האתגר של הממונה החדשה: להתעלם מהרעשים ולהתמקד בעיקר
רשות התחרות היא רשות עצמאית, ולכן הנאמנות שלה ושל הממונה על התחרות שעומדת בראשה היא לציבור ולציבור בלבד. המשימה של הממונה היא להפיק מקסימום תועלת לצרכנים ולכלכלה מהמשאבים שהמדינה העמידה לרשותה. כדי להחליט איך לעשות זאת, יש לה את הידע והניסיון שלה ושל עובדיה, וכן קשרים בינלאומיים עם רשויות תחרות וארגונים בתחום. במוקדם או במאוחר (כנראה במוקדם), הממונה החדשה, עו"ד מיכל כהן. תשמע טענות מתריסות מהסוג המפורט מטה. כמובן שצריך להקשיב לרחשי הציבור, כמו גם לארגונים חברתיים ואחרים, וגם לאנשי הדרג הפוליטי. אבל לכל אלו אין תמיד את הידע הרלוונטי, ולחלקם יש גם אג'נדות שונות משל הממונה. אחרי שהקשיבה, התייעצה ושקלה, הממונה חייבת להישאר נאמנה לדרכה המקצועית ולקבוע סדרי עדיפויות בהתאם. והרי כמה דוגמאות לטענות שתשמע.
"את חכמה על קטנים!": בנסיבות דומות, ברור שצריך לתעדף פעולות נגד חברות גדולות. אבל לא נכון להתעלם מהפרת חוק ברורה ובוטה (נניח, יצירת קרטל) של חברה קטנה, רק כי תאורטית אפשר היה להפנות את אותם משאבים לחקירה ספקולטיבית נגד חברה גדולה. יש גם חברות קטנות עם יכולת לפגוע בתחרות בשווקים בהן הן פועלות, ולשווקים קטנים רבים יש השפעה מצטברת גדולה על יוקר המחיה. לפעולה של הממונה נגד חברה קטנה יכולה להיות השפעה רוחבית משמעותית דרך הכוונה ויצירת הרתעה, ולכן זה יכול להיות שימוש יעיל במשאבי הרשות.
הגדרת שוק ומדידת כוח
"איך יתכן שלא הכרזת על [השלם את החסר] כמונופול?": בהגבלים עסקיים, מונופול הוא חברה עם כוח שוק משמעותי בשוק מוגדר מסוים ובאזור גיאוגרפי. יש אינספור כאלו בישראל. הכרזה על מונופול (פטנט ישראלי ייחודי, אגב) מחייבת הגדרת שוק ומדידת כוח או נתחי שוק, ואלו עניינים טכניים סבוכים ועתירי משאבים. וזה גם גורר הליכים משפטיים ארוכים מול החברה המוכרזת שתנסה לבטל את רוע הגזירה פן תיהפך טרף קל לתביעות פרטיות (מוצדקות או לא). אבל הכרזה על מונופול היא הצהרתית במהותה: להיות מונופול אינו דבר אסור, והכרזה מראש על חברה כמונופול אינה תנאי לאכיפה נגדה. לכן לגיטימי שממונה תסבור שזה לא השימוש האופטימאלי במשאבי הרשות - לעיתים למגינת ליבם של תובעים פרטיים פוטנציאליים.
"איך את מאפשרת בלעדיות?": לא כל מה שנשמע בעייתי בהכרח בעייתי ופתיר. למשל, בלעדיות בין חברות יכולה להפחית תחרות, אבל היא יכולה גם להועיל לצרכנים במקרים בהם רק בלעדיות תבטיח לחברות שהשקעות שיעשו לא ירדו לטמיון. ולפעמים יש בלעדיות דה פקטו שאין כל דרך לשנותה. למשל, אם יצרן זר מפעיל יבואן רשמי בודד בכל מדינה בעולם, כנראה שאלו צרכיו, ואין דרך מעשית לכפות עליו לחתום על הסכם מסחרי מפורט עם יבואן ישראלי נוסף. לכן עדיף להתמקד בצעדים מעשיים (במקרה זה, הגנה על יבוא מקביל).
"למה חסמת רק מיעוט זעיר מהמיזוגים?": מה שרלוונטי הוא לא כמה מיזוגים נחסמו אלא כמה מיזוגים בעייתיים לא נוסו מלכתחילה. במצב אידיאלי, הממונה לא תצטרך לחסום אף מיזוג כי חברות יימנעו ממיזוגים חסרי סיכוי. כך יחסכו משאבים לכולם, כולל לרשות. לכן חסימת מיזוגים רבים אינה בהכרח אינדיקציה להצלחה, אלא יכולה להעיד שיש אי ודאות (בזבזנית) בשוק לגבי איך הממונה תחליט - אי ודאות שממונה צריכה לשאוף למזער על ידי יצירת סטנדרטים ברורים ככל הניתן להחלטותיה.
כוח מוגבל
"למה יקר פה?": יש סיבות רבות ליוקר המחיה הגבוה בישראל ורק אחת מהן היא תחרות בלתי מספקת. (למשל, יש אלפי צימרים בישראל ולכן זה נחשב שוק תחרותי, ועדיין הם יקרים מאוד) וגם יש גבול כמה תחרות ממונה מצוינת יכולה "ליצור" בכלים שברשותה. יוקר המחיה בישראל גבוה כשהממונה הנוכחית תכנס לתפקידה, וכנראה שיהיה כזה גם כשתסיימו - או לפחות זה ברובו לא תלוי בה. אם הממונה הצליחה בתפקידה יהיה קצת פחות יקר, אבל יהיה קשה לבודד את השפעתה מהסתכלות על הנתונים הכלליים.
וחשוב גם להבין שהממונה צריכה להשקיע מאמצים גם בדברים שפחות שקופים לציבור: מניעת הצעות חוק ורפורמות שיפגעו בתחרות, הנחלת שיקולי תחרות בעבודת רגולטורים אחרים, הנחיית השוק על גבולות המותר והאסור, וכמובן: בניית רשות תחרות מקצועית, יעילה ויציבה, שלא תהווה נטל על השוק היכן שזה פועל היטב.
הכותב הוא ד"ר לכלכלה ושימש בעבר ככלכלן הראשי של רשות התחרות וכממלא-מקום הממונה
