחרת שתעודד התמקצעות היא הבטחה להעלאה בשכר לעובדות שיצאו להכשרה, אך הדבר דורש תקציבים משמעותיים נוספים ושינוי בהסדרה ובהסכמים בין הממשלה למעונות היום.
כדי להוציא לפועל את השינוי המהותי בחינוך לגיל הרך דרושה השקעה תקציבית גדולה הרבה יותר מזו שהוכרז עליה לאחרונה. בין השאר, צריך להקטין את מספר הפעוטות בקבוצה, להגדיל את שכר העובדות במסגרות ולהדק את הפיקוח על המעונות. אך כל אלה לא יהיו משמעותיים אם נשות הצוותים לא יעברו הכשרה והדרכות שוטפות שיהפכו אותן לנשות מקצוע מיומנות. שערו לעצמכם, למשל, מפקח שיגיעו למעון שבו רוב נשות הצוות לא עברו הכשרה. מה הוא יכול לעשות אם יגלה ליקויים?
בשבועות הבאים נגלה אם שאשא-ביטון עומדת להקדיש את מירב ההשקעה התקציבית הראשונית בפיתוח המקצועי של המחנכות-מטפלות, ואם התחום ילך וייבנה נכון במשרד החינוך. מה שברור הוא שהממשלה חייבת כבר עכשיו לחשוב קדימה ולשקול את ההקצאה העתידית לחינוך לגילאי לידה עד שלוש. אם הממשלה תתייחס ברצינות לאתגר הלאומי הקריטי הזה, היא תצטרך להחליט על מהפכה בתקצוב התחום באופן קבוע.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת 121, שייסדה את "בידיים טובות, המטה להשקעה בגיל הרך"