כניסה ל web3.0 / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותב הוא יזם ושותף־מייסד בקרן ההון־סיכון קוליידר וונצ'רס
המהפכה הפוליטית-כלכלית של הטכנולוגיה הביזורית כבר בעיצומה, והיא עתידה לשנות את הסדר הקיים בעולם. זה לא יקרה ביום או לא בשנה, אבל היא תהפוך מעמדות, תמוטט תאגידים, ותאיים על השליטה הבלעדית של ענקיות הטכנולוגיה והפיננסים על המידע וההון שלנו.
למהפכה הזאת יש שלל שמות - בלוקצ’יין, קריפטו, NFT או ביטקוין. כולם מייצגים חלק בפאזל של הדור הבא של האינטרנט, דור ה-Web 3.0. השיח הציבורי בנושא מתמקד בדרך כלל בביטקוין, בסיכוי להתעשרות מהירה או בעיסוק בהונאות. נסו לשים את כל אלה בצד לרגע. בטור הזה נצלול לבסיס הטכנולוגיה הביזורית שמשנה את העולם כבר מתחילת שנות ה-90. במסע הזה ננוע על הרצף הביזורי: החל מהדור הראשון של האינטרנט הבראשיתי (web 1.0) - שהוליד את התשתית הפתוחה אך הסטטית והבסיסית, דרך הדור השני (web 2.0) - שפרץ את הדרך לחוויית המשתמש, אך מתאפיין באפליקציות סגורות וריכוזיות, ועד הדור השלישי - המנסה להחזיר עטרה ליושנה ולבזר את הרשת, אך לשמור על חווית המשתמש.
הדור הראשון: ראשית המהפכה
באופן מפתיע, יש הרבה דמיון בין הדור הראשון של האינטרנט לדור השלישי. הדור הראשון, שהחל בשנת 1991, גם כן התאפיין באווירת מערב פרוע בו בנו את התשתיות שקיימות עד היום כמו הדפדפן, האימייל, HTTP ועוד. הפרוטוקולים הללו היו פתוחים לכולם בקוד פתוח, אך האינטרנט היה זר להמונים, ואלו לא ראו צורך בשימוש בו. במשך הזמן החלו חברות כמו AOL, יאהו ו-MSN, לפתח אתרים ולהעלות אליהם מידע סטטי וחד-צדדי. המשתמשים באותה תקופה היו פסיביים ולא שותפים ביצירת המידע.
הדור השני: המשתמש הפך למוצר
אלו היו הימים בהם החל השינוי לכיוון Web 2.0. בתחילת שנות האלפיים החלו חברות הטכנולוגיה להסתכל על המשתמשים כשותפים ליצירת התוכן ברשת וכלקוחות פוטנציאליים - יחד עם שיפורים טכנולוגיים פרצו לחיינו גוגל, פייסבוק, אמזון, אובר ודרופבוקס. הדגש בדור השני היה על חווית המשתמש. אבל הדבר שהשתנה דרמטית הוא המעבר מקוד פתוח לקוד סגור. חברות החלו לבנות חומה סביב הטכנולוגיה שלהן, לרשום עליה פטנטים, ובעיקר לשלוט במשתמשים באמצעות מודלים של תשלום או פרסומות, וכך לגרוף לכיסיהן את הכסף הגדול.
בשלב זה, המשתמשים הרוויחו סוף סוף חווית שימוש אמיתית: רשתות חברתיות שבהן אפשר להתבטא ולהשפיע. מנגד, ביודעין או שלא, המשתמשים ויתרו מראש על זכויותיהם ופרטיותם בעקבות המידע שהעלו לרשת ועל ההון שצברו בו, לטובת בעלי המניות של התאגידים - עבורם המשתמשים היו הפרס הגדול. על בסיס השימושים שלהם באפליקציות השונות נקבע שווי לחברות, גויסו סכומי עתק ונחגגו אקזיטים במיליארדים. אולם, המשתמשים הפכו לקהל שבוי, שאמנם נהנו מחוויה הולכת ומשתפרת, אך נותקו לחלוטין מההון שנבנה על גבם. הם הפכו למוצר עצמו.
הדור השלישי: שינוי גישה ומאבקי שליטה
השינוי המשמעותי הוביל לדור השלישי. הזרעים נטמנו כבר במשבר הכלכלי העולמי ב־2008. בעקבות קריסת אמון הציבור בבנקים לאחר משבר הסאבפריים, שוחרר לאוויר הניסוי הביזורי הראשון. סאטושי נאקמוטו פרסם מסמך המתאר מטבע מבוזר העונה לשם ביטקוין, שאינו כפוף לגופיים ריכוזיים. רק בשלהי העשור שלאחר מכן, השימוש במטבע המבוזר נעשה נרחב יותר, והטכנולוגיה בבסיסו - הבלוקצ’יין - תפסה תאוצה.
בניגוד למה שחושבים, בלוקצ’יין הוא קודם כל צורת חשיבה, גישה פוליטית-כלכלית המאפשרת שיתוף פעולה בין גופים ללא צורך באמון באמצעות תמריצים כלכליים. בלוקצ’יין היא שילוב של מספר שיטות טכנולוגיות: רשת צמתים, מאגר נתונים, הצפנה וחישוב קונצנזוס המתחברים יחד לכדי הטכנולוגיה הביזורית. השיטות הללו היו קיימות עשרות שנים בידי חוקרים ומתכנתים, אולם לא היה די בפיצוח הטכנולוגי, אלא בעיקר באקלים התאגידי-ריכוזי שצבר כוח רב כל כך, שהביא את הרצון הרחב לאמץ אותו.
רוחות השינוי שהגיעו במקביל, הן מהתפתחות הטכנולוגיה הביזורית והן מהאקלים החברתי-פוליטי, הולידו את הדור השלישי. משתמשיו מגלים רגישות רבה יותר לנושאי פרטיות, בעלות וחלוקה שוויונית של הערך שנוצר באינטרנט. הדור השלישי מנסה להחזיר את השליטה בכוח ובהון מהתאגידים לידיהם של המשתמשים.
למעשה, המטרה היא להיאבק בתאגידים, שהתעצמו בעשורים האחרונים, ולשנות את הצורה בה אנו שולטים בהון שלנו. הדור השלישי אימץ גם את השינוי הדרמטי שהביא קודמו, והוא חווית המשתמש, ומבקש להגיש את המוצר המושלם - איכותי ומבוזר.
יזמי הדור השלישי מעוניינים לבזר כמעט כל סוג נכס, מידע, פרסונה או קהילה. טכנולוגית ה-NFT מבקשת לתת את השליטה ביצירה, בפלטפורמה לידי היוצר והקהילה, ולנטרל את גוזרי הקופון בדרך; להניח את התשתית לפירוק תאגידי הענק הפיננסיים באמצעות בנקים דיגיטליים, המחזירים את השליטה על ההון לציבור, חברות ביטוח לטובת הלקוח, ומוצרי אשראי והלוואות ללא צד שלישי שמפקח. כך, ניתן לפרק כל תאגיד, ובאמצעות מטבע ותמריצים ניתן להתאגד תחת ארגון מבוזר, ולקבל החלטות באופן דמוקרטי על הכוח.
תהליך מאתגר ומורכב זה דורש תשתיות טכנולוגיות וכלכליות עמוקות שרובן עדיין אינן בשלות למאסת המשתמשים של הדור השני. הבלוקצ’יינים עדיין לא הכתירו את המנצח, המטבעות היציבים (סטייבלקויינס) עדיין סובלים מלחצים רגולטוריים, הונאות המשקיעים והפריצות לפרוטוקולים רק משתכללות.
בכתבות הבאות נמשיך לנוע על הרצף בין הדור השני לשלישי, בין החזון האוטופי למציאות בשטח, ונפרק את שלל המרכיבים של המהפכה הביזורית. מכאן, נצא לדרך אל התחנה הראשונה במסע והמתאגרת ביותר, ביזור הכלכלה הישנה. זה לא יהיה קל, אבל ניצני ההצלחה כבר כאן.
