יעקב סלע / צילום: איל יצהר
לפני 15 שנים עבר יעקב סלע לגור בשומרון - שם עבד בחוות החקלאות האורגנית גבעות עולם. הוא רעה את הכבשים והעזים בגבעות הפסטורליות, ובשאר הזמן ניהל את הדיר. שם הוא גם הכיר את אשתו בתיה, והשניים החלו לבנות את ביתם במאחז גבעת ארנון.
מעת לעת הפסטורליות ביישובי הגבעות התחלפה בדרמות - רובן סביב פעולות של נערי הגבעות והיחסים של תושבי ההתנחלויות באזור עם שכניהם הפלסטינים. בימים אלה היה האזור מתמלא בעיתונאים ישראלים ובינלאומיים ובאנשי ציבור המלווים בדוברים שלהם. סלע היה מוצא את עצמו מנהל שיחות ארוכות עם אנשי התקשורת, וזה משך אותו. "הבנתי שאני רוצה לעבוד בזה, אז הלכתי ללמוד כדי להגיע לשם", הוא מספר.
עבור הצעיר שגדל בבית חרדי ולמד בישיבה הדרך אל עולם התקשורת לא הייתה מובנת מאליה. "לא היו לי בגרויות", הוא אומר. "כילד קטן חרדי הייתי קורא עיתונים בסתר. תמיד ידעתי מי עורך כל תוכנית והבנתי ששם אני רוצה לעבוד, מאחורי הקלעים של העולם הזה".
סלע נרשם למכינה של אוניברסיטת בר אילן והוציא בגרות, ואז למד לתואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה ותואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן. העבודה הראשונה שלו בתחום הייתה במשרד יחסי הציבור הדר קריאייטיב, שמרבית לקוחותיו עורכי דין. בין היתר טיפל בשלושה מתוך ארבעת הסנגורים בפרשת החייל אלאור עזריה. "ולא ראיתי פעם אחת את הסרטון שלו. היה נראה לי מיותר". סלע אהב את העבודה, אך הנסיעות מההתנחלות לתל אביב הכריעו אותו, והוא יצא לדרך עצמאית.
היום, שלוש וחצי שנים אחרי, סלע הוא הבעלים של משרד יחסי ציבור מצליח. "בפעם הראשונה שדיברתי עם העורך האגדי של 'שירים ושערים' (תוכנית רדיו מיתולוגית ששודרה ברשת ב' - אל"ו), שהיום עורך את יומן הבוקר בקול ישראל, הרגשתי שאני מדבר עם סופר-סלב", נזכר סלע.
למשרד של סלע, שמציע יעוץ תקשורתי בתחום המשפט ושירותי דוברות וניהול משברים, מצבת לקוחות מכובדת וקשרים ענפים בעולם התקשורת. אבל הוא, לפחות למראית עין, עדיין אותו נער גבעות. "רוב עורכי הדין שאני עובד איתם הם תל-אביבים שהכי רחוקים מאורח החיים שלי. הם נגנבים בפגישה הראשונה, לא מבינים איך נפלתי עליהם עם הג'ינס, הטי-שירט והסנדלים. מיליון פעמים הם אמרו לי שכדאי לי להחליף בגדים, ללבוש חליפה. אבל זה משהו שגדול ממני. בסוף, כשאנחנו מסיימים פגישה, הם מתרגלים ולאט לאט אפילו מתחילים לחבב את העניין".
"תמיד עניין אותי מה שבחוץ"
סלע (35) גדל בירושלים למשפחה חרדית בת שמונה אחים ואחיות. "ההורים שלי חוזרים בתשובה, וכילד לא מצאתי המון עניין במסלול שהחיים שלי התפתחו לכיוונו, שזה אומר להיות תלמיד ישיבה. תמיד עניין אותי מה שהיה בחוץ. לא מזמן פגשתי מישהו שלמד איתי בחיידר, והוא הזכיר לי שהרב של כיתה ה' תפס אותי עם עיתון ספורט. לא היה רדיו וטלוויזיה בבית, אז שמעתי רדיו באוטובוס וראיתי טלוויזיה עם חבר בקיוסק בקטמון".
כשהניתוק שלו מהסביבה שבה גדל הלך והחמיר, הוא החליט לעזוב. "לא הסכמתי עם שום דבר במגזר הזה, לא התחברתי למה שלמדתי ולא הזדהיתי עם המסרים. הייתי בישיבות כנוכח-נפקד. בגיל 17 עזבתי את המגזר החרדי באופן סופי ועברתי לגבעות בנימין, לישיבה של נערי גבעות".
היום אתה דתי?
"אני לא אוהב הגדרות אבל אם מחייבים אותי להגדיר את עצמי, אז אני דתי".
ויש עוד משהו שקרה שם וגרם לו לעזוב. כילד חווה סלע תקיפה מינית קשה, שסביבה, כמקובל בחברה החרדית הסגורה, התפתח קשר שתיקה מצמית. "נפגעתי מינית בגיל 10-9. בהיררכיה החרדית לא הייתי ילד חזק עם הורים מקושרים. הייתי עוד ילד שניתן לפגוע בו. ילד שקוף. הפגיעה הייתה מתמשכת מצד אברך בבית הכנסת ששכנע אותי שהוא ייתן לי את המפתח לחדר הממתקים בתנאי שהוא ייגע בי. והוא נגע בי, ואז הוא תפס אותי 'גונב' ממתקים מהחדר שהוא נתן לי את המפתח אליו, וניצל את זה כדי לגעת בי עוד או שיספר שגנבתי".
מתי סיפרת על כך למישהו?
"במשך שנים לא סיפרתי על הפגיעה לאף אחד. בגיל 17 סיפרתי לחבר בישיבה ואחר כך סיפרתי לאשתי. ברגע שהוצאתי את זה הרגשתי שזה מתחיל להשתלט עליי ושכל סיפור פגיעה מינית מחרב לי את היום ואני מצטמרר ונסגר. הרגשתי שאני חייב להתעמת עם הפוגע שלי, אז עשיתי את זה בליווי מצלמות ערוץ 10. זה היה כשהייתי יועץ תקשורת טרי. התברר שבמשך 20 השנים בין הפגיעה שלי לעימות הוא תקף עוד עשרות או מאות ילדים, והוא הודה בזה מול המצלמות".
"הסיפורים האחרונים זעזעו את הציבור"
ההבנה שיש רבים כמוהו הובילה את סלע לעשייה ציבורית. "החלטתי שזה משהו שאני חייב לטפל בו. יצרתי קשר עם ארגון מגן ואמרתי להם שאני מתנדב לדברר אותם ואני רוצה להיות פעיל מול נפגעים ולעזור. נפגשתי עם רבנים ואנשי ציבור והבנתי שיש המון עבודה ליצירת מודעות. סיפרתי להם מה עובר על נפגע מרגע הפגיעה ועד שהוא בן 30, דיברתי עם הורים כדי לשכנע אותם לשלוח את הילדים לטיפול, דיברתי עם אגף בריאות הנפש ועם משרד הרווחה כדי להבין איפה הם עומדים, ופשוט התחלתי לטפל בזה, עם עוד המון שותפים נאמנים למסע".
במסגרת פועלו לקח סלע חלק בחשיפת כמה מפרשות הפגיעה המינית החמורות והמדוברות במדינה. בין היתר היה שותף לתחקיר של רשת CBS, שחשף את התופעה המטרידה של אזרחים יהודים אמריקאים החשודים בפשעי מין אשר מנצלים את חוק השבות כדי לעבור לישראל ולחמוק ממשפט - והיה מועמד בקטגוריית התחקיר המצטיין במהדורת חדשות בטקס פרסי האמי 2021. "גילינו שיש תופעה של יהודים מחו"ל שפוגעים מינית בצעירים, בורחים לכאן, מחליפים זהות ומצליחים להסתתר בארץ. היום אנחנו מובילים הליכי חקיקה כדי להפריע להם להתחבא. אנחנו מנסים במישור הפרלמנטרי למנוע את זה. במקביל איתרנו המון פוגעים ודאגנו להסגרה שלהם".
אחת הפרשות הגדולות שסלע היה שותף לחשיפתן היא בעניין מלכה לייפר. לייפר, מנהלת בית ספר חרדי במלבורן, אוסטרליה, הואשמה בעשרות מקרים של תקיפות מיניות ומעשי אונס בתלמידות, אך כמעט חמקה מהעמדה לדין פלילי לאחר שהפרקליטות השתכנעה כי היא לא כשירה לעמוד לדין. סלע ומנכ"לית ארגון מגן שכרו חוקרים פרטיים שיוכיחו שהיא כשירה. "לבית המשפט היא הגיעה סמרטוט. הבאנו סרטונים שבהם היא שומרת על הנכדים והולכת למכולת ובעל המכולת מדבר על האישה הצדיקה הזאת. בדרך הרגשנו התנגדות גדולה מאוד שלא ידענו לתת לה שם, אבל כששר הבריאות לשעבר ליצמן נחקר הבנו שאנחנו נאבקים בכוחות גדולים. בינתיים גם עשו לה קמפיין 'מבצע סבתא' שהיינו צריכים להתמודד מולו. אבל כשהנפגעים הולכים איתנו יד ביד אז אנחנו מצליחים לנצח".
סלע היה מעורב גם בחשיפת פרשת חיים ולדר, סופר ואיש חינוך בכיר במגזר החרדי, שהתאבד בדצמבר האחרון לאחר שעיתון הארץ פרסם טענות חמורות על שתקף מינית ילדים.
אחת הפרשות היותר מתוקשרות שסלע לקח בה חלק הייתה של יהודה משי זהב, מייסד ויו"ר ארגון זק"א לשעבר, שנחשד שתקף והטריד מינית גברים ונשים, ילדים וילדות. במרץ 2021 התפרסם התחקיר בעיתון 'הארץ', וכחודש לאחר מכן ניסה משי זהב להתאבד ומאז הוא מאושפז ללא הכרה.
"המאבק היום במקום אחר", אומר סלע. "הסיפורים האחרונים זעזעו את הציבור. חיים ולדר זעזע את החברה החרדית הרבה יותר ממשי זהב. משי זהב היה יותר הגיבור של החילונים".
מה היקף התופעה?
"אנחנו עוסקים במאות מקרים בשנה, הרוב במגזר החרדי. זה מייאש. אבל כשאתה מגלה סיפור על פוגע מנטורי קרטא (קבוצה חרדית קיצונית הידועה בהתנגדותה לישראל ולציונות - אל"ו), ויכול למסור למשטרה בדיוק איפה הוא גר ושאחד הסימנים היה על הדלת שלו הוא דגל פלסטין, אז אתה מרגיש שאתה עוזר. הצלחנו לחדור לקהילות הכי קיצוניות ולתת מענה לבעיה גם עבורם. זה לא היה בעבר.
"לפני כמה זמן מצאנו את אחד מעברייני המין המסוכנים ביותר מהרשימה של האינטרפול, שהמשטרה לא הצליחה לאתר תקופה ארוכה - יוסף קארו. קיבלנו מידע שהוא הולך לעבור כאן פרוצדורה רפואית והודענו למשטרה, וכך הוא נתפס. הוא קיבל 13 שנה מאסר בפועל. אנחנו עושים את זה המון, והתחושה היא שאתה נאבק עבור מטרה חשובה ומצליח לעזור".
"המאבקים בוחרים אותי"
השליחות של סלע לא מסתיימת במלחמה בתקיפות המיניות. "אחד המאבקים שאני הכי גאה בהם הוא זה של אוהדי בית"ר נגד התדמית שיצאה להם כקיצוניים וגזעניים. החלטתי לשנות את התפיסה.
"כבר סביב הגעת השיח' (חמד בן חליפה, שהתכוון לרכוש 50% ממנה - אל"ו), שבדיעבד התברר כנוכל, היו המון גילויי גזענות והפגנות, והחלטתי שאי אפשר לעבור על זה לסדר היום. ארגנתי יותר מ-200 ראיונות של אוהדי בית"ר שתמכו בעסקה ויצאו נגד הקולות האלימים. בפעם הראשונה אוהדים הסכימו לדבר בפנים גלויות בכל כלי תקשורת אפשרי ולומר שהגזענות זה לא השם השני של בית"ר. במשך שנים אף אחד לא העז אפילו להתבטא נגד לה פמיליה, ועכשיו יש את לה פמיליה ויש את אוהדי בית"ר, שלא מפחדים מהם יותר".
אתה כל הזמן במאבקים. למה?
"יכול להיות שאני ארגיש שאין הצדקה לקיום שלי אם אני לא אמשיך למאבק הבא. אני אדם די נוח. אני לא רב עם אנשים. אני עוסק בתיקון עולם. העולם נהיה מקום טוב יותר כשיש לו פתרונות לבעיות. הרבה פעמים אני מרגיש שאם אני לא אעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה. המאבקים בוחרים אותי. זה לא בא ממקום שחצני, אבל אני הרבה פעמים מרגיש שאנשים רוצים לטלטל ואין להם באמת כוח לעשות, ואם לא עושים זה לא ישתנה".