חיים ולדר / צילום: ויקימדיה
פגיעה מינית היא פצע. פצע שלעולם לא יגליד. בכל גיל, בכל מגדר ובכל מצב. עם זאת, כאשר מדובר בקטינים הנפגעים על ידי בר סמכא, נושאת הפגיעה השלכות הרסניות ביותר, המקבילות לעיתים קרובות להשלכות של גילוי עריות. וכאשר הדמות הפוגעת כל-כך נערצת ומוערכת בקרב ציבור רחב, נוסף על הקורבן הישיר לפגיעה, נפגע גם מעגל רחב של אנשים הנחשפים לדבר הפגיעה. חשיפה לפגיעה כזו מייצרת "טראומטיזציה משנית" או "קורבנות שניונית", קרי, הסובבים את הקורבן הישיר חווים אף הם טראומה מן החשיפה לדבר הפגיעה.
בפרשת חיים ולדר ניתן לזהות סימפטומים של טראומטיזציה משנית. קורבן ישיר של פגיעה מינית חווה שבר נפש עמוק. חייו מתהפכים עליו. הוא חווה אבדן אמון בעצמו, בזולת ובטוב; מושגים של טוב ורע משמשים אצלו בערבוביה ושאלות של זהות ומוסר נותרות ללא מענה. סימפטומים אלה ניתן לזהות היום בקרב חלק ניכר מן הציבור החרדי, בעיקר זה המזוהה עם הזרם הליטאי.
ציבור זה, שראה בוולדר סמכות-על בתחום החינוך וספרות הילדים ומתווה דרך, נחשף למעשים הקשים המיוחסים לו, וחטף אגרוף חזק בבטן הרכה. קשה לעכל כי אדם שנתת בו אמון מלא, שראית בו סמכות-על, מועל באמון בצורה כל-כך פוגענית. ואם על ולדר - גדול הפדגוגים - לא ניתן עוד לסמוך, על מי כן? ואם דמות שביצעה לכאורה מעשים כה קשים הנחילה לך ערכים - איזה מן ערכים הפנמת? ומה זה אומר עליך ועל זהותך שעוצבה במידה רבה על-פי הערכים שייצג בעבורך ולדר?
ההשלכות של השבר מוצאות בביטוין בימים אלה ברחוב החרדי. החברה החרדית, בעיקר הליטאית, כאוטית. דומה כי פרשת ולדר הציפה אצלה מטענים רגשיים רבים מחזיתות בלתי צפויות וללא כל הכנה מוקדמת; מעין "התפשטות אקספוננציאלית של רגשות קיצון, של חשדנות הדדית, ושל מסרים סותרים. תחושה קשה של "לא ברור מה אמת ומה שקר", ו"משבר אמון ואמונה", כלשונו של נחום, איש מקצוע חרדי מן התחום הטיפולי עמו שוחחתי.
יש "כל-כך הרבה שמועות, וכל שמועה הופכת לעובדה, וכל עובדה לקונספירציה. אנשים מחפשים את האמת בידיים. מדובר בשבר בקנה מידה שאיני בטוח שהחברה החרדית יכולה להכיל", המשיך והסביר. "הציבור החרדי לא יודע במה להיאחז ובמי להיאחז, במה להאמין ובמי להאמין. ויש תחושה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים".
ובתוך כל הכאוס הזה, בתוך האנומיה שנוצרה, בולטת בחסרונה הנהגה אמיצה שתשמיע קול בהיר וצלול, תאסוף את השברים ותוביל את צאן מרעיתה ביד בוטחת להחלמה. הציבור החרדי, הוא ציבור הנשען על מקור של ציות חיצוני. זהו ציבור המורגל לציית באופן מוחלט לסמכות הדתית בכל תחומי החיים, מה שמכונה "דעת תורה".
האדם החרדי אינו נוטה לקבל על עצמו החלטות, לא רק בתחום הדתי הלכתי אלא גם בענייני חולין. כאשר הוא חש תועה, מבולבל או אבוד, הרב הוא הכתובת האולטימטיבית בעבורו. ואולם, בימים אלה של פוסט-טראומת ולדר, ניתן לזהות בחלק ניכר מן הציבור החרדי ספקות ביחס לסמכות הדתית, שלא לומר ערעור עליה.
ספקות אלה הם פועל יוצא של הלגיטימציה שנתנו כמה בני סמכא בולטים מן הציבור החרדי לדמות שמיוחסים לה מעשים כה נתעבים ולרחשי כבוד והערכה שהביעו כלפיה - בהספידם את ולדר; ושל הטחתם האשמות קשות בנשים שייחסו לוולדר התנהגות פוגענית. ציבור חרדי רחב ומפוקח זיהה בעקבות התנהלות זו כי משהו רקוב בממלכת דנמרק. הוא זיהה ריקבון פנימי, מערכתי, שמעמיד אותו כעת בפני שאלות קשות בדבר כשירותה וכשרותה של ההנהגה הנוכחית בה שם את אמונו ומבטחו עד היום.
ריבוי הקולות הסותרים בהנהגה בנוגע למעשיו של ולדר ובנוגע לדרכי ההתמודדות עם פגיעה מינית תרם אף הוא לתחושות אלה. אמירות ברוח "אין הנהגה המקבלת על עצמה קול אחד, מישהו פה צריך להיות המבוגר האחראי ולעשות סדר", נשמעות יותר ויותר ומעידות על צורך השעה ב"דמות רבנית מובילה". את תחושת האינות היטיב לסכם נחום: "אנו זקוקים לדמויות רבניות שלא היו שם". דברים אלה משקפים את הלך הרוח ברחוב הליטאי, שחש יותר מתמיד, מופקר, נבגד ומיותם.
החברה החרדית מתמודדת כעת עם אבדן. היא חבולה, אבלה ודואבת אך היא יכולה לצאת מחוזקת או כפי שבעגה המקצועית מכנים זאת לחוות צמיחה פוסט-טראומטית. אולי פרשת ולדר תסייע לה להכיר במגבלותיה של הסמכות הדתית בכל הנוגע להתערבות בפגיעה המינית.
ואולי היא תשכיל להבין כי על אף הקושי הכרוך בחשיפה ודיווח של פגיעות מיניות, עדיין התועלת עולה על הנזק. כאשר מדובר בקהילה המאופיינת בקולקטיביזם, בה מנגנון הרכילות עובד שעות נוספות ויש זילות של צנעת הפרט, כפי שמתרחש בחברה החרדית, חשיפת פרשיות של פגיעה מינית, "הופכת בן רגע ל'מקווה נעייס'", כלשונם של חרדים רבים, לרכילות צהובה וזולה העוברת מפה לאוזן באופן בלתי מבוקר ופוגעני, במעגל רחב של חפים מפשע.
דווקא משום כך חשוב שהדברים יטופלו באופן מקצועי, תוך נקיטת צעדים מותאמי תרבות, וסיפוק מענים בהלימה לערכיה של הקהילה ותוך שמירה על כבודה. את הצלקות שהותירו המעשים המיוחסים לוולדר על קורבנותיו, לא ניתן להסיר, את הגלגל לא נוכל להחזיר לאחור. אך אולי ניתן יהיה למנוע מהמפגע הבא לבצע את זממו, ומקורבנות פוטנציאליים ליפול למלתעותיו.
הכותבת היא חוקרת ומרצה בתוכנית ללימודי דתות באוניברסיטת תל אביב