התחלת בנייה בישראל / צילום: תמר מצפי
ההטיה בנתוני התחלות הבנייה היא דוגמה מובהקת לאבסורד הדיווחים והנתונים של הלמ"ס. בריטואל קבוע, רבעון אחרי רבעון, מדווחת לנו הלמ"ס על ירידה בכמות התחלות הבנייה - אך ורק בגלל שהנתון הקודם עודכן בדיעבד כלפי מעלה, והנתון הטרי יחכה כמה חודשים עד שיעלה ב-5%-20%.
● כמה התחלות בנייה יש בשנה? הנתון הבעייתי שעומד במרכז משבר הדיור
ולא שאין סיבה לבהלה - במשרד האוצר עצמו הכריזו כבר לפני 5 שנים על יעד נדרש של 60 אלף התחלות בנייה בכל שנה ורק באוקטובר האחרון הכריז שר האוצר ליברמן עד עדכונו ל-70 אלף דירות בשנה, מרחק של עשרות אחוזים מנתוני התחלות הבנייה האופטימיים ביותר בשנה האחרונה. אבל חשוב שגם הפאניקה תכנס לפרופורציה. מילא שהקבלנים והיזמים מנופפים מידי רבעון בנתון הטרי שבישר על "ירידה מדאיגה בהתחלות הבנייה", אבל כשגם משרד השיכון ובנק ישראל מצטרפים לכותרות הפופוליסטיות, הם מטמיעים את הנבואה שלא מתקשה להגשים את עצמה ולתרום לעליות המחירים.
אבל מלבד התהיות בנוגע להצדקה לאותו פרסום ראשון חפוז ומטעה כל כך (בלי שום ניסיון להציג את הנתון המקורי המקביל או לתקנן במקור את הנתונים על בסיס הטיות העבר), מותר וצריך לערער גם על דרך איסוף הנתונים עצמה. התחלות הבנייה מבוססות בין השאר, על פי הלמ"ס, על "סקר שדה - דיווח טלפוני מחברות בנייה ומקבלנים" - ברצינות? הרי בענף הנדל"ן יש זנב ארוך במיוחד של אלפי קבלנים, חלקם הגדול קטנטנים. היכולת לסקור אותם, ודאי בזמן אמת, כמעט בלתי אפשרית. אמנם בשנת 2021 (סוף סוף) החלה הלמ"ס "תהליך של קבלה ממוחשבת של היתרי הבנייה גם מוועדות התכנון והבנייה", אבל אלה בדיוק הנתונים המעודכנים שמגיעים כל כך באיחור, ומשפיעים על התוצאות בדיעבד. וגם זה, בהנחה שאנחנו סומכים על 130 ועדות המקומיות בישראל, שחלקן מתנהלות כמו חנות מכולת מבולגנת.
ואולי הדרך הנוחה ביותר להמחיש את אבסורד התחלות הבנייה נמצא בפער בין נתוני הבנייה של הלמ"ס מול הנתונים על משקי הבית המצטרפים פה מידי שנה - שכבר מצביע על יותר מ-200 אלף דירות חסרות בתוך שני עשורים והפך לנתון הכי שכיח בשטף אזהרות הקבלנים על הפער בין ההיצע לביקוש. אם אין פה עשרות אלפי משפחות ישראליות שפרסו אוהל ברחוב (ואין), ובהנחה שלא כולם נשארו לגור אצל ההורים, מישהו מפשל בנתונים.