מימין: ציון כהן וד״ר פאבי וידבסקי / צילום: אהרון גדליה
הכתבה הוקלטה באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
"אבא שלי, חקלאי שגדל במושב בנגב, גידל חסות ומכר את התוצרת שלו לשק"ם בתקופה הקשה, עשה היום אקזיט. הלב מתפוצץ מגאווה", כתב גלעד כהן בעמוד הפייסבוק שלו לפני כשבועיים, ושיתף ידיעה על כך שחברות הזרעים תומטק ונירית מתמזגות ליצירת ענקית אחת בשווי 200 מיליון שקל.
עוד נגיע לעסקה הלא שגרתית הזאת, אבל עוד לפני כן - לאבא של גלעד. בסוף שנות ה-80 ציון כהן היה חייל משוחרר נמרץ שגדל בבית חקלאי, והתקבל לעבוד בחוות הכלאת הזנים של חברת הזרע. מי שקיבל אותו לעבודה היה ברוך יוגב, היום בן 86, אבל אז המנהל המיתולוגי של אותה חווה. איש מהם לא חלם שכמעט 40 שנה אחר כך הם ייפגשו שוב, הפעם כשותפים לאקזיט ענק - במסגרתו שניהם מכרו את חברות הזרעים שהקימו לקרן AP Partnerts.
בסוף דצמבר נחתמה העסקה, והקרן ומשקיעים נוספים - קבוצת ארקין, דוד פורר, בית ההשקעות מור, אלטשולר שחם וקיבוץ רביבים - רכשו את שתי החברות - תומטק ממושב כפר מנחם ב-50 מיליון שקל ונירית זרעים מנתיב העשרה ב-150 מיליון שקל.
החברה הממוזגת תהפוך לענקית בתחומה, שתוכל לתת פייט לשחקניות הגדולות בעולם - בהן חברת הפארמה והזרעים הגרמנית באייר (Bayer), קבוצת סינג'נטה (Syngenta) שמחזיקה בין היתר בזרעי גדרה, והתאגיד הצרפתי לימגרין שרכש את חלוצת הענף, שכבר הזכרנו, הזרע.
בשבוע שעבר נערך מפגש חגיגי לרגל החתימה. כהן הנרגש המתין בקוצר רוח לפגוש את המנהל המוכשר שטיפח אותו במשך ארבע שנים, ולסגור איתו מעגל. "ברוך, מורי ורבי, קיבל אותי אי אז בשנות השמונים לעבודה כשהייתי צעיר, חסר ניסיון וידע", כתב בעמוד הפייסבוק שלו. "ועכשיו התלמיד ורבו עושים אקזיט".
"אני חקלאי לא אהיה"
כשנכנסים למשרדים של חברת זרעי העגבניות תומטק, קשה לפספס את תחום עיסוקה: את חדר הישיבות מעטר ציור קיר של עגבניות, ועל קיר נוסף מודבק טפט של עגבניות. כמה דקות קודם לכן, כהן, מייסד החברה, ערך לנו בפתח המשרדים שבקיבוץ כפר מנחם פריסה של עגבניות שרי: צהובות, כתומות, אדומות, עגלגלות, מאורכות, רחבות, ואדומות מפוספסות. אייל שני היה חוגג כאן.
אבל החיבור של כהן, בן 66, לעגבניות הוא הרבה יותר עמוק והיסטורי: כהן נולד במושב תדהר בנגב להורים חקלאים שגידלו בעצמם תפוחי אדמה ועגבניות, עד שנכנסו בשנות השבעים גם לענף הפרחים. למרות השושלת, ואולי דווקא בגללה - כהן בכלל לא רצה להיות חקלאי, לא אחרי שראה את הוריו עובדים כל כך קשה בעבור תמורה נמוכה. ואם לא די בכך, בשנות השבעים התרחש משבר בענף הפרחים שהותיר חקלאים רבים בחובות גדולים.
אלא שאז, רגע אחד שינה את כל התכניות שלו להתנתק מעבודת האדמה: זה היה בזמן ששירת בגרעין נח"ל בקיבוץ בארות יצחק. "ערב אחד", הוא משחזר, "בסידור העבודה נכתב שיש ישיבת צוות של מי שעובד בגידולי השדה. אני ראיתי את זה ונפלה לי הלסת".
למה?
"מתכננים משהו בחקלאות? אני באתי ממקום שקמו בבוקר לעבוד - לא לתכנן. הייתי בשוק טוטאלי מזה שחקלאות יכולה להיות מתוכננת ככה לפרטי פרטים. אמרתי לעצמי שאם אני אהיה חקלאי, רק כזה".
לאחר שהשתחרר מהצבא, התחתן עם בת מושב תקומה הסמוך לנתיבות, והתיישב שם. במקביל, התקבל לעבודה בחוות יזרעם של חברת הזרע, שם הכיר כאמור את ברוך יוגב, מייסד נירית זרעים. בחוות יזרעם, פגש כהן לראשונה את ענף הזרעים, שאינו חשוף לקשיי החקלאות המסורתית, כמו למשל איתני הטבע. "זה תחום הרבה יותר יציב ובטוח מבחינת ההכנסות", הוא אומר. "אתה לא תלוי במשתנים, אלא רק ביכולת שלך. בשנים ההן התחום הזה היה גם מאוד רווחי. זו חקלאות שנושקת לחוקרים ולמדע, ועושה שימוש בטכנולוגיה. זו רמה אחרת של חקלאות, שחושפת אותך הרבה יותר לעולם העסקי של החקלאות".
כהן, שהתאהב בתחום, עזב את יזרעם לאחר 4 שנים, והקים בעצמו משק בתקומה בסוף שנות השמונים, והפך ליצרן חיצוני של הזרע, שייצרה זנים שונים של מגוון ירקות. עם השנים כהן החל להתמקד בזרעי עגבניות בלבד.
את שותפו לעתיד לתומטק, ד"ר פאבי וידבסקי, בן 62, הכיר בשנות ה-90 כשהחל לייצר זרעים בעבור LSL, חברת זרעים אמריקאית שביצעה מחקרים עם הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ואת הפיתוחים שיווקה בארה"ב. ד"ר וידבסקי היה אז חוקר בפקולטה, והוא תלמידו של לא אחר מאבי עגבניית הדניאלה פרופ' נחום קידר ז"ל, שנחשב למומחה הגדול ביותר בפיתוח וטיפוח זני עגבניות. זן הדניאלה שהתאפיין בחיי מדף ארוכים וביבול גדול כבש את השווקים בעולם. היה זה לאחר שמשה דיין, מספר וידבסקי, הגיע לקידר וביקש ממנו "שימציא לו עגבניה ישראלית".
"הוא הביא את המהפכה בתחום הזרעים", אומר וידבסקי על מורו ורבו, שאף קיבל בזמנו את פרס ישראל לחקלאות. "הוא יצר את המושג 'חיי מדף'. לפני זה היית קוטף עגבניה ואחרי ארבעה ימים היא התרככה, והתאימה רק לרוטב, קטשופ, או מרק. נחום קידר, יחד עם פרופסור יוסי מזרחי, עלו על גן מעכב הבשלה, שבעזרתו האריכו את חיי המדף של העגבניה.
"עד אז, חברות זרעים קמו והתפרקו. היום עולם העגבניות לא נראה אותו דבר, והכל תולדה של אותו אירוע מכונן של פרופ' קידר. בשנות השמונים, לייצא זרעים בעולם היה שווה ערך לפרוייקט הלביא".
כשהפרוייקט של LSL עמד לקראת סיום, כהן החל לשכנע את וידבסקי לחבור אליו ולייסד יחד חברת זרעים חדשה. "ידעתי שאני לא יצרן זול, ולחברות הזרעים יש את המגדלים שלהם. אז החלטתי שאני רוצה להקים חברה משלי שתעשה הכול: טיפוח, ייצור, שיווק, אבל לצורך זה הייתי צריך מישהו עם ידע. לקח לי הרבה זמן לשכנע את וידבסקי להצטרף אלי", הוא משחזר, תוך שימוש בדימויים מתוך עולם הזרעים: "זרעתי את הרעיון במשך הרבה שנים. הייתי צריך לשכנע אותו שהתעשייה הולכת לאיכות ולשווקים ייחודיים".
"בדמיוני הייתי אמור להיות חקלאי אי שם בערבה", מספר מצידו וידבסקי. "כשציון פנה אלי, לא כל כך ידעתי מה אנחנו עושים, אבל זה בער לי בעצמות. אמרתי: בוא נראה איך זה מתקדם".
לאחר שחברו אחד לשני, וידבסקי החל להיפגש עם מנהלי רשתות קמעונאות מזון בעולם, בכדי להבין לאן הולך העתיד של זרעי העגבניות, ואיזה זן של עגבניות הכי פופולרי בקרב הצרכנים. כך הם הבינו, הם מספרים, שהכיוון שעליהם לקחת, הוא מהצרכן אחורה: קודם לברר מה רוצה השוק, ואח"כ לייצר את המוצר. "הבנו שיש צורך בבידול שיווקי, ושבשביל זה צריך להגיע לחשיפה להעדפות הטעם של הצרכן". כך, כשהבינו מה הטעם האהוב על הצרכנים - נולדו ה-Pop Candy והשוגר דרופ - שני זנים של עגבניות שרי מתוקות שמשווקות כיום בענקיות קמעונאות המזון בעולם, והצ'וקוליטוס - עגבניה בגוון חום של שוקולד.
"חייבים שהטעם יהיה טוב"
למרות שהחברה הייתה רווחית, שני השותפים רצו לגדול אפילו יותר. ב-2014 אירע המפנה הראשון בחיי החברה, עם הצטרפותו של עופר בן-צבי כמנכ"ל. בן-צבי היה קודם לכן מנהל השיווק של ענקית הזרעים השוויצרית סינג'נטה, והציע את עצמו כמשווק לתומטק. "חשבתי שיש פה עם מה לעבוד", הוא אומר. "היתה להם תשתית לייצר קאדר של זנים, והיה צריך הכוונה קלה ופידבק מהשוק - וזה השלב שנכנסתי לתמונה. אמרתי להם שאנחנו לא צריכים להתחרות בענקיות, אלא לייצר אסטרטגיה משלנו: אם אנחנו רוצים לשנות את מדף העגבניות העולמי, חייבים שהטעם יהיה טוב".
חזון קצת יומרני, לא?
"הנושא של הטעמים הוא מתחת לרדאר אצל רוב החברות. מה שחשוב לחברות הזרעים יותר מהטעם, זה היבול. עבור חברות הענק - שוק של מתחת ל-20 מיליון דולר בכלל לא קיים. זיהינו את המקומות האלה שבהם החברות הגדולות פחות מתעניינות".
ואיך בעצם מגיעים לטעם המשובח?
"על ידי שילוב של מרכיבי טעם וארומה, על ידי השבחה גנטית. לכל תכונה יש מרכיב של גנים. עם הזמן אתה לומד להכיר את הגנים האלה ולהשתמש בהם בצורה מושכלת, בעזרת טכנולוגיה של סמנים. בסופו של דבר יש את מבחן הטועם, ממש כמו ביין".
בנוסף, במקום לעבוד מול המפיצים, הם עברו לעבוד ישירות מול הרשתות: "רוב חברות הזרעים עובדות דרך המפיצים. אבל הרשתות אוהבות לעבוד עם חברות קטנות יחסית. הן מחפשות את הקשר האישי. הרשתות גם מחפשות את נקודת הבידול בתוצרת. בקולה ובקפה אין להן ייחוד, אבל הן יכולות לבדל עצמן מאחרים דרך מוצרי פרימיום".
ב-2017 התרחשה נקודת מפנה נוספת בחברה, כש-AP, קרן השקעות פרטית שעוד הייתה בשלבי הקמה, רכשה יחד עם משפחת יסלזון ופמילי אופיס שיין 50% ממנה, לפי שווי שמוערך ב-15-10 מיליון שקלים. בתומטק מספרים שכבר דחו בעבר גישושים מצד גורמים נוספים: "במפגשים עם משקיעים פוטנציאלים אחרים הרגשנו שמסתכלים עלינו מאוד מלמעלה", מספר כהן.
"משקיעים אחרים רצו לקבל שליטה, ואז אנחנו עדיין לא היינו מוכנים. AP הסכימו לחצי-חצי. ראינו שהם מאוד רוצים לעזור לנו להצליח. מאז שהם נכנסו, הוקמה חברה בת בספרד, ומתוכננת הקמה של חברות בת בהולנד ובקנדה. תומטק כבר לא חברה שמתנהלת על תזרים מזומנים אלא מתקדמת עם תוכניות קדימה. התקציב מתוכנן לפרטי פרטים, ויש תוכניות אסטרטגיות. אלה יכולות שלא היו בתומטק לפני כן".
"משכו את העגלה בעליות"
טעם העגבניות שמייצר הזרע של תומסטק אולי משובח, אבל כדי להצליח בגדול יש צורך במרכיבים נוספים. כאן נכנסת לתמונה נירית זרעים, שהמומחיות שלה היא פעילות בשווקים גדולים. בעז פיבישביץ, אחד השותפים, מקבל את פנינו במשרדים הממוקמים במושב נתיב העשרה, ועורך לנו סיור בחממות השופעות עגבניות מזנים שונים. כל אחד מהזנים מתאים ומיועד לאיזור אחר ברחבי העולם: מזנים המיועדים למגדלים במקסיקו ונמכרים בארה"ב ועד לאלה הנמכרים למגדלים ביוון, ספרד ואיטליה; ויש את הזנים המבוקשים בדרום אפריקה, ולצידם אלו המועדפים במזרח אירופה.
את החברה, שעוסקת בהשבחת זנים של זרעי עגבניות, הקים כאמור ברוך יוגב בתחילת שנות התשעים - רגע אחרי שעזב את חברת הזרע לאחר 26 שנים. ממש באותו יום שעזב, פגש במקרה את פיבישביץ ברחוב. השניים הכירו לאחר שלחמו יחד במלחמת יום כיפור, כששירתו שניהם בפלוגת הסיור של חטיבת השריון. עוד לא יודעים שהלחימה כתף אל כתף תניב עשרות שנים אחר כך אקזיט גדול מימדים.
פיבישביץ, 72, טיפוס מחוספס, שמכריו מעידים עליו שמתחת לתדמית הקשוחה פועם לב זהב, היה בכלל יבואן של צינורות פלדה. בניגוד ליוגב, לא היתה לו שום נגיעה לחקלאות. הוא גדל בתל אביב, ילד שמתקשה בלימודים. עד היום הוא מעיד על עצמו שאינו קורא ואינו כותב. "אצל בעז הכל בראש", אומרים עליו מכריו.
בחזרה למפגש ההוא. יוגב סיפר על רצונו להקים חברה עצמאית, ושאל אם הוא מכיר משקיע מתאים. פיבישביץ, כך הוא משחזר, קפץ מיד ונידב את עצמו. מאז, גם בת זוגו של פיבישביץ, חנה סלבירט, נכנסה לחברה כמנכ"לית נירית זרעים. "הם הצמיחו את נירית מהכסף שלא היה להם", סיפר בדף הפייסבוק שלו, חגי שטדלר, שותף ב-AP, לאחר שסגר את העסקה ביחד עם ישראל שליסר. "משכו את העגלה בעליות ובירידות, בהרבה לילות בלי שינה, כשהבטן מהתפכת".
בתחילת הדרך נירית התמקדה בהשבחת זנים דרך הכלאות. כיום מתמקדת החברה בהשבחה דרך סמנים גנטיים, המאפשרת לדעת מראש את התכונות שיהיו לזרעים, ולקצר את זמן הטיפוח שלהם ולזהות מחלות, צבעים ואיכות.
מדי עונה החברה מבצעת אלפי הכלאות, ויוצאת עם 5-7 זנים חדשים המותאמים לצרכים השונים ברחבי העולם. כך למשל, למקסיקו, שעיקר המכירות שלה הן לארה"ב, היא משווקת זן של עגבניה שקוטרו כקוטר לחמניית המבורגר - מכיוון שבארה"ב זהו השימוש הרווח ביותר בעגבניות. לעומת זאת, במזרח התיכון יעדיפו עגבניה קטנה, אדמדמה ועסיסית.
ההצלחה של נירית, שהרווחיות שלה גדולה מזו של תומטק, לא נסתרה מעיניו של שטדלר מקרן AP. במשך ארבע שנים הוא חיזר אחר השותפים המייסדים, אך קיבל סירוב אחר סירוב. "עד עכשיו," מסביר פיבישביץ, "לא חשבנו שזה היה הזמן הנכון והמקום הנכון. חיכינו לזמן יותר טוב".
מה זה זמן יותר טוב?
"שבו נקבל הכי הרבה כסף", הוא צוחק.
ולא חששתם שתאחרו את הרכבת?
"המילה פחד לא קיימת בלקסיקון שלי. קיבלנו החלטה מושכלת. החבר'ה האלה לחצו, והם היו מתאימים. המו"מ התנהל לפי 2020, שהיתה עבורנו שנה מצוינת, ואני חושב שהם יעשו פי 7 - אפילו 10. החברה החדשה תרכוש עוד חברות זרעים, יש לה את המאגר של הסמנים הגנטיים שלנו, שהם סמנים ייחודיים של תכונות ומחלות, והוא לבדו יכול להגיע עד לשווי של 200 מיליון דולר".
מתוך כספי האקזיט - 16 מיליון שקל חולקו ל-30 עובדי נירית, ביניהם: אגרונומים, ביולוגים מולקולרים, מהנדסים, גנטיקאים וכמובן, חקלאים. זו לא העסקה המוצלחת היחידה שנירית מעורבת בה לאחרונה. מזה כמה שנים שהחברה משקיעה בתחומים כמו בינה מלאכותית, מדעי המוח וחלבונים. בין היתר השקיעה בחברת מדעי החיים אלמינדה (ElMindA), שפיתחה טכנולוגיה המסייעת בטיפול ואבחון של מחלות נוירולוגיות; ובחברת החקלאות הטכנולוגית פרוספרה (Prospera), שנמכרה במאי האחרון לואלמונט תעשיות תמורת 300 מיליון דולר.
אבל על אף העשייה העסקית הענפה, נירית זרעים קשורה בנפשו יותר מכולם. למרות זאת, הוא בהחלט שלם עם העסקה: "יצאתי בזמן הנכון, כשאני משאיר מאחוריי מורשת, עובדים שרוצים לעבוד".
"הגיע הזמן לפרוש"
במקביל לחיזור אחרי יוגב ופיבישביץ, בקרן AP החלו במגעים מול כהן ווידבסקי על אופציה של רכישה מלאה של תומטק. הרעיון לא נפל עליהם כרעם ביום בהיר. "זה היה תהליך", מספר וידבסקי. "התבשלנו עם זה מספיק זמן כדי להבין שאם החברה לא תנוע קדימה, היא תנוע אחורה. שנינו כבר לא ילדים".
"הרגשתי שזה הזמן שלי לפרוש", אומר גם כהן, "אמרתי לעצמי: עשית את שלך, גידלת את הילד, הבאת אותו לבגרות - הגיע הזמן לפרוש כנפיים". עם זאת, הוא מודה, זה צעד לא פשוט: "בשכל זה הכי נכון, אבל מבחינה רגשית זה קשה יותר. אבל אני מבין שצריך לצעוד קדימה".
מי שהוביל את המגעים והחיזורים מטעם AP הוא חגי שטדלר, שותף ומייסד יחד עם שמואל וולודינגר, ישראל שליסר, ואייל חברוני. הקרן מתמקדת בהשקעה בחברות קטנות ובינוניות, כשהרכישה הנוכחית של שתי החברות, בהיקף של 200 מיליון דולר - היא התשיעית והגדולה ביותר שלה. אל ההשקעה הזו הצטרפו קבוצת ארקין, דוד פורר, בית ההשקעות מור, דיסקונט קפיטל (בפוזיציה של 20%), אלטשולר שחם וקיבוץ רביבים.
"אין ספק שזה תהליך אמוציונלי שצריך להעביר אותו ברגישות", מספר שטדלר על המגעים. "אפשר לומר שהם בעצם מסרו את הילד שלהם. אבל הם הבינו שזה נכון לחברה. זה ההבדל בין יזם שאוהב את החברה לבין יזם שמתבלבל וחושב שהחברה זה הוא. באיזשהו שלב אתה צריך להבין שהעסק זה לא אתה. שיצרת משהו עם חיים משלו, והגיע הזמן להעביר אותו הלאה".
כשמדובר בעסקה כזו גדולה - הציפיות גבוהות: "אנחנו רוצים להיות מהענקים בתחום", אומר שטדלר. "יש כאן חברות שמטרטגות שוק צומח, שיש להן יתרון אמיתי בכך שיש להן גנטיקה מיוחדת, והסינרגיה היא מדהימה".
אקזיט כזה גדול בגיל מבוגר וביישובי פריפריה דרומיים הוא לא דבר של מה בכך. כשאני שואלת את כהן איך הגיבו החברים במושב על העסקה ועל שינוי הסטטוס שלו הוא משיב כי "האמת שקיבלתי הרבה ברכות ופרגונים" אבל מיד מבקש כאילו לצנן ומוסיף: "מה שכן, לפני שנה נפטר קרוב משפחה וחבר מאוד יקר שלי מהמושב, שבעצמו היה חקלאי גדול. הוא מאוד חסר לי בכל האירוע הזה".
באשר לשאלה מה יעשה עם כספי האקזיט כהן משיב כי ימשיך להשקיע במיזמים חקלאיים ומקנח בסיפור: "יש סיפור על סבא אמריקאי, שהנכד שלו שואל אם כדאי לו להמשיך עם החווה המשפחתית, או להיות כומר או רופא. הסבא אומר לו: כומר ורופא, אנשים צריכים מדי פעם, אבל חקלאי - שלוש פעמים ביום".
וידבסקי, לעומת כהן, עוד לא סגור לגבי האתגר הבא, אבל הוא משוכנע שימצא אחד כזה. בכל מקרה, הוא מבהיר, הוא רואה ערך דווקא בדרך עצמה. "במשך כמה זמן מטפסים לאוורסט? חודשים. וכמה זמן נמצאים בפסגה, דקה-שתיים? אז אם אתה לא נהנה מהטיפוס, זה לא שווה". כעת, הוא אומר, ימצא "הר חדש לטפס עליו".
כהן מהנהן בהסכמה: "אם החברה (החברה החדשה שתיווצר מהמיזוג - ה"מ) תביא לפריצת דרך בנושא של עמידות למחלות ולווירוסים, באופן שיחסוך חומרי הדברה ויאפשר אספקה סדירה, כך שחקלאים ירוויחו מהמוצרים שלנו - עשיתי את שלי".
אתה פנית לחקלאות מתקדמת. אתה חושב שחקלאות מסורתית תמשיך להתקיים?
"אין היום אנשים שמוכנים לעבוד כל כך קשה. אם רוצים לשלב צעירים, חייבים ללכת לחקלאות מתקדמת. לכן גם חקלאות האינדור (גידול במבנים סגורים בתנאים מבוקרים - ה"מ) כל כך תופסת תאוצה".
מה דעתך על הרפורמה שמתכנן משרד החקלאות, במסגרתה יופחתו מכסים לייבוא ויוזלו מחירי הפירות והירקות לצרכן?
"ההורים שלי התיישבו בנגב בשנות החמישים - החקלאים יישבו את כל גבולות הארץ מהצפון ועד הדרום, שרדו את כל הקשיים - לכן רפורמה חייבת להיות הידברות איתם. אסור להוריד אותם על הברכיים. חקלאות זה ערך, אדמה, פריפריה. מדינת ישראל היא לא רק גוש דן".
לפני שאני נפרדת מהיזמים הלא צעירים, אני מבקשת שיענו על שאלת מיליון דולר: האם יש לאחסן עגבניה במקרר או בחוץ. התשובה שלהם חד משמעית: בחוץ. "הכנסה למקרר משטחת את הטעם", מסביר וידבסקי. כפי שכתב עליו שטדלר, בדף הפייסבוק שלו, אחרי שסגר את העיסקה: "כשאתם רואים עגבניה, פאבי, ממש כמו שף מישלן, רואה מערכת מורכבת של עשרות טעמים וריחות. כל עגבניה ועגבניה היא תולדה של טיפוח של שנים, הרכבה מדויקת של פאזל של מאות חלקים".
"מחפשים את הטוויסט בעלילה": ההשקעות של קרן AP partners
קרן AP partners היא קרן השקעות פרטית שהוקמה ב-2018 על ידי שמואל ולודינגר, שהיה שותף בפימי ופרש ממנה ב-2016; יחד עם חגי שטדלר, המשמש כשותף המנהל של הקרן והיה בעברו מנכ"ל אלגטק; ישראל שליסר ואייל חברוני.
הקרן מתמקדת בהשקעה בחברות קטנות ובינוניות, הנמצאות מתחת לרדאר של קרנות הפרייבט אקוויטי. עד כה ביצעה הקרן 9 השקעות, כשהעיסקה הנוכחית, במסגרתה רכשה הקרן את חברות הזרעים - נירית ותומטק, בהיקף של 200 מיליון שקל - היא הגדולה ביותר של הקרן עד כה.
הקרן גם הובילה באחרונה השקעה בחברה הציבורית טופגאם, המייצרת תוספי תזונה בצורת סוכריות גומי; בחברת האנרגיה הסולארית, אנטר פוינט, ובחברת הספורט-טק, בלייזפוד (Blazepod). "אנו מחפשים את החברות שמביאות 'טוויסט בעלילה', שיש להן יכולת לקחת משהו ולעשות אותו טוב יותר", אומר שטדלר. הקרן מנהלת הון בהיקף של 150 מיליון דולר, ובין שותפיה נמנים דיסקונט קפיטל - זרוע ההשקעות של דיסקונט, קבוצת מורי ארקין, אלטשולר שחם, מור בית השקעות, וילין לפידות.
ציון כהן (66)
אישי: נשוי, אב ל-4 וסב ל-8, מתגורר במושב תקומה
מקצועי: מייסד ושותף בתומטק, חברת זרעי העגבניות
עוד משהו: דור שני למשפחת חקלאים
ד"ר פאבי וידבסקי (62)
אישי: נשוי, אב ל-5 וסב ל-2. מתגורר ברחובות
מקצועי: מייסד ושותף בתומטק ודוקטור לגנטיקה של צמחים
עוד משהו: תלמידו של אבי זן עגבניית "דניאלה" פרופ' נחום קידר
בעז פיבישביץ (72)
אישי: בזוגיות, אב וסב לשניים, מתגורר במושב הדר עם
מקצועי: מייסד ושותף בנירית זרעים
עוד משהו: לא למד בתיכון. "אצל בעז הכל בראש", אומרים עליו מכריו
ברוך יוגב (86)
אישי: נשוי, אב לשלושה וסב לשישה, מתגורר בכרמי יוסף
מקצועי: מייסד ושותף בנירית זרעים, למד הנדסת מכונות חקלאיות
עוד משהו: הקים את החברה לאחר 26 שנים בחברת הזרעים החלוצית "הזרע"