נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת מרים נאור / צילום: ענבל מרמרי
מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, הלכה לעולמה בגיל 74. נאור כיהנה כנשיאת העליון מינואר 2015 ועד אוקטובר 2017 והייתה שופטת בית המשפט העליון משנת 2001. בחודשים האחרונים עמדה נאור בראש ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון ההילולה במירון, ויום לפני מותה עוד קיימה דיון במסגרת הוועדה.
נאור חתומה על כמה מפסקי הדין המשמעותיים ביותר שהיו בישראל - היא הובילה החלטות חשובות וקידמה זכויות אדם, עסקה רבות בנושאי דת ומדינה והגנה על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק. היא מתוארת על ידי בכירים במערכת המשפט כחדת מחשבה, יסודית, אמיצה, צנועה ועצמאית. נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר כי נאור "תיזכר בקורות ישראל כמלכת הצדק וכאחת מהענקיות במשפט הישראלי - נבונה, ידענית ורגישה, חזקה ועצמאית, אשר ליבה לא גבה גם בשבתה בערכאות הגבוהות ביותר".
"כל בני האדם שווים בפני המשפט"
בתקופת כהונתה כנשיאת בית העליון, התמודדה נאור עם התקפות מערכת המשפט ובית המשפט העליון. בנאום הפרישה שלה בשנת 2017 אמרה נאור כי "אין להתייחס לעצמאות השיפוטית כאל דבר מובטח וברור מאליו, עלינו לשמור עליה. אם לא נגן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עלינו".
בספטמבר 2020 התייחסה נאור בכנס של לשכת עורכי הדין לטענות נגד היועץ המשפטי לממשלה על העמדה לדין של ראש הממשלה לשעבר. "אני לא מאמינה שפרקליטות המדינה תופרת תיקים לאנשים. החלטה להגיש אישום נגד ראש הממשלה היא קשה, בפרט לאדם כמו מנדלבליט שהיה יד-ימינו, והוא לא עושה את זה מתוך הנאה או רצון להפיל את ראש הממשלה. הוא עושה את זה כי זו המסקנה אליה הגיע. המשפט יהיה גם משפטו של מנדלבליט".
נאור הייתה השופטת ב"משפט הבנקאים" משנת 1994 בפרשת ויסות המניות שגרמה למשבר כלכלי, הרשיעה את אריה דרעי לראשונה בשנת 1999 בעבירות שוחד ובהמשך ישבה בעליון בהרכב הערעורים שהרשיע את משה קצב באונס. היא דחתה את הטענה שהמתלוננת העלילה עלילות שקר מתוך רצון לנקום בקצב וקבעה כי "כולם שווים בפני החוק. כל בני האדם שווים בפני המשפט ובפני השופט. גדול כקטן. עשיר כעני. מכובד כפשוט. עת עומדים הם בפני השופט, עירומים הם כביום היוולדם. כולם שווים בין שווים".
בין נושאי דת ומדינה פסקה נאור בעניין גיוס תלמידי הישיבה וקבעה, בהיותה ראש הרכב, כי הפטור שניתן לתלמידי הישיבות מפלה בין אדם לאדם ויש לבטלו. נאור הכריעה בשאלות פרשנותו של חוק השבות, כשקבעה כי התנאי להכרה בגיור שנערך בחו"ל הוא שהגיור יערך בקהילה יהודית מוכרת על ידי הארגונים הדתיים המוסמכים של הקהילה.
פרשנות של החוק ולא השקפת עולם
נאור החזיקה בתפיסה כי ההכרעות השיפוטיות לא מבטאות השקפת עולם אלא פרשנות של החוק, לפי מיטב הבנתו של השופט את המקרה. כך היה בפסק הדין האחרון שנתנה לפני פרישתה, במקרה של בג"ץ המרכולים שניתן בשנת 2017 לטובת פתיחת עסקים בשבת בתל אביב.
הרכב של 5 שופטי בג"ץ בראשו עמדה נאור קבע כי הסמכות להכריע במסגרת חוקי העזר נתונה לעירייה, ולא לשר הפנים שהתנגד לפתיחת העסקים בשבת. נאור הדגישה כי הכרעתה לא משקפת השקפה "חילונית" או "דתית" אלא פרשנות נכונה של החוק למיטב הכרתה. נאור גם קבעה כי מלאכת האיזון שהוטלה על הרשות המקומית "הכרחית לקיום חיים משופים בחברה רב גונית כשלנו".
בפסיקתה הדגישה את חשיבותו של עיקרון שלטון החוק. היא אף עסקה באכיפת דיני התכנון והבניה באזור יהודה ושומרון. במספר מקרים מתחה ביקורת על הימנעותה של המדינה מלקיים את ההתחייבויות שנתנה לבית המשפט העליון בעניין.
פסק דין משמעותי נוסף היה בג"ץ מבקשי המקלט - נאור עמדה בראש הרכב בן 9 שופטים שקבע כי שהייה במתקן חולות שהוקם למבקשי מקלט, במשך 20 חודשים היא לא מידתית ויש לבטל את החוק המאפשר זאת. השופטים הורו לשחרר את מי שהוחזק במתקן במשך שנה ויותר. נאור כתבה בפסק הדין "כאזרחית, הייתי שמחה לראות את מדינתי שלי עם יותר חמלה, גם כלפי מי שחשוד בכך שהסתנן לישראל".