נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה
אחרי ששיעור האינפלציה במשק החטיא את תחום היעד של בנק ישראל מלמטה ברציפות מאז שנת 2014, שיעור עליות המחירים בשנה שעברה הסתכם ב-2.8% - קצב האינפלציה הגבוהה מאז 2009, אך עדיין בתחום היעד של בנק ישראל (3%-1%). אלמלא החשש מהמשך עליות המחירים בצל התארכותם של השיבושים בשרשרת האספקה העולמית ועליית מחירי הדיור, בנק ישראל יכול היה להיות מרוצה מהחזרת האינפלציה לתחום היעד. אבל החשש מחריגה מתחום היעד לאינפלציה כלפי מעלה, מקדם את האפשרות להעלאת הריבית בישראל.
גם בשנה הכי פרועה של עליות מחירים בעולם, האינפלציה בישראל לא חרגה מהגבול העליון של תחום היעד של בנק ישראל הודות לכוחות הדפלציוניים הפועלים על המשק. בעוד שבארה"ב ציינו בשבוע שעבר את שיעור האינפלציה הגבוה מאז ימי רייגן כנשיא - 7%, ובזמן שבמדינות ה-OECD האינפלציה הגיעה ל-5.5%, נתוני המגמה בישראל מצביעים על האפשרות כי בניגוד לארה"ב, האינפלציה בישראל דווקא ברת חלוף, אבל עם כוכבית.
בזמן שבבנק ישראל אומרים כי כל עוד האינפלציה בתחום היעד וציפיות האינפלציה מעוגנות בתוך יעד יציבות המחירים, אין מה למהר עם העלאה של הריבית - מחירי השכירויות עשויים לסמן אחרת. סעיף הדיור ריכז את עיקר ההפתעה לאור האצה בעליית מחירי השכירות לקצב שנתי של 3.3% - קצב עליית מחירים הגבוה מאז 2013, כשברקע מחירי הדיור רשמו עלייה של 10.6% בשנת 2021.
לדברי ויקטור בהר, מנהל המחלקה הכלכלית של בנק הפועלים, "העלייה במחירי השכירויות מדאיגה שכן זה סעיף שלא ניתן לקשור אותו בדרך כלשהי לפגיעה בשרשרת האספקה בעולם. רמת האינפלציה מתקרבת לגבול העליון של היעד, ויתכן שבחודשים הראשונים של 2022 היא תחצה אותה. ההפתעה במדד מעלה את הסיכויים שנראה עליית ריבית במחצית השנייה של השנה, לאחר שהפד יעלה פעם או פעמיים".
לדברי גיא בית אור הכלכלן הראשי של פסגות: "סעיף שירותי דיור בבעלות עולה בקצב מהיר כאשר הנתונים משוק הדיור ממשיכים לאותת על התחממות. מחירי הדיור בישראל צפויים להמשיך ולעלות ב-2022 על רקע הדינאמיקה בין הביקוש הקשיח לבין ההיצע שנפגע בשנתיים האחרונות ואשר בכל מקרה לוקח לו זמן רב להגיב. האינפלציה, אם כן, הגיעה לישראל ואנו צריכים להתחיל להסתכל על מדד הליבה שכבר הגיע לרמה של 2.7%, רמה אשר בהחלט תתפוס את תשומת ליבו של בנק ישראל.
"לאור נתונים אלו, במהלך החודשים הקרובים אנו נראה את קצב האינפלציה השנתי בישראל עולה מעל 3% ולאור העובדה שציפיות האינפלציה בחלקים הקצרים של העקום כבר הגיעו לשם, אנו צפויים לראות אותם חוצים את יעד יציבות המחירים העליון כאשר ככל הנראה גם הציפיות בחלקים הבינוניים ידחפו לשם".
איפה עוד נרשמו ההתייקרויות?
התייקרות המחירים הייתה רוחבית, בקבוצת המוצרים הסחירים (כלומר, אלו שאפשר לייבא ושעלו בצל שיבושי האספקה בעולם), וגם אלו הלא סחירים. כ-84% מהמוצרים והשירותים שבסל שמודדת הלמ"ס עלו בשנה שעברה. התייקרות המחירים המיובאים והשיבושים בשרשרת ההספקה באו לידי ביטוי בעליית מחירי המזון, המכוניות וריהוט וציוד. ההשפעה של האינפלציה המיובאת התבטאה גם במחירי הדלקים שעלו בחדות במחצית הראשונה של השנה עלו בסיומה ב-17%, במחרי הריהוט שעלו ב-8.3%, ומחירי הרכבים קפצו ב-7.9% בעיקר בשל העלייה במחירי הרכבים המשומשים. איפה בכל זאת נרשמו ירידות מחירים? מחירי החשמל ירדו (2.8%) אך רק כדי לטפס חזרה בחודש פברואר, שירותי טלפון ואינטרנט ירדו גם הם (3.7%-), מחירי ההלבשה נפלו ב-8.8% ומחירי הטיסות לחו"ל ירדו ב-7% בצל הקורונה.
אז האם למחירים במשק עוד יש לאן לעלות? הכוחות הדפלציוניים הפועלים על המשק והשקל בראשם, ימשיכו לפעול להתמתנות עליות המחירים. ב-2021 התחזק השקל מול מטבעותיהן של שותפות הסחר ב-8% - מגמה שצפויה ככל הנראה להימשך על רקע האקזטים בענף ההייטק וגידורי הגופים המוסדיים שמחזקים את השקל. על פי מחקר של בנק ישראל מפברואר 2019, ייסוף של 1% בשער החליפין מתבטא בבלימה של האינפלציה בשיעור של 0.24%.
קשה להעלות מחירים, אך חברות המזון מנסות בכל זאת
גורם נוסף שממתן את האינפלציה קשור ביוקר המחיה שמגביל את האפשרות להמשך עליות המחירים. בהקשר זה, צריך להבחין בין קצב האינפלציה, שהוא שיעור השינוי של המחירים במדד, לבין יוקר המחיה שהוא תוצאה של התייקרויות שהתרחשו בעבר. כלומר, ייתכן שקצב האינפלציה יורד ואף אפסי, או שלילי, כפי שהיה בשנת 2020 (מינוס 0.7%), ועדיין - יוקר המחיה גבוה בגלל שנות אינפלציה גבוהה בעבר ובאווירה הזו קשה להעלות מחירים, אך חברות המזון בכל זאת מנסות. בניגוד לכפי שניתן היה לחשוב, מחירי המזון שעלו לאחרונה לכותרות טיפסו (ללא פירות וירקות) ב-0.5% בדצמבר, והצביעו ב-2021 על עלייה של 3.5% שהייתה ממוקדות בעיקר בארבעה מוצרים: עופות, דגים, שמן, ומוצרי בצק.
גורם נוסף שפועל כממתן את האינפלציה קשור לשכר הממוצע במשק. באוקטובר האחרון השכר הממוצע מחק את העלייה שנרשמה בחודש ספטמבר, ובכל זאת על מנת לנטרל את שנת הקורונה יש להסתכל בהשוואה לשנתיים אחורה, כך שהשכר הממוצע עלה ב-3.2% בממוצע לשנה. בנק ישראל במעמד הודעת הריבית האחרונה לא זיהה עלייה חריגה בקצב עליית השכר למעט במספר ענפים, כך שעלייה בקצב מתון תומכת בסביבת אינפלציה מתונה יחסית.
מהצד השני, גורמים נוספים שיתרמו לאינפלציה אלו התארכותם של שיבושי האספקה העולמית, ההשפעות של שינויי המטבע והמשך העליות בשוק הדיור - אלו לפי בנק ישראל עלולים לסכן את התחזית האופטימית שנתן בתחילת השנה. בנק ישראל צופה כי האינפלציה תרד בשנה הבאה לשיעור של 1.6%, ותתייצב ב-2023 סביב 2%.
שיעור האינפלציה בישראל נמוך יחסית לעולם, מה שמקנה עוד זמן עבור מקבלי ההחלטות בבנק ישראל בטרם ישנו את המדיניות על מנת לצנן את הביקושים. לפי בנק ישראל, על רקע סביבת האינפלציה שבתוך תחום היעד, בנק ישראל צופה העלאה הדרגתית של הריבית, והעלאה מאוחרת ביחס לעולם. יחד עם זאת, הכלכלנים בשוק חלוקי דעות. יונתן כץ, הכלכלן הראשי של לידר שוקי הון מעריך כי על רקע התקרבות האינפלציה לגבול העליון של תחום היעד, צפויה העלאת ריבית בנק ישראל בחודש אפריל ואף העלאה נוספת השנה. מנגד, כלכלני בנק ההשקעות האמריקאי גולדמן זאקס מניחים כי בנק ישראל לא יעלה את הריבית לפני 2023. "העלייה בשיעור האינפלציה בישראל נבעה בעיקר מתתי-קטגוריות הדיור והמזון. עם זאת, העלייה הייתה רחבת היקף, כאשר כמעט כל תת-הקטגוריות של סל מדד המחירים לצרכן רשמו עליות. עם זאת, למרות העלייה הרוחבית אנו נשארים זהירים לתת משקל יתר להפתעה במדד דצמבר, מכיוון שהיא באה בעקבות שתי הפתעות מלמטה באוקטובר ונובמבר".