איתמר ג'ובני, מנכ''ל חברת הפינטק PayEm / צילום: איל יצהר
אישי: בן 41, רווק, מתגורר בתל אביב
מקצועי: מייסד ומנכ"ל חברת הפינטק PayEm, המפתחת פלטפורמה לניהול הוצאות ורכש
אני: "יוצר ויזם שמונע מתשוקה לממש חזון, לבנות מוצר שפועל בעולם, לחבר אנשים וליצור קהילות".
ילדות: "נולדתי בהרצליה, למשפחה דתית, כיפה סרוגה. למדתי בבית הספר הממלכתי דתי בבר אילן והייתי פעיל בבני עקיבא. עד סוף התיכון למדתי במסגרות דתיות. יש לי אח אחד, שגדול ממני ב-13 שנים. בגיל 16 כבר היה לי ברור שאני והמסגרות הדתיות לא מסתדרים. הורדתי את הכיפה, עדיין לא בבית הספר כי היו שם חוקים מאוד נוקשים. זה הגיל שבו יצאתי מהארון הדתי מול ההורים. מהארון השני, של היותי הומו, יצאתי מול ההורים בסביבות גיל 20, למרות שידעתי הרבה יותר מוקדם. לאח שלי סיפרתי קצת לפני, ולחברים שלי - הרבה לפניהם. אני מרגיש בר מזל בזכות ההורים שלי. הם אמנם דתיים, אבל מאוד אוהבים ותומכים. העמדתי אותם בהרבה אתגרים במהלך חיי - והם עמדו בכולם. תמיד קיבלו אותי בצורה מלאה, תמכו בי ולא פקפקו בהחלטות שלי".
בגרות ואמנות: "אחרי שירות צבאי מקוצר התחלתי ללמוד אמנות פלסטית במדרשה בבית ברל, והיא הפכה לתשוקה העיקרית בחיי. כשסיימתי את הלימודים, הציעו לי ללמד שם. הייתי בן 23, המורה הכי צעיר במדרשה. תוך כדי ההוראה התחלתי ללמוד קולנוע ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. עם סיום הלימודים קיבלתי מלגה וטסתי לתואר שני באמנות במכללת פראט (Pratt) בניו יורק. שם התחילה הקריירה המקצועית שלי כפסל, שנסקה מהר. למדתי בעצימות נמוכה, ואת רוב הזמן הקדשתי לפיסול וליצירת מיצבי וידאו אינטראקטיביים. אני זוכר שכשרק הגעתי לניו יורק, טיילתי בצ'לסי, ראיתי את כל הגלריות - וכבר אז אמרתי לעצמי: זה החלום".
החלום: "הייתה לי קריירה מאוד אינטנסיבית. עבדתי מול חמש גלריות ברחבי העולם, הצגתי במוזיאונים, ירידים ועשרות תערוכות קבוצתיות בעולם, וכל הזמן הזה עבדתי גם על תערוכות יחיד. בשלב זה, הייתי בטוח שזה מה שאעשה כל חיי. התפרסמו ביקורות על העבודות שלי במגזינים מקצועיים ופופולריים, החזקתי סטודיו ענק שהייתה בו מכונה יותר גדולה מחדר. הייתי על פסגת העולם, אבל זו גם הייתה עבודה מאוד תובענית. קמתי כל יום מוקדם בבוקר ל-13 שעות עבודה בסטודיו, ויצאתי משם רק כשהחשיך, ולמחרת אותו דבר".
מחיר התובענות: "גדלתי על אתוס האמנות הישראלי של דלות החומר, קצת כמו בחור ישיבה שתורתו אומנותו והוא תמיד נזקק להכנסה נוספת. ופתאום מכרתי בחודש אחד עבודות שלי ביותר מ-150 אלף דולר. לפני זה לא מכרתי אפילו עבודה באלף שקל. ההצלחה באמנות הייתה חלום שהתגשם, אבל אחרי שמונה שנים הבנתי שיש לי עוד חלומות, שאני רוצה שינוי. רציתי לגעת ביותר אנשים, לא רק בצרכני אמנות. וגם רציתי לעבוד אחרת: כאמן אתה כל הזמן בסטודיו, תהליך היצירה מאוד אישי ועצמאי".
השינוי: "ב-2011 עבדתי מול כמה אדריכלים ומעצבים על שמלה שהודפסה בתלת ממד. בדיעבד, זה היה כרטיס היציאה שלי מעולם האמנות לתהליכים יותר כלליים. אחרי הפרויקט עברתי לקליפורניה. התכוונתי לקחת פסק זמן של שנה מהאמנות, אבל במהלך 2014 הקמתי שם סטארט־אפ בשם OwnPhones, שהתמקד בהדפסת תלת ממד של אוזניות מותאמות אישית לאוזן. באיזשהו שלב הסטארט־אפ תפס חיים משל עצמו והיה ברור לי שאני לא חוזר לאמנות, שמצאתי פלט אחר לתשוקה שלי, ליצירה".
הכישלון: "גייסתי לסטארט־אפ כמיליון דולר ו-15 עובדים, אבל עשיתי המון טעויות קלאסיות, בעיקר סביב ניהול גיוס הכספים, והחברה נסגרה. זה היה אירוע קשה, שגרם לי לחזור לישראל אחרי יותר מעשור בארה"ב. אומרים שלומדים מכישלון, אבל כשאתה בלב הסערה וצריך לפטר עובדים, לאכזב משקיעים ולסגור משרד - זה לא מנחם. היום אני מריח מרחוק מקומות מסוכנים עסקית".
השיקום: "ב-2016 חזרתי לישראל והתחלתי לעבוד כמפתח זוטר בסטארט־אפ רפואי־טכנולוגי בשם FDNA. רציתי לנוח ולהשתקם מנטלית, אבל גם לראות איך סטארט־אפים עובדים בארץ. לראות איך נראה סייקל של פיתוח, איך חושבים בפרודקט, מהם הכיוונים העסקיים".
היוזמה החדשה: "ב-FDNA ראיתי עד כמה תשתיות תשלומי האשראי בארגונים מיושנות: חשבוניות ודרישות תשלום מגיעות למחלקת הכספים במייל ובדואר, ואין עליהן בקרה, שליטה או אינטגרציה. ב-2019 הקמתי סטארט־אפ עצמאי בשם PayEm, ועד כה גייסנו כ-27 מיליון דולר. אנחנו מעסיקים כ-75 עובדים ורוצים להיות מערכת ההפעלה הפיננסית של ארגונים בינוניים וגדולים בעולם. הפלטפורמה מחברת ספקים, עובדים, מנהלי רכש, מנהלים פיננסיים, הנהלת חשבונות - ומייצרת מקום בו אפשר לנוע יותר מהר".
בעתיד: "הייתי רוצה שהסטארט-אפ יתפתח להיות חברה משמעותית גלובלית. אני רוצה לגדל את החברה כמה שיותר, התרחיש של מה יקרה לה כשתתבגר פחות מעסיק אותי כרגע".