צ׳אמאט פאליאפיטיה / צילום: Reuters, Brendan McDermid
מה קרה לצ'אמאט פאליאפיטיה? מיליארדר הסטארט־אפים מעמק הסיליקון, יליד סרי לנקה, בשיא הקריירה שלו, פתח את פיו במהלך ראיון ביוטיוב, ויצק ציניות וסרקזם על מערכת הערכים של הדמוקרטיה המערבית. הוא הודיע שזכויות אדם בעולם לא נוגעות לו, וכל התעניינות בהן אינה אלא "לוקסוס".
כך לא מדברים בעמק הסיליקון. זוכרים את המוטו של 'גוגל' משכבר הימים, "לא תעשה רע" (שהוחלף אחר כך ב"עשה טוב")? או את המוטו "הדמוקרטיה מתה בחשיכה", שנוסף ללוגו של ה'וושינגטון פוסט', לאחר שנרכש בידי ג'ף בזוס? השיג־ושיח הפומבי של תעשיית הטכנולוגיה העלית טבוע בחותם של ליברליות, כמו בהוליווד. לאליטה הטכנו־תרבותית של קליפורניה תמיד אכפת, גם כאשר לא באמת.
האם צריך לברך אפוא את פאליאפיטיה על העזתו, או לתקוף אותו על עזות־מצחו? ביומיים הראשונים שלאחר הראיון, איש לא בא להגנתו. נמתחה עליו ביקורת קשה, אם כי היא באה מן הצד האחר, המוגבל, של עסקיו. הוא מחזיק בעשירית המניות של ה־Warriors, קבוצת האן.בי.איי מסן פרנסיסקו.
היא הזדרזה להודיע, שאינה מסכימה עם השקפותיו, אם כי לא פירטה את ההשקפות שאיתה היא לא מסכימה. מה שבטוח בטוח.
ליגת האן.בי.איי עושה הרבה מאוד כסף משידורי משחקיה בטלויזיה הסינית. הסינים כבר הפסיקו את השידורים במשך שנה, לאחר שאחד המנהלים הבולטים של הליגה צייץ ביטוי של תמיכה במפגינים לטובת דמוקרטיה בהונג קונג. סין גם הענישה את אחת הקבוצות הבולטות של הליגה, הסלטיקס, לאחר שכוכבה אנס קאנטר גינה את נשיא סין על דיכוי טיבט. אגב, קאנטר גם גינה את פאליאפיטיה. "אנשים כמותוֿ מוכרים את נשמתם עבור בצע כסף", הוא צייץ.
"בואו נהיה כנים"
התכנית שבה רואיין פאליאפיטיה עסקה בין השאר בזכויות אדם. האיש ש"הילך קסמים על וול סטריט" לא ניסה להקסים את מראיינו או את צופיו. הוא נשאל על האויגורים (או "וויגורים") של צפון מערב סין, שממשלת ארה"ב קבעה לפני שנה (בימי ממשל טראמפ האחרונים), כי הם קרבן ל"רצח עם" בידי הדיקטטורה הסינית.
פאליאפיטיה היה יכול לפטור את השאלה בהבעות חסודות של חמלה ושל אהדה. אבל נראה שהוא החליט לחזק את המוניטין שלו כמנפץ צלמים. הוא התפרץ לעומת המראיין: "בוא נהיה כנים, לאף אחד לא אכפת מזה, אף אחד. לאף אחד לא אכפת מה קורה לאויגורים, אוקיי? אתה מעלה את זה, כי לך אכפת. ואני חושב שזה באמת יפה שאכפת לך, אבל..."
המראיין הקשה לפאליאפיטיה כמעט באי-אמון, אם אמנם "באופן אישי לא איכפת לך". המיליארדר בן ה־45 השיב בלי ניד עפעף: "אני משתף אותך באמת קשה ומכוערת מאוד, אוקיי? מכל הדברים שאכפת לי מהם, זה נמצא מתחת לסף ההתעניינות שלי".
המראיין הביע אכזבה. אבל המרואיין המשיך: "לי אכפת מזה שכלכלתנו עלולה להתהפך על ראשה אם סין תפלוש לטייוואן, זה מה שאכפת לי. אכפת לי משינויי האקלים. אכפת לי מהתשתית המחליאה של שירותי הבריאות שלנו. אבל אם אתה שואל אותי אם אכפת לי מחלק של איזה מגזר של אנשים בארץ זרה? כל זמן שאנחנו איננו יכולים לטפל בזה בעצמנו, אני לא אעמיד זרים מעלינו... אילו אמרתי שאכפת לי מהאויגורים הייתי משקר לך... כך שאני מעדיף לא לשקר, ולהגיד לך את האמת - זה לא בסדר העדיפויות שלי".
כאשר המראיין העיר, שזה מעציב ש"התפיסה הגלובלית של זכויות אדם" נדחקת לשוליים, פאליאפיטיה הטיח בו שהוא מחזיק ב"השקפת לוקסוס". את זה אפשר אולי לתרגם לעברית מודרנית כ"יפה נפש", או המקבילה האמריקאית, "ליברל עם לב שותת דם". לשון אחר: לעג, ספקנות וציניות כלפי גילוי של מוסר בפוליטיקה ובדיפלומטיה.
המיליארדר ניסה אחר כך לרכך את דבריו. הוא מכבד זכויות אדם, הוא צייץ כעבור יומיים. אבל כל מי שצפו בו התרשמו מהתוקף של דעותיו, שעליהן הוא חזר פעם אחר פעם.
"ענייני הפנים" של סין
העניין הזה הוא הרבה יותר מקוריוז. אין צורך להסביר את כובד משקלה הכלכלי של סין בעולם. שום ארץ, שום תאגיד בינלאומי, שום גוף כלכלי שוחר־צמיחה אינם יכולים להרשות לעצמם להידחק אל מחוץ לשוק הסיני. לסינים יש עור דק, דקיק, כשהדברים נוגעים לביקורת על "ענייני הפנים" שלהם. דיכוי של מיעוטים אתניים, דתיים ופוליטיים הוא "עניין פנימי"; השתלטות על מימי ים סין הדרומי והמזרחי היא "עניין פנימי"; הכנות צבאיות אינטנסיביות לפלוש לטייוואן הדמוקרטית הן "עניין פנימי".
לא רק האן.בי.איי שילמה מחיר על התערבותה ב"ענייני הפנים" של הדיקטטורה הסינית. גם ענקי טכנולוגיה הועמדו בסכנה.
באמצע דצמבר, ענקית השבבים אינטל פרסמה מכתב לספקיה על אתר הרשת שלה, שבו קראה להם להימנע מלהסתמך על מקורות אספקה בשינג'יאנג, החבל שבו חיים חמישה מיליון אויגורים מוסלמים דוברי לשון טורקית. מיד נפתחה נגדה התקפה ספונטנית בהחלט במדיה החברתית של סין ובעיתונות הרשמית. אחד משגרירי המותג שלה בסין פרש בטריקת דלת. שבוע לאחר מכן היא הצטדקה, בסינית, שאת המכתב היא כתבה רק כדי לעמוד בתנאי החוק האמריקאי, ואין הוא משקף את עמדתה שלה בשאלת שינג'יאנג.
החוק האמריקאי המדובר, שנכנס לתוקפו ב־23 בדצמבר, נקרא "פקודת המניעה של עבודות כפייה אויגוריות", והוא התקבל בהסכמה כללית בקונגרס. הוא אוסר על יבוא של מוצרים משינג'יאנג לארה"ב, אלא אם כן ממשלת סין יכולה להוכיח, שהם לא יוצרו באמצעות אסירים פוליטיים. על פי דיווחים רבים ותכופים במערב, הן מצד התקשורת והן מצד ארגונים להגנת זכויות אדם, מיליוני אויגורים נשלחו למחנות כפייה, לשם חינוכם מחדש. מטרת החינוך הזה היא לנתק אותם מהאיסלאם, ולהטמיע אותם תרבותית ולשונית בסין, שכמעט כל תושביה שייכים לקבוצת ההאן (90% ויותר).
נחת זרועה של סין מהלכת אימים על אחרים בטכנולוגיה העלית. במארס שעבר ממשלת סין הטילה הגבלות על שימוש בכלי רכב של טסלה בצבא הסיני ובחברות ממשלתיות רגישות. אילון מאסק הופיע בוועידה כלכלית חשובה של ממשלת סין, כדי להכחיש שמכוניותיו משמשות לריגול אמריקאי.
האויגורים ותמונות הסלפי
מכון מחקר אוסטרלי דיווח עוד לפני שנתיים, כי לפחות 80 אלף אויגורים ובני מיעוטים לאומיים אחרים (המספר "כנראה גבוה בהרבה") עובדים בכפייה במפעלים בכל רחבי סין, המשרתים מותגים בינלאומיים נודעים. (סניגורי סין במערב - והם תמיד רבים, עתירי משאבים ואגרסיביים - יצאו בהתקפה חזיתית על המכון, והאשימו אותו בדיסאינפורמציה.)
המכון נקב בשמו של מפעל אחד, המייצר מצלמות סלפי בשביל טלפוני אייפון של אפל. המכון ציטט מעיתון סיני מקומי, כי השלטונות מצפים שעובדי הכפייה "ישנו בהדרגה את האידיאולוגיה שלהם, ויהפכו ל'צעירים מודרניים ומוכשרים', ש'מבינים את מעלותיה של המפלגה (הקומוניסטית), ותורמים ליציבות'".
מה לעשות אם כן? עסקים, או חסדים? פנקסה העבה של סין פתוח, וידה הארוכה והתובענית רושמת.
_________________