אגם החורף / צילום: רן אליהו
יש להניח שאיש לא היה זוכר את שמה של העיר ראמסר שבאיראן, אלמלא נחקקה בתודעה הבינלאומית בעקבות כינוס חשוב שנערך בה ב-1971. אז חתמו 21 מדינות על אמנה שהגדירה מקווי מים ובתי גידול לחים, במטרה לשמר אותם מתוקף תפקידם האקולוגי וזאת לצד ערכם הכלכלי, מדעי, תרבותי והיום אפשר להוסיף גם תיירותי. נכון לסוף 2021, חברו לה 172 מדינות המציינות יום לשמירת בתי גידול לחים.
השבוע מציינות המדינות החתומות על אמנת ראמסר, ובהן ישראל, את "יום בתי הגידול המימיים הבינלאומי" - תזכורת לכך שביצות, שלוליות חורף, אגמים, מלחות ועוד, הן ערכי טבע ייחודיים וסביבת חיים מקיימת וכדאי לשמר אותן.
בארץ הוכרו שני אתרי רמסאר, שמורת החולה ושמורת עין אפק, אך קיימים עוד עשרות בתי גידול לחים, וכמו אתרי טבע רבים בארץ, גם הם חשופים לאיום מתמיד של בנייה ופיתוח. אבל אחרי שנים של הרס ופגיעה בהם, מסתמן לאחרונה היפוך מגמה. בעידן של משבר האקלים ואירועי קיצון תכופים כמו גשמי זעף, שיטפונות ושאר צרות, מתברר שבתי הגידול לחים מווסתים את מי הגשמים שזורמים על אספלט וקרקע בנויה ואין להם היכן להיספג.
מתברר ששלוליות החורף ושאר בתי הגידול הלחים מונעים הצפות ואף ממתנים שיטפונות. בנוסף יש להם גם תרומה אקלימית בשאיפת פחמן דו-חמצני, והמסקנה שהם מצדיקים שימור על פני פיתוח. לדברי אסף זנזורי, רכז מדיניות התכנון בחברה להגנת הטבע ונציג הגופים הירוקים במוסדות התכנון הארציים, חל שינוי בתפיסה המסורתית, וכיום מבינים יותר את תרומתם הקריטית לטבע ולאדם.
ועוד לא אמרנו מילה על זה ששלוליות החורף הן פשוט כיף, מקווה מים עונתי עתיר קסם דווקא בשל ארעיותו. העומדים על שפת בריכה מתבוננים בפלא של הקרקע, האוצרת ואוחזת במים בלי להיספג בה, והופכת אותם למקור של חיים. לא רק עופות ומגוון בעלי חיים נמשכים אליה, גם החיה המסוכנת בטבע - בני האדם.
הבריכות הללו הן יעדי טיול פופולריים, ורבות מהן משמשות לפנאי ולנופש. אחת הידועות שבהן היא שלולית דורה בנתניה, הפופולרית מאוד בקרב בציפורים והעופות. דור קשת, ממלא מקום האקולוגית העירונית, מספר כי בשבועיים האחרונים נצפו לפחות 15 מינים של בעלי כנף בשטח בריכת החורף. "כשמדובר באתר טבע עירוני, הממוקם בסביבה אורבנית, מגוון כה רחב של עופות- זה מחזה נדיר".
בין מיני העופות שנצפו בשטח הבריכה ברווז חד-זנב, דוחל שחור גרון, ברכיה, טבלן גמדי, אגמית, סופית ועוד, חלקם בחרו לקנן בשטח הבריכה ולגדל בה את צאצאיהם. חלקם ימשיכו דרומה לאפריקה וחלקם נשארים כל החורף.
אתר פופולרי נוסף הוא הבאסה (ביצה) בהרצליה, אך לעומתן יש עדיין בריכות שעליהן ניטשים מאבקים ציבוריים, כמו זו של ביצת פולג, שטח ההצפה של נחל פולג, היוצר ממערב לכביש החוף ביצה טבעית, ותוכנית להקמת נתיב ציבורי מאיימת להחריבה. את המאבק מובילים לא רק אנשי טבע ותושבי הסביבה, אלא גם מומחי תחבורה שטוענים שאין צורך בנתיב הזה.
שלולית הודיה לעומתה זכתה בעדנה, ולאחר שנפגעה בעבר שוקמה בהצלחה. בתהליך מורכב הועתקו הצמחייה ושומרה שכבת הקרקע עם ביצי בעלי החיים, נעשתה חפירה מחדש והשכבות הושבו.
במרחק מה ממנה מתפארים עוד שני ישובים בשלוליות חורף מרשימות עם סוף טוב. במועצה אזורית שפיר נקווית שלולית נאה סמוך לכביש הגישה לקיבוץ עין צורים. קבוצת אקליפטוסים טובלת בה ובשוליה, לצדה גן שעשועים ומרחב לפיקניקים וגם גשרון עץ עם מרפסת תצפית בציפורים ובבעלי חיים. פעם זה לא היה כך. בנייה בשטח הסמוך שינתה את דפוסי הניקוז והשלולית התייבשה, אך תושבי האזור ביקשו לשקמה, והצליחו. שימו לב לשלטים, וחפשו את העופות המיוחדים.
באשקלון, בשכונת אגמים הדרומית, שוקמה בריכת המרזבה שנפגעה אף היא מפיתוח יתר. זוהי אחת מהבריכות הגדולות והיפות. גוף המים מתמלא בשנים גשומות במיוחד, אז מוצף גם השטח שמסביב.
שתי תוכניות שאושרו ונמצאות בפיתוח נוגעות לשיקום שלוליות החורף בחולון ולבריכות הדגים הנטושות בקיבוץ מעגן מיכאל, שחלקן מוסב לבריכות חורף ולפארק צפרות.
רשות הטבע והגנים מציינת מדי שנה את היום העולמי ומעלה על נס את חשיבות מקווי המים והמערכות האקולוגיות. בשבת הקרובה יתקיימו מבחר אירועים בבתי גידול לחים מצפון עד דרום.