טנקים רוסיים מתרגלים מצב מלחמה בארונבורג רוסיה, בחודש שעבר / צילום: Associated Press, Efrem Lukatsky
האם זה מה שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין רוצה? למתוח את עצבי המערב עד שיתפקעו? להכביר ניחושים על מהלכו הבא, ועל מה שיבוא בעקבותיו? להעמיק את הקרעים במערב? ללבות רגשות בדלניים באמריקה ורגשות פייסניים באירופה?
מפני שאם זה מה שהוא רוצה, זה עולה יפה. כמובן, אם הוא רוצה יותר מזה, ואם הוא מתכנן לפלוש לאוקראינה מחר, או בשבוע הבא, או לפני שיפשירו השלגים, הוא מקבל עליו את סיכוניו של מהמר בקזינו.
בארה"ב עתה זה יצא ספר ששמו "ההימור של היטלר על אמריקה". הוא מתאר את החלטתו הגורלית של היטלר לאסור מלחמה על ארה"ב בעקבות התקפת יפן על פרל הרבור. זה לא היה נחוץ. כל לקחי ההיסטוריה היו צריכים להניא אותו מפני מלחמה בשתי חזיתות; ובייחוד מפני גרירת ארה"ב אל שדות הקרב של אירופה.
אבל הוא התייחס בביטול אל אמריקה. היא הייתה בעיניו "ארץ משועטנזת", שדם של ערב רב, כולל שחורים נחותים, זרם בעורקיה. הוא הכריז עליה מלחמה כמעט כלאחר יד.
שנתיים ורבע קודם, בסוף אוגוסט 1939, סגנו של היטלר, הרמן גרינג, השתומם על הרגלי השינה של הפיהרר. "האינך ישן לעולם, אפילו עכשיו?" היטלר השיב שאין זמן טוב להחלטות הרות־גורל יותר מאשר השעות הקטנות של הבוקר. "הלילה", הוא הכריז, "אני עומד לבשל משהו שטני בשביל הפולנים, משהו שייתקע בגרונם".
גרינג העיר, "עלינו להפסיק לשחק על כל הקופה". היטלר השיב: "כל חיי אני משחק על כל הקופה". ספק אם היה עוד חיווי אחד שהיטיב יותר לייצג את אופיו של הרודן.
ארצות-הברית כמעצמה שוקעת
לא, פוטין אינו היטלר, אבל אין זאת אומרת שאי אפשר להשוות מפעם לפעם, בייחוד כאשר רודן רוסיה מאיים על מדינה שכנה, שהוא מתנגד בגלוי לקיומה העצמאי; כאשר הוא מחפש תירוצים לתקוף אותה; כאשר הוא מאיים על שלומן של ארצות אחרות, המוכנות להתנגד לתכניותיו; וכאשר הוא נוהג בארה"ב בדרך שנוהגים במעצמה שוקעת, שהדמוקרטיה הדיספונקציונלית שלה מחלישה את יכולתה, ואולי את עצם רצונה, להתנגד לו.
סגן שר החוץ של פוטין, סרגיי ריבאקוב, נשאל ביום ו' בז'נבה, לאחר השיחה בין שרי החוץ של רוסיה ושל ארה"ב, "מדוע רוסיה מפחדת מפני אוקראינה". הוא השיב, "רוסיה אינה מפחדת מפני איש", והוא הוסיף, מבלי להישאל, "גם לא מפני ארה"ב".
לא לפחד מפני ארה"ב הוא מעשה קל דעת. זה חיווי היאה לנערים, לא למדינאים. אבל את חוסר הפחד הזה פוטין מנסה להפגין. הוא חוזר ומכריז, שאם המערב יחצה את "הקווים האדומים" שלו, החוזרים ומשתנים, רוסיה תגיב תגובה "א־סימטרית".
הוא חוזר ומזכיר את היתרון שרוסיה פיתחה בנשק היפר־סוני. היא בחנה באחרונה טילים המשייטים במהירות גדולה פי עשרה ממהירות הקול. הוא מכריז שרוסיה מסוגלת לשגר טילים כאלה מצוללות. פירושו של דבר ש"הזמן שיידרש להם כדי להגיע אל מקבלי ההחלטות [בארה"ב] יהיה חמש דקות".
לשון איומים כזאת לא נשמעה בזירה הבין לאומית גם בימי השיא של המלחמה הקרה, בוודאי לא בין המעצמות הגרעיניות (חוץ מצפון קוריאה).
כאשר ריבאקוב הנ"ל נשאל בתחילת החודש אם רוסיה תשקול הצבה של ציוד צבאי על אדמת קובה או ונצואלה, הוא השיב, "אינני רוצה לאשר או לשלול".
האדמירל הגרמני רצה לפייס
בימים האחרונים זרם ציוד צבאי מחברות נאט"ו אל אוקראינה. מסלול פעיל במיוחד נוצר מבריטניה, דרך פולין, אל אוקראינה. שלוש המדינות הבלטיות הקטנות משתדלות מאוד, אם כי גרמניה כבר אסרה על אחת מהן, אסטוניה, להעביר ציוד מתוצרתה.
הגרמנים משתמטים מכל התחייבות ברורה וחד־משמעית להעניש את רוסיה אם תתקוף. מפקד הצי הגרמני נאלץ להתפטר ביום שבת, לאחר שדיבר על הצורך לפייס את פוטין במאבק משותף נגד סין. אבל התפטרותו אינה משככת את הרושם הקשה של הכרזותיו.
בהתנהגות גרמניה תלויה האפקטיביות של כל תגובה מערבית נגד רוסיה. אם גרמניה תפסיק לרכוש גז רוסי, רוסיה תספוג מכה כספית כבדה. אבל גם גרמניה תסבול, מפני שהגז הרוסי ממלא כמעט חצי מצרכיה. חורף, או אפילו אביב מוקדם, בלי גז רוסי עלולים להיות קרים מאוד.
למה בדיוק התכוון המזכיר?
מזכיר המדינה של ארה"ב, טוני בלינקן, ניסה ביום ו' למחות את הרושם העגום של דברי הנשיא ביידן מיום ה'. במסיבת עיתונאים הרבה יותר מדי ארוכה בשביל נשיא בעל יכולת הבעה כה מוגבלת, הבחין בין פלישה רוסית מלאה לאוקראינה לבין "חדירה קטנה". האבחנה הזו זעזעה את האוקראינים. הבית הלבן ניסה לתקן, ובלינקן הטעים במסיבת עיתונאים משלו, כי תגובת ארה"ב על כל תוקפנות רוסית תהיה "מהירה וחמורה".
בלינקן השתמש במלים swift ו־severe, שהן שגרתיות בהחלט. אבל קשה להימנע מן המחשבה ש־swift ייצגה יותר מאשר את משמעותה המילונית. האותיות SWIFT הן ראשי התיבות של "האגודה העולמית לתעבורה פיננסית בין בנקים", המסלקה שבאמצעותה מתנהלת המערכת הבנקאית העולמית. בלעדיה אין מערכת.
האפשרות של סילוק רוסיה מ־SWIFT חוזרת ומוזכרת מאז שפלשה לחצי האי קרים ב־2014. זה כנראה העונש הכבד ביותר באמתחתה של ארה"ב. הוא נוסה על איראן, ועשה שמות בפיננסים שלה. רוסיה מתכוננת לקראתו זה שנים. אבל היא עדיין זקוקה לבנקים.
האם זה מה שאותת בלינקן ביום ו', כאשר השתמש ב־SWIFT? מי יודע. אנחנו מנחשים לא כאן רק את פוטין, אלא גם את ביידן. ושניהם מנחשים זה את זה.
למות בשביל דונבאס?
ביידן אמר ביום ה', שהוא מצפה לפלישה רוסית מלאה לאוקראינה. במובן הזה הוא הרחיק לכת יותר משירותי הביון שלו, החושבים שפוטין עדיין לא החליט.
אנחנו יכולים רק לנחש מה פוטין מנחש, אבל נראה שהוא בז לדמוקרטיה האמריקאית, ומאמין שהיא מדדה על פי תהום. אקדמאים רוסיים הקרובים אליו התחילו לחזות עוד לפני עשר שנים את התמוטטותה הממשמשת ובאה של ארה"ב.
אחד החיוויים מעוררי החלחלה של ערב מלחמת העולם השנייה בא מאיש ימין קיצוני בצרפת. הוא שאל, במאמר עיתונאי, "למות בשביל דנציג?" זו הייתה העיר הגרמנית, שהיטלר דרש את החזרתה למולדת. סירוב פולין העניק לו תירוץ למלחמה. השאלה "למות בשביל קייב?" נשמעת עכשיו באירופה.
בארה"ב, בעל טור ימני ב'ניו יורק טיימס' כתב השבוע כי ירווח לו אם ארה"ב תתנער מהתחייבויותיה להגן על אוקראינה "לבל נהיה מחויבים יום אחד להסתכן במלחמה גרעינית על גורל דונבאס" (החבל במזרח אוקראינה, שרוסיה כבשה ב־2014). לא קשה לנחש מה חשב אתמול פוטין, כאשר תרגום של המאמר הזה הונח על שולחנו.
עיתונאי צייץ ביום שבת מבירת אוקראינה: "בוקר של חורף יפהפה בקייב, השלג יורד מעדנות, נדמה שהפתיתים מרחפים מלמטה למעלה... קשה להאמין שמלחמה תינטש כאן בקרוב".
במוצאי שבת נצטוו כל משפחותיהם של הדיפלומטים האמריקאיים בקייב לארוז ולצאת. לא יאוחר מיום ב'.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny