חדווה, מקימת ובעלת ''חדווה בגן'' / צילום: אביטל ציצק
"התחלתי עם כל הסיפור הזה ב-1996", מספרת חדווה בגן, מקימת ובעלת "חדווה בגן" - משתלה ייחודית וחווה חקלאית, "אני בעלת משתלה כבר 25 שנה", מוסיפה בגאווה.
"נולדתי וגדלתי בדימונה, שבאמצע המדבר. אבי קבלן בניין וסביבי עסקו בו כל הזמן בבטון", מתבדחת חדווה, "הילדות שלי לא הייתה 'ירוקה', אלא שאז כשהתבגרתי חיפשתי עבודה ומצאתי אחת כמורה בחווה חקלאית, והתאהבתי בגינון". לאחר שנתיים בהוראה, חדווה למדה אדריכלות נוף במכללת רופין ומיד כשסיימה את לימודיה - פתחה משתלה.
חדווה מדגישה עד כמה ההתחלה הייתה מרגשת אך גם חסרת ודאות, "היה צריך הרבה נחישות, 'נשימה' ואורח רוח, הסבלנות והחיוך עזרו ממש". חדווה מציינת שהיא מציגה את עצמה תמיד כבעלת מקצוע, "הגינון חשוב לי כתרבות, אני לא מנהלת עסק של מכר ורכישה בלבד", ציינה.
"לקח הרבה שנים להקים את המשתלה", מרחיבה חדווה, "זה מקום של אישה אחת בסופו של דבר, עשר האצבעות שלי". חדווה אף מציינת שבתחילת הדרך היא הייתה מספקת טיפים לגינון ולחקלאות, והשכנים והלקוחות היו משיבים תודה: "בעוגה למשל, עוגיות. אווירה מאוד משפחתית".
חדווה מספרת שלפני כשלוש שנים היא קיבלה צו פינוי על המקום בו שהתה כ-23 שנים, אך במקום להתאכזב היא לקחה את ההזדמנות ורצה איתה: "באותן שנים עשיתי עוד הרבה דברים אחרים, הייתי מרצה בשנקר, אבל זאת הייתה לגמרי הזדמנות לפתוח מקום אחר ולהרחיב את החזון האמיתי שלי. לקחתי 15 דונם בלב הפרדסים, מקום שהיה מוזנח לגמרי, והקמתי שם חווה אורגנית. מעבר למשתלה, לאדריכלות הנוף, הגינון, יש לנו גם משק שמגדל תוצרת חקלאית אורגנית".
בשלוש השנים האחרונות "חדווה בגן" הפכה ממשתלה למשהו הרבה יותר גדול. "יש חווה, יש מקום עם חזון של קהילה, חברה ותרבות גינון, קטיף, חממה טיפולית לבעלי תגובת קרב ועוד ועוד ועוד", מוסיפה חדווה. "המטרה מאוד חשובה לי", היא מדגישה, "אבל אני גם מנהלת ביזנס שצריך להיות רווחי כלכלית, שיתאפשר לשלם משכורות לעשרה עובדים - עשר משפחות".
כשהעלינו את נושא הקורונה ומגבלותיה, חדווה הייתה חייבת להתוודות: "נכון, הקורונה הייתה קשה לכולם בהתחלה. היה חוסר ודאות, לא הבנו לאן העניינים הולכים. אבל אחרי שבועיים-שלושה, בענף הגינון כולנו התעשתנו. כשכולם מכונסים בבתים בשל הסגרים וההנחיות, יש הרבה יותר זמן להתעסק בגן וגינון, ולא סתם קוראים לזה 'גן' - הוא בא להגן עלינו, שם אנשים רצו להיות בסגר ולטפח ריאה ירוקה".
חדווה מספרת שבלב הסגרים הגיעו לחווה החקלאית לפחות 50 מתנדבים ביום, מחברת "סנדו", כדי לסייע בקטיף ובעבודה החקלאית. "המקום שגשג ופרח, אנחנו מדברים על ריאה ירוקה ששמרה על כל ההנחיות", מדגישה חדווה, "לא הייתה פה טיפת פחד, מקום פתוח וכולם הרגישו בטוחים". לדעתה של חדווה, כל ענף הגינון והמשתלות צמח לפחות ב-50%, בממוצע, במהלך הקורונה - "זה מתחיל מטרנדים ברשתות אבל ממשיך, אנשים רוצים ירוק בכל מקום וביתר שאת כשסגורים בין ארבעה קירות". חדווה מציינת שלא ביקשה פיצויי קורונה מהאוצר וגם לא הזדקקה להם.
"אני רוצה לומר לכל אנשי הגינון - קחו את כל הקהל שהגיע בימי הקורונה ותנו להם את הטיפים הנכונים. כדי שנוכל לשמור על הקהל שהגיע אלינו ולתת לו את הכלים הנכונים, ולייצר תרבות גינון לדור חדש בארץ - זו גם תרבות", מצהירה חדווה.
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il