קפיטליזם סוציאליסטי: איך לשבור את מלכוד סל התרופות
לאחרונה אושר סל התרופות החדש של מדינת ישראל. גם השנה, כמו בשנים קודמות, עמדה בפני חברי הסל דרישה להכנסת 850 תרופות וטכנולוגיות חדשות לסל בעלות של למעלה מ-2.5 מיליארד שקלים ובפועל הוכנסו 128 תרופות בעלות של 550 מיליון שקלים בלבד.
כאן עלינו להבין אמת בסיסית: סל הבריאות, והבריאות הממלכתית בכללה, לא נותנים פתרון מלא לשירותי רפואה מושלמים כפי שכל אזרח היה רוצה בהם. כדאי ונחוץ שכמה שיותר טכנולוגיות רפואיות וכמה שיותר תרופות ייכנסו לסל, ותפקידו של משרד הבריאות בשילוב עם משרד האוצר ונבחרי הציבור הוא לעשות ככל שביכולתם כדי להגדיל את תקציב הסל ולהרחיב אותו באופן שכלל אזרחי ישראל יוכלו להנות מהמגוון הרחב ביותר והגדול ביותר של תרופות וטכנולוגיות רפואיות.
אבל במציאות הקיימת תמיד השמיכה תהיה קצרה מדי. לעולם המימון מן המדינה לא ישיג את קצב התפתחות הטכנולוגיה. תקציב הבריאות מוגבל. משאבי המדינה אינם אינסופיים. בכל דיון של ועדת סל הבריאות, תמיד יישארו תרופות וטכנולוגיות מחוץ לסל. גם אם נגדיל את סל הבריאות עוד ועוד, האמת הזאת תישאר כפי שהיא.
אבל, בנוסף למגבלות התקציב יש גם את מגבלת הזמינות, מחזור החיים של תרופה או טכנולוגיה. בשלב הראשון בתחילת דרכה, התרופה או הטכנולוגיה זמינה לרכישה פרטית בלבד, אך אינה רשומה עדיין ברשומות הבריאות בארץ ובעולם. בשלב השני מתחיל הליך הרישום במדינות השונות, כולל לעיתים גם בישראל, הליך שלוקח זמן וכרוך במשאבים רבים. רק בשלב השלישי היא נכללת, אם בכלל, בסל הבריאות.
התהליך הזה בהכרח לוקח זמן - בדרך כלל כמה שנים. אפילו כאשר תרופה מקבלת אישור במדינה אחרת, עדיין עובר זמן, ולעיתים זמן רב, עד שהיא מאושרת בישראל ועד שהיא מוכנסת לסל התרופות. בזמן הזה, שבין היציאה לשוק לבין ההכללה בסל התרופות, אף מימון ממשלתי לא יעזור.
הפתרון לטיפול בתרופות ולשימוש בטכנולוגיות שלא נכללו בסל הבריאות או בגלל חוסר תקציבי או בגלל שלא הגיעו לבשלות הנדרשת להכללה בסל, הוא ביטוח פרטי לתרופות שאינן כלולות בסל הבריאות.
הפתרון הוא אפוא מערכת מימון מקיפה המהווה סוג של "קפיטליזם סוציאליסטי", המחברת את כל המעגלים: החולה, המדינה, המעסיק והיצרן. הבסיס הראשוני למודל הוא שהמדינה תפעל ככל יכולתה ובמלוא אונה להגדלת תקציב סל התרופות. אך אין די בכך. לכך יש לצרף את הפרט: כל אזרח ירכוש ביטוח פרטי למימון תרופות שאינן כלולות בסל הבריאות. אל האזרח יצטרף המעסיק כמשתתף במימון הביטוח באופן מלא או חלקי, זאת משום שיש לו אינטרס שיהיה לו עובד בריא ומרוצה ועל המדינה לתמוך בכך בדיוק כפי שהיא תומכת ברכישת קרן פנסיה או ביטוח אובדן כושר עבודה. את המעגל יסגור יצרן התרופות והטכנולוגיות, שעבור אלו המשתייכים לעשירונים התחתונים, מעוטי יכולת שאין באפשרותכם לרכוש ביטוח בריאות פרטי, יממן את עלות הטיפול התרופתי עד שזה ייכנס לסל הבריאות.
למה שחברות תרופות פרטיות יעשו זאת? גם משום שזה המעשה הנכון לעשות, גם כדי להוריד מעליהן ביקורת ציבורית העלולה בסופו של דבר לפגוע בכיסן, וגם כדי לתרום לשוויון מבלי שהן פוגעות משמעותית באינטרסים הכלכליים שלהן. אותו חולה מעוט יכולת שיקבל את התרופה כתרומה, ממילא לא היה יכול לרכוש את התרופה מכספו או לקבל אותה מחברת הביטוח, כי אין לו ולעולם לא יהיה לו ביטוח פרטי.
שיתוף-פעולה בין הרפואה הפרטית לציבורית, ובין היחידים, המעסיקים, החברות והממשלה, יוכל להשיג הגנה טובה יותר על הציבור.
הכותב הוא מומחה למדיניות רפואה, יו"ר ומייסד חברת פרש קונספט אסטרטגיה ומחבר הספר "העיקר הבריאות"
