כפר שלם / צילום: רפי קוץ
חלק גדול מחוסר המעש כנגד פולשים לקרקעות מדינה, נובע מפוליטיקאים ששונאים להצטייר כרשעים שמפנים דיירים, ומהפחד שלהם שכתבות בתקשורת יציגו את הפולשים כקורבנות חסרי ישע כנגד הממסד הדורסני.
כפר שלם הוא דוגמה קיצונית לכך. מדובר במתחם במזרח תל אביב, שהוקם על חורבות כפר סאלמה שננטש על ידי תושביו הערבים במלחמת השחרור. בשנים הראשונות להקמת המדינה יישבה המדינה את בתי הכפר בפליטים יהודיים מאזור תל אביב ובעולים חדשים שהגיעו ארצה, שלגבי זכויותיהם אין מחלוקת.
הבעיה נוצרה אצל תושבים אחרים, שהגיעו לכפר בשנים מאוחרות יותר כדי "לתפוס טרמפ" על המתחם, שהמדינה התקשתה להסדיר. התוצאה- עירוב מסובך של ותיקים שזכאים לפיצויים לבין אחרים, שלא זכאים, או שזכאים לפיצויים מופחתים. לא מעט הסדרים של פינוי-פיצוי נערכו עם תושבי הכפר, אך ההליך עדיין לא הושלם, לא מעט בגלל המתיישבים המאוחרים, שנחשבים ע"י המדינה כפולשים.
אחת הבעיות שמקשות על הפתרון היא התערבות אינטנסיבית של פוליטיקאים בעד התושבים וכתבות דומעות על התושבים המיוסרים, מבלי שהפוליטיקאים והכתבים מבחינים בין האוכלוסיה הוותיקה ובין הפולשים. הסיפור האמיתי שונה לחלוטין - זה שנים שהמדינה מנסה לגבש מתווי פיצויים לתושבי המקום ובכל פעם המחיר עולה. לעיתים רמ"י נתנה ליזמים פרטיים, שזכו במכרזי קרקעות, לערוך את הפינוי בעצמם, ואולם שום דבר לא הועיל. התוצאה - תוכניות שונות, ובראשן הרכבת הקלה, מתעכבות.
כדי לחלץ את התוכניות מהפקק, קבעה רמ"י לפני שנתיים מתווה שגובש ע"י ועדה שבראשה עמד ראש מטה הדיור לשעבר, אביגדור יצחקי. זו קבעה, כי משפחות הדור הראשון והשני להתיישבות בכפר שלם יקבלו דיור חלופי בהיקף של עד 1.7 מיליון שקל. משפחות צעירות יותר יקבלו מאות אלפי שקל לסיוע ברכישת דירה. מדובר בהסדר חריג ביותר, שבו מפוצים גם הצאצאים, שלא הופנו להתיישב במקום, ובחרו להתגורר בו בחינם ומרצון. לא פלא שרמ"י הדגישה, כי "מדובר בקריטריונים נקודתיים לכפר שלם לאור ההיסטוריה של הכפר ושל הפינויים במקום".
באורח לא מפתיע - גם זה לא קידם דבר. כנראה שיש אנשים שמרגישים שזה לא המחיר הגבוה ביותר שהם יכולים לקבל מהמדינה בעבור פינויים, מה גם שפוליטיקאים שוב התערבו לטובתם. במקרה הזה הייתה זו מירי רגב שבכהונתה כשרת תחבורה דחתה את ביצוע הפינויים. כמו כן, לפני חודשיים הופיעו נציגים של המשפחות בוועדת הכלכלה של הכנסת ושוב מצאו אוזן קשבת אצל פוליטיקאים חברי הוועדה. לרמ"י פשוט אין אפשרות להתמודד עם התופעה.