פתיחת מרכז הפיתוח של Walkme בקייב / צילום: Valentina Rostovikova
המתכנתים של פיטר קולומייץ, ישראלי ממוצא רוסי המתגורר בחרקוב שבאוקראינה, מודאגים. בימים האחרונים מצטיידים העובדים בעיר הגבול שבמזרח המדינה בקופסאות שימורים, ניירות טואלט וחלקם אף מתכננים נסיעות מערבה לקייב או לפולין, ואפילו למזרח הרחוק. "כשאדם רואה בטלוויזיה מאה אלף חיילים רוסים פרוסים על הגבול חצי שעה ממנו, זה מלחיץ", הוא מספר לגלובס.
לטענת קולומייץ העיר חרקוב מתחלקת לתושבים שחוששים, ומהצד השני אנשי עסקים ויזמי טכנולוגיה שבטוחים שמדובר בהצגה שכולה ניפוח שרירים. בחרקוב, שרחוקה רק 42 ק"מ מהגבול הרוסי, החיים מתנהלים כסדרם, המסעדות והבארים מלאים והחיים לא עוצרים, כך על פי קולומייץ, שערב קודם לכן חגג במסיבה של אחת מחברות ההייטק המקומיות.
את המסרים דואגים בחברת התוכנה שלו, אידאהסופט, המשרתת חברות ישראליות, להעביר לעובדים. על מנת להרגיע אותם, משתמש קולומייץ ברקע האישי שלו: כיליד רוסיה, הוא בקשר מתמיד עם חבריו לספסל הלימודים בסיביר, וכקצין לשעבר בדובדבן, הוא מכיר היטב התנהלות צבאית.
"התמיכה הפנים-רוסית במלחמה היום, ביחס למה שזכה לה פוטין במלחמה מול גאורגיה או בסיפוח קרים, היא לאין שיעור נמוכה יותר", הוא אומר. "הרוסים לא מבינים מדוע בכלל צריך לפתוח במלחמה, והם יודעים שפלישה לשטח עירוני תסתיים באבדות רבות כפי שקרה להם בגאורגיה".
פרוקסי של ישראל
ביום בהיר אחד מצאו עצמן חברות ההייטק הישראליות תחת איום של פלישה רוסית. הסיבה, היא שבשנים האחרונות הפכה אוקראינה למעין פרוקסי של ישראל - מקום מפלט עבור חברות טכנולוגיה שלא יכולות להמתין עד לאיתור העובד הנכון.
למרות שאין נתון רשמי בתחום, בכירים בענף הפעילים באוקראינה מעריכים כי מספרם של העובדים המקומיים המשרתים חברות ישראליות נע בין 15 ל-17 אלף איש. זהו נתון שהופך בפועל את אוקראינה לגורם קריטי בצמיחת אומת חדי הקרן.
העובדים מתחלקים לכמה קטגוריות: עובדי חברות מיקור החוץ הגדולות כמו סיקלום, אמן תוכנה וגלובלוג’יק, המשרתות חברות ישראליות; עובדים ישירים של חברות ישראליות, כמו פלייטיקה, פלאריום, וויקס ומון אקטיב; וכל מה שביניהם - כלומר פרלינסרים או מקומיים המועסקים באחת ממאות חברות מיקור החוץ שפעילות במדינה. מספרם של העובדים המועסקים ישירות על ידי חברות ישראליות נאמד באופן שמרני בכ-5,000 איש, כשחמישית מהם עובדי חברת הגיימינג פלייטיקה לבדה.
היעד לפינוי: פולין
גם באוקראינה מבינים שלא כל 17 אלף העובדים נמצאים בסכנה ומבדילים בין ערים הנמצאות על נתיב הפלישה האפשרי - כגון חרקוב, מריופול ודנייפרו - לבין ערים שקרובות לגבול הבלארוסי והפולני - כגון קייב, אודסה ולבוב - הנחשבות לבטוחות יותר.
על פי בדיקת גלובס ברשת לינקדאין, ישנן לא מעט חברות ישראליות החשופות לאזורי הסיכון. המרכזית שבהן היא חברת הגיימינג הישראלית פלאריום (Plarium) שרבים מ- 816 המפתחים שלה מתגוררים בחרקוב. חברות נוספות שמחזיקות מרכזי פיתוח במזרח המדינה הן פלייטיקה, וויקס ופייבר, שאמנם מעסיקה ישירות 43 עובדים במדינה, אך עוד כמאתיים פרילנסרים שמעניקים שירותים על גבי הפלטפורמה שלה. גם חברות מיקור החוץ כמו אמן וסיקלום - מחזיקות מרכזי פיתוח בערים המזרחיות.
אחת מחברות ההייטק הישראליות איתן שוחחנו, מחזיקה עובדים בערים בעלות סיכון גבוה כמו דיינפרו וחרקוב. "עשינו הערכת מצב, שרטטנו ארבעה תסריטי פלישה שונים - והגענו למסקנה שפלישה ממזרח היא האפשרית ביותר", מספר אחד המנהלים בחברה, שבחר לדבר בעילום שם. "לצד זאת, יש לנו תוכנית המשכיות עסקית ובמקרה חירום נפנה עובדים למשרד בגדנסק שבפולין. את צוות ההמשכיות העסקית שלנו שאחראי על הנושא ברמת התאגיד ציידנו בטלפונים לוויניים".
גם פיטר קולומייץ, שמנהל עבור קבוצת אמן הישראלית פרויקטים באוקראינה, הכין תוכנית שכוללת סיוע בפינוי עובדים ובני משפחותיהם לקייב, מימון בתי מלון ואספקת מזון במכליות שנרכשו מראש; סיוע מול נציגי האיחוד האירופי בפינוי עובדים לפולין במידת הצורך; ורכישת תקשורת לוויינית. "ראינו שהורדת ה’שאלטר’ על האינטרנט היא פעולה שחוזרת על עצמה מצד הרוסים", אומר קולומייץ.
גם בורביט, חד קרן ישראלי שפועל באוקראינה ומעסיק שם 30 עובדים, הכינו תכנית המשכיות עסקית. זו כוללת סיוע בפינוי עובדים לפולין, אנגליה וישראל; הכנת העובדים לעבודה מרחוק והכנה מוקדמת להעברת משכורות במידה ותתקיים סגירה של הבנקים והשבתה של הכלכלה.
"כששואלים את העובדים על המצב, הם בדרך כלל יענו בביטול", אומרת לגלובס דקלה אדליס, סמנכ"לית משאבי האנוש בחברה. "ובכל זאת, אנחנו בקשר שוטף עם העובדים ומי שמבקש סיוע למשפחות או עזרה במעבר לעיר או מדינה אחרת - יקבל את זה מאיתנו".
לא רק השכר, באוקראינה הרבה יותר קל לגייס עובדים
חברות הייטק ישראליות פעילות באוקראינה מאז תחילת עידן האינטרנט. ובכל זאת, נראה שבשנה האחרונה גבר במיוחד התיאבון הישראלי לגיוס עובדים במזרח אירופה - בסרביה, בולגריה, בלארוס, פולין, ומעל כולן - באוקראינה.
"הקורונה חידדה את ההבנה שאין הבדל בין מתכנת שעובד מהבית בת"א לבין כזה שיושב באוקראינה", מסביר אלון בן נון, המנהל הגלובלי של חטיבת הייטק והאופ-שור בקבוצת אמן. "בנוסף, גיוס הטאלנטים בישראל נהיה קשה, עם צמיחתם של חדי הקרן וההון שזרם לתעשייה המקומית. חברות שצריכות עוד עובדים ולא מוצאות, חייבות למצוא פתרון. אם בעבר גיוס עובד ישראלי טוב היה לוקח בין חודשיים לשלושה, היום זה יכול לקחת שמונה ותשעה חודשים".
יובל בונן, ממייסדי חברת פרוטאנטקס, העוסקת בחיזוי כשלים בתחום האלקטרוניקה, מציין שבחצי השנה האחרונה הגדילה החברה את מרכז הפיתוח באוקראינה לחמישים איש. "היינו חייבים לגייס טאלנטים, ואחרי שפתחנו מרכז פיתוח בחיפה ובת"א, הבנו שכדי להמשיך לצמוח, היינו חייבים לעשות זאת בחו"ל. אם בישראל על כל 100 קורות חיים שקיבלנו, אנחנו שוכרים אולי חמישה, באוקראינה קיבלנו מועמדים מעולים וכמעט כל מי שבחרנו לראיין בסוף קיבלנו לעבודה".
נעה מנקו, סמנכ"לית משאבי האנוש של בלנד, חברה המספקת שירותי תרגום ותוכן לעסקים, מעסיקה 45 עובדים בקייב ובלבוב, ולמרות המצב, היא ממשיכה לגייס עובדים. "אם לפני שנה מעסיקים יכלו לגייס עובדים בשכר נמוך, בשנה האחרונה יש עובדים לא מעטים במדינה שהכפילו ואף שילשו את שכרם", סיפרה לגלובס. "אמנם קיים פער של 40% בין השכר הממוצע של מתכנת באוקראינה לבין מקבילו הישראלי, אבל גם שם נפתחו העיניים: הם רואים הגעה של המון חברות אמריקאיות, וישראליות, ודרישות השכר עולות".
השכר העולה במדינה לא מרתיע חברות ישראליות לדלג על חברות מיקור החוץ ולהקים מרכז פיתוח. ווקמי, שגם עבדה עם מיקור חוץ החליטה שהיא מעוניינת לחזק את המותג שלה במדינה המזרח אירופית באמצעות נוכחות מקומיות ישירה. "היום אתה מתחרה בחדי קרן שפתחו מרכזים באוקראינה", אמר לגלובס עופר קארפ, סגן נשיא להנדסה בווקמי. "מה שמייחד את המתכנתים האוקראינים זה שהם דומים לישראלים - נותנים להם משימה, והם רצים.
הביקוש הגדל למרכזי פיתוח באירופה הביא גם לשינוי בדרישות למנהלים בחברות התוכנה הישראליות. "מנהלים שצוברים ניסיון בניהול עובדים בסייט מרוחק או במספר מרכזי פיתוח שונים, שיודעים להתמודד עם הבדלים תרבותיים, לעבוד בסביבה מרובת ממשקים, ולהביא לתוצאות גם בניהול מרחוק- הופכים לבעלי ניסיון רלוונטי בתעשייה", אומרת מעין על, מחברת ההשמה להייטק גוטפרנדס.
למרות המצב, ישראלים רבים יוצאי חבר העמים או ילידי הארץ בוחרים להגר לאוקראינה. "יש לא מעט אנשים עם הרבה כסף שמתקשים להיות בבידוד כל שבוע שמגיעים לכאן", אומר פיטר קולומייץ. "הם רוכשים דירות במחיר של מאות אלפי דולרים, שבארץ היו עולות מיליונים - וחיים חיים נוחים, עם עלות מחייה שהיא חמישית מישראל. אין כאן כמעט מס חברות ומס ההכנסה של עובדי הייטק משולם על ידי המעביד. המסעדות המקומיות כבר כוללות ערבי קריוקי עם שירים ישראלים ואין ערב שלא שומרים בו מקום לישראלים לשעבר. מי שבא לכאן רווק - נשאר".