מתחם לינה של הומלסים שארגנה עיריית סן פרנסיסקו במאי 2020 בגלל הקורונה / צילום: Associated Press, Noah Berger
כשעמותה מסן פרנסיסקו החלה פיילוט של הכנסה בסיסית אוניברסלית בפברואר של השנה שעברה, ונתנה לקבוצה קטנה של חסרי בית 500 דולר בחודש במשך חצי שנה, היא לא ציפתה שהכסף הזה יביא לכך שהם ימצאו דיור בעיר, שבה שכירות של דירת חדר ממוצעת עולה למעלה מ־3,000 דולר לחודש. אלא שכיום, שישה חודשים אחר שהסתיים הניסוי, יותר משני שליש מאותם הומלסים, הצליחו להסתדר כבר לא גרים ברחוב.
פיילוטים של הכנסה בסיסית אוניברסלית צומחים במהירות. בוונקובר, קנדה, לדוגמה קבוצה של חסרי בית קיבלו 7,000 דולר במזומן לא מזמן. בכמה ערים, החל מניוארק, ניו ג'רזי ועד שיקגו, בוחנים גישה דומה של מתן מענקים ישירים במזומן לאנשים החיים מתחת לקו העוני.
העמותה מסן פרנסיסקו, Miracle Messages, המחברת בין מתנדבים לבין דרי־רחוב, החליטה על קיום הניסוי לאחר שמתנדבי העמותה חזרו ואמרו בשיחות בינם, כי חייהם של ההומלסים עימם הם בקשר עשויים להשתנות באופן משמעותי לטובה אם הם היו מקבלים סכומי כסף קטנים. בעמותה הוחלט לנסות לעשות ניסוי כמו בוונקובר. לטובת כך העמותה גייסה כ־50 אלף דולר לטובת הפיילוט - סכום שהספיק ל־500 דולר לחודש ל־15 אנשים במשך חצי שנה.
הניסוי לא היה פתוח לכולם. חברי העמותה בחרו את המשתתפים לפי מספר קריטריונים ובהם כמה זמן הם חיים כהומלסים, גיוון אתני, שימוש בסמים ועוד. הומלסים שהשתמשו בסמים, היו בשלבים המוקדמים של תהליך הגמילה לא היו זכאים להשתתף בתוכנית.
שכר לימוד במכללה וכלבי נחייה
בעמותה העריכו שהכסף יעזור להקטין את המתח בחייהם של דרי הרחוב, לשפר את המזון שהם אוכלים, לרכישת תרופות או אמצעיים רפואיים נחוצים ועוד. המגבלה היחידה שהוטלה על המשתתפים הייתה, שאסור להם להוציא את הכסף על סמים או על פעילות לא חוקית כלשהי.
רוב המשתתפים הוציאו את הכסף על דברים חיוניים כמו מזון, תרופות ותחבורה אך היו גם שימושים מעניינים אחרים: אדם אחר עזר לבת שלו לשלם שכר לימוד במכללה; שני אנשים בחרו לאמץ כלבי נחייה שעזרו להם להתמודד עם חרדות והתקפים נפשיים; כמה אחרים השתמשו בכסף כדי לעזור לבני משפחתם; אחת מחסרות הבית, השתמשה מדי חודש בחלק מהכסף לקניית מזון שהיא חילקה לילדים בשכונה, שלא היה להם מספיק אוכל; אדם אחר השתמש בכסף לרכישת בגדים חדשים כדי שיוכל ללכת לראיון עבודה ולאחר מכן גם למקום עבודה אליו הוא התקבל. אותו אדם השתמש בחלק מהכסף גם לדלק שאיפשר לו להגיע לעבודה ברכב; דר־רחוב אחר שהיה על סף עיוורון החליט להעשיר את הנפש על ידי רכישת ספרים מוקלטים בכסף שקיבל; היה אפילו מקרה של הומלס שתרם חלק מהכסף בחזרה לעמותה.
במקרה אחד, אישה שאיבדה את פרנסתה בשל טיפולי סרטן שעברה, לא עמדה בקריטריונים לדיור למבוגרים כי שלא הייתה לה הכנסה קבועה. התוספת הקטנה של 500 הדולרים מפיילוט ההכנסה הקבועה הספיקה כדי שתעמוד בקריטריונים ותיכנס לבית האבות; אדם אחד השתמש בכסף כדי לעבור למדינה אחרת ובה הוא הצליח למצוא דירה יחד עם שותף.
המתח והחששות לעתיד ירדו
בראיונות ובשאלונים חודשיים שנערכו במהלך הניסוי, המשתתפים דיברו על איך השתמשו בכספים וענו על רשימה ארוכה של שאלות לגבי דברים כמו כל כמה זמן הרגישו חרדה וכל כמה זמן חששו שהמזון יאזל להם לפני שיצליחו לקנות עוד. כ־77% מהמשתתפים אמרו שרמת הלחץ הפסיכולוגי שהיה עליהם צנח לאחר שהחלו לקבל את ההכנסה הקבועה; כולם אמרו שהרגישו יותר ביטחון מבחינה פיננסית.
אחד הפירות המפתיעים ביותר של התוכנית היה כאמור נושא הדיור. בעמותה מספרים כי אף אחד שם לא חלם או דמיין שדרי הרחוב יצליחו לצאת מהרחוב. אולם, אל אף הסכומים הקטנים יחסית של הסיוע, יותר משליש מהמשתתפים הצליחו למצוא מקומות לגור בהם כבר במהלך הניסוי עצמו. כעת, חצי שנה מאז שהם סיימו לקבל את הקצבה הקטנה, מתברר ששני שליש מהמשתתפים גרים במגורי קבע.
בעמותה אומרים שהניסוי מלמד שבתנאים מסוימים אפילו סכום קטן של כסף יכול לעשות הבדל משמעותי בחייהם של אנשים מסוימים.