האם והתינוק עברו לגור רחוק מהאב אחרי הגירושים. מה קבע ביהמ"ש?
רצונו של אחד ההורים, בדרך-כלל האם, אחרי הפרידה או הגירושים, לעבור להתגורר במקום מרוחק ממקום המגורים המשותף של הצדדים טרם המשבר, הוא מובן ושכיח ונובע בדרך-כלל מהרצון להתגורר ליד משפחת המוצא, קרוב יותר למקום העבודה או למגוריו של בן זוג חדש.
המניעים של ההורה המבקש להרחיק את מקום מגוריו אינם רלוונטיים להכרעת בית המשפט, וכך גם לא השאלה אם המעבר נחוץ או רצוי עבור הילדים בפני עצמם. להורה יש זכות להכתיב את סיפור חייו כרצונו, ולכן אם המעבר מטיב עם ההורה, ברור כי יש בכך להטיב גם את מידת אושרו של הילד ורווחתו.
לפיכך, ההלכה המשפטית קובעת כי בית המשפט צריך לקבל החלטה על אישור המעבר או דחייתו מתוך הנחה כי המעבר הוא "כשר", ולבחון בהקשר זה את עיקרון טובת הילד על בסיס שני פרמטרים: יכולתו של הילד לבצע את המעבר מבחינה הסתגלותית; וכן מידת הניתוק או הפגיעה בקשר של הילד עם ההורה השני כתוצאה מהמעבר.
לאחרונה דן בית המשפט לענייני משפחה בנצרת בעניינם של בני זוג שהתגוררו יחד ביישוב בצפון, אך נפרדו בסמוך להולדת בנם הראשון, והאם עברה עם התינוק באופן חד-צדדי להתגורר ליד הוריה באשדוד. האב הגיש בקשה לבית המשפט, שיורה לאם לשוב עם התינוק באופן מיידי להתגורר ליד האב בצפון, אולם האם התנגדה וטענה כי די בכך שהיא מסכימה להביא את הבן לפגוש באב באזור הצפון אחת לשבוע.
מאחר שבמקרה זה מדובר בתינוק בן יומו, הרי שמידת הסתגלותו למעבר אינה רלוונטית, ולמעשה מבחינתו לא מדובר בכלל במעבר, שכן הוא לא חי במקום אחר קודם לכן. כמו כן, חזקת הגיל הרך הקבועה בחוק מורה כי "ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
לאור דברים אלה, מפתיעה החלטתו יוצאת הדופן של בית המשפט להורות על השבת התינוק למגורים בצפון באופן מיידי.
ראשית פסק בית המשפט כי החלטה סופית על מקום מגוריו של הילד לא יכולה להיעשות במסגרת של סעד חירום זמני, והיא דורשת חוות-דעת מומחה ובחינה מעמיקה של היחסים במשפחה. לפיכך, השאלה שנמצאת כרגע על המדוכה היא האם לעת עתה, בתקופת הביניים עד להכרעה סופית, יש להשיב את התינוק למגורים ליד האב, ובית המשפט השיב על כך בחיוב.
במקרה זה בית המשפט נתן משקל מכריע לבעיית אי-יכולתו של התינוק ליצור קשר משמעותי עם האב, כאשר התינוק מתגורר ליד אשדוד, והאב מתגורר במרחק 144 ק"מ צפונה, כלומר למעלה משעתיים נסיעה לכל כיוון.
בית המשפט הפנה ל"תאוריית ההתקשרות" של ג'ון בולבי, לפיה במהלך השנתיים הראשונות לחיי הילד, הוא נקשר פסיכולוגית לדמויות המטפלות בו ומעצב אותן כדמויות ההורים שילוו אותו לאחר מכן לכל חייו. ההתקשרות לדמויות ההורים נעשית רק בתנאים שבהם מתבצעת אינטראקציה פיזית דחופה בין ההורה לילד, ולכן מעבר של תינוק או פעוט הרחק מאחד ההורים, תוך הסתפקות ביצירת מפגש קצר בן מספר שעות בשבוע, תהפוך את ההורה המרוחק לאדם זר לחלוטין ביחס לתינוק, ולא תתבצע ביניהם התקשרות כנדרש להתפתחותו הרגשית של הילד.
כמו כן, בית המשפט הביע את הסתייגותו מהעובדה שהאם ביצעה את המעבר על דעת עצמה, ללא פנייה לבית המשפט כדי לקבל היתר למעבר. ברירת המחדל בשלב הראשוני של משבר היא הותרת הילד במקום המגורים המשותף האחרון של המשפחה, ולכן יש לצמצם ככל הניתן מופעים של עשיית דין עצמית של הורים, באמצעות צו המורה על השבת הילד באופן מיידי.
הכותבת שותפה במשרד עורכי הדין מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה במשרד
