שר החוץ יאיר לפיד. ההצהרות טרם תורגמו למעשים / צילום: רונן טופלברג
תחושת השליחות, ההזדמנות להשפיע, לעסוק בנושאים שבליבת הביטחון הלאומי של ישראל, לחזק את מעמדה של ישראל בעולם, לדאוג לאזרחים הישראלים בחו"ל ולהביא גאווה הביתה - לשירות החוץ של ישראל ישנן כל הסיבות למשוך אליו אלפי מועמדים איכותיים בכל שנה. אבל כבר הרבה מאוד זמן שהדברים נראים אחרת.
אם בשנות ה-90 של המאה הקודמת היה די בפרסום המכרז לקורס הצוערים בעמוד צדדי בעיתוני הצהריים, הרי שהיום נדרש קמפיין אינטנסיבי ברשתות החברתיות, ברדיו ובאינטרנט; אם בעבר - על אף שתנאי המכרז הגבילו הגשת מועמדות לגיל 32 - הגישו אלפים את מועמדותם לקורס הצוערים, הרי שכיום - על אף הסרת המגבלה - מדובר במספרים נמוכים בהרבה, ורבים מהמועמדים ינשרו מיוזמתם בשלבים הראשונים של המיון הארוך.
הגיל הממוצע של הצוערים הנקלטים היום לשירות החוץ הוא סוף שנות ה-30, כולם אקדמאים, רובם בעלי תואר שני, מגיעים עם רקע מקצועי קודם בתחומים מגוונים, בעלי משפחות. אלה האנשים שיעשו יומם וליל בקידום אינטרסים ביטחוניים רגישים, יעסקו בהסברה מדינית, ייאבקו נגד חרמות אנטי-ישראליים בעולם, יסייעו לאזרחים ישראליים שייקלעו למצוקה, יקדמו הסכמי סחר חופשי ותעופה, ויתורו כל העת אחר שיתופי פעולה בכל תחום מתחומי החיים של האזרח הישראלי. כל זאת כשמרחף מעליהם איום ביטחוני מתמיד מצד ארגוני טרור ושאר חורשי רעתנו.
תנאי העסקה שרק הולכים ומידרדרים
במהלך השנים האחרונות, חרף מאבקיהם, נדרשים הדיפלומטים להמשיך לעבוד בתנאי העסקה שרק הולכים ומידרדרים ובשכר שלא הולם את עשייתם, את כישוריהם, ואת העובדה שהמשפחה מתבססת בעיקר על משכורתו היחידה של השליח. קשה מאוד להסביר איך עובדים אלה נקלטים לשירות המדינה בשכר הנושק לשכר המינימום, כשתהליך הקידום הצפוי להם איטי מאוד, וצפוי לכלול עיכובים משמעותיים לאורך הקריירה שלהם.
שירות החוץ הישראלי בנוי על איכות אנשיו. אין לנו טנקים או מטוסים, אלא אנשים. אכן, עובדי משרד החוץ רואים את ערך השליחות כסיבה העיקרית לעבודתם במשרד. ציונות, דאגה לעתיד המדינה ואזרחיה, אלה אינם ביטויים שחוקים במסדרונות משרד החוץ. אבל העולם משתנה לנו לנגד העיניים. כוח אדם מקצועי, מיומן, משכיל ומנוסה מבקש לראות בנוסף לכל אלה גם תמורה הולמת אל מול האלטרנטיבות שהעולם המודרני מציב בפניו. הדיפלומט והדיפלומטית מבקשים לפרנס בכבוד את משפחתם, מבקשים להבין איך ייראה עתידם הכלכלי והאם מובטחת להם פרישה מכובדת לעת זקנה.
מדינת ישראל משקיעה פחות מהמינימום ההכרחי בשירות החוץ. כך למשל, מזה שנים רבות שמצבת כוח האדם במשרד החוץ קפאה על שמריה. אכן, בשנים הבאות יבוצע תיקון ביחס לקיצוץ שבוצע בשנים האחרונות, אך אין בו מזור לצורך לנהל מספר גדל והולך של נציגויות עם היקף משימות גדול לאין שיעור, באותו כוח אדם שהיה במשרד החוץ לפני למעלה מעשור. מבין כל המדינות המערביות, ישראל משקיעה בנושאי חוץ את אחוז התל"ג הנמוך ביותר, דווקא אל מול האתגרים הכבירים העומדים בפני הדיפלומטיה הישראלית. והיעדר ההשקעה הזה פוגע בראש ובראשונה בתנאי ההעסקה של עובדי המשרד בארץ ובעולם.
ההצהרות של לפיד לא תורגמו למעשים
שר החוץ יאיר לפיד מצהיר בכל הזדמנות שהוא מבין את הבעיות ותומך בדרישות העובדים, אך הצהרות אלה לא תורגמו עד כה למעשים מאז כניסתו לתפקיד. פניית עובדי המשרד בנושאים הנוגעים להפרת הסכמי שכר, שחיקה הולכת וגוברת, פגיעה בתנאי העסקה קודמים, עיוותי שכר ואפליה מובנית בהעסקה של עובדי משרד החוץ ביחס לעובדי משרדים אחרים, לא זכתה עד עכשיו לתשובה מעשית. תחת עשיה אקטיבית נהנו העובדים מתמיכה מורלית חשובה אך לא מספקת, משום שאין בה לבדה כדי לייצר שינוי מהותי ותיקון של הבעיות הקיימות. לאחר המתנה של חודשים ארוכים הבינו העובדים כי אם לא נפעל, פריצת הדרך לא תקרה מעצמה.
ב-30.12.2021 פרסם שר החוץ קריאה בפייסבוק להגשת מועמדות לקורס הצוערים: "אם גם אתם רוצים לחיות חיים שיש בהם משמעות, שמשלבים ציונות, תרומה לקהילה וכמובן, ייצוג ישראל בעולם, אז בואו לקורס צוערים". אכן יש מעט מאוד תפקידים בשירות המדינה שמציבים אתגר וממלאים בסיפוק כמו התפקיד הדיפלומטי בשירות החוץ הישראלי - מדיני או מינהלי. אך כשתנאי העבודה נראים כפי שהם נראים, קשה מאוד למשוך מועמדים לתפקיד שאין שכר הולם בצידו; לא די באהבת המולדת, בתחושת השליחות ואפילו בהבטחה לקריירה חובקת עולם.
החשש הגדול הוא שללא תיקון העיוותים שנוצרו במשרת הדיפלומטים, לא רק שהדיפלומטים הוותיקים ימשיכו לנטוש את שירות החוץ אלא שתוך כמה שנים גם לא יהיו מי שיתפוס את מקומם של אלו שתנאי ההעסקה הקשים, השחיקה והפגיעה ביכולת להתקיים, הביאו לפרישתם. הזהרנו בעבר מפני הסכנה הזו, וכיום המשרד מתמודד עם קושי הולך וגובר לשכנע את עובדיו לצאת לשליחות. אם לא ייעשה שינוי היום, בעתיד לא יהיו למדינת ישראל די שגרירים ושגרירות מקצועיים לאייש את 108 הנציגויות שלה בעולם, והנזק שייגרם ליחסי החוץ של ישראל כבר יהיה קשה לתיקון.
מאבקם של עובדי משרד החוץ הוא על דמותה העתידית של הדיפלומטיה הישראלית. כל שהם דורשים הוא לאפשר להם ולבני משפחותיהם לחיות בכבוד ולבצע את עבודתם כראוי - לא יותר, אך גם לא פחות. כישלוננו במאבקנו יהיה גם כישלונה של ישראל.
הכותב הוא יו"ר ועד העובדים במשרד החוץ