נבחרי הציבור מתעלמים מהמומחים ומהמחקר הכלכלי
האינפלציה ויוקר המחיה תפסו את הכותרות העיקריות בשיח הציבורי בשבועיים האחרונים, ואיתם הפציע גם הנושא של פיקוח מחירים. כך למשל, שר הבריאות ניצן הורוביץ צייץ בטוויטר: "אמרו שהשוק 'החופשי' יעבוד, שהיד הנעלמה תעשה את שלה, שהתחרות תוריד מחירים. אם רק נוריד מכסים, נסיר פיקוח, לא נתערב. בפועל? עוד התייקרויות, עוד חזירות. למדינה יש תפקיד להבטיח רמת חיים טובה והוגנת לאזרחיה. ומול תאוות הבצע ועליות המחירים מותר וצריך להרחיב את הפיקוח על המחירים".
במקביל הזדרזו חברי הכנסת אוריאל בוסו, מיכאל ביטון ואמילי מואטי והניחו על שולחן הכנסת הצעת חוק להרחבת הפיקוח על המחירים של מוצרי מזון בסיסיים ליצירת סל מזון מפוקח ובריא.
פיקוח מחירים נשמע על פניו פתרון מהסרטים לבעיית יוקר המחיה. הממשלה קובעת מחירי מקסימום למוצרים והיצרנים אינם יכולים לגבות מעבר להם. אולם, מה לעשות ורוב הכלכלנים סבורים שמדובר במנגנון לא מוצלח להתמודדות עם יוקר המחיה. הסיבות לכך מגוונות. המרכזיות שבהן: בדרך כלל הנוסחה לפיה נקבע מחיר המקסימום נגזרת מהעלויות עליהן מדווחים היצרנים בתוספת רווח (קטן יחסית). כלומר, ליצרנים אין שום תמריץ להתייעל ולהוזיל את עלויות הייצור, ולמעשה יש להם דווקא תמריץ להעמיס ולדווח עלויות נוספות. בנוסף, מחיר המקסימום מקל על יצירת קרטל ותיאום מחירים, כיוון שהוא ידוע לכל. כמו כן, היה ונקבע מחיר מקסימום שלא נראה משתלם לחלק מהיצרנים, אזי עלול להיווצר מחסור במוצר המפוקח ובמקרים קיצוניים יותר, כתוצאה מהמחסור, עלול אף להתפתח שוק שחור.
לא רק במודלים
הכשלים של מנגנון הפיקוח אינם נשארים במודלים התיאורטיים של הכלכלנים. פוגשים אותם בשטח. העיתונאי עידן ארץ סיפק כאן בגלובס נתונים לפיהם מחירי הלחם המפוקח בישראל גבוהים ב-51% מאשר המחיר הממוצע של הלחם (המקביל) במדינות ה-OECD, וקטגוריית מחירי החלב והביצים יקרה יותר ב-79% מממוצע ה-OECD. ארץ גם סיפר כאן על קרטל הלחם (המפוקח) שהתפתח בישראל לפני כעשור ועל המחסור שהיה בחמאה המפוקחת בשנת 2019 שנפתר רק כששוק החמאה נפתח ליבוא.
נכון, כלכלה אינה מדע מדויק ואין אמת כלכלית אחת. אולם, אם רוב הכלכלנים סבורים שפיקוח על מחירים הוא בעייתי, כדאי להתייעץ איתם ולשמוע אותם לפני שרצים לצייץ ציוצים ולחוקק חוקים. רובם המוחלט של אותם כלכלנים נטול אג'נדה והם אינם חברים "במסדר הון שלטון האפל". הם בסך הכול מבטאים את האמת המקצועית שלהם ולכן רצוי לשמוע אותם. ובכלל כדאי שנבחרי הציבור שלנו יקפידו להסתמך על מחקרים ונתונים מתוקפים לפני שהם מגבשים דעות ונוקטים פעולות. בשבוע שעבר, ח"כ רם בן ברק, בהקשר של הרפורמה בחקלאות, צייץ בטוויטר: "בלי מלים. רק עובדות" וצרף לציוץ תמונה בה מופיע שמחיר כרוב לבן מחקלאי הוא 80 אגורות וברשתות השיווק 5 שקלים, כאשר בתחתית התמונה מצוין שהנתונים נלקחו מתוכניתו של רינו צרור בגל"צ. נתונים מתוכנית רדיו הם לא עובדות. במקרה זה אפילו לא צריך מחקר של כלכלן. לו חבר הכנסת היה בודק בעצמו הוא היה מגלה שבפועל המחירים של הכרוב אינם כאלה.
לא פתרון קסם
אני לא נאיבי ואני מבין היטב שלנבחרי ציבור יש אידיאולוגיות, אג'נדות, "בייס" ועוד ועוד שיקולים. אני גם יודע שאין סיכוי אמיתי שהצעת החוק להרחבת פיקוח המחירים תעבור. אולם, אני סבור כי זכותנו כציבור שישרתו אותנו נבחרי ציבור שמתעמקים ורואים את כל התמונה לפני שהם נוקטים עמדה. אני ועמיתיי נשמח לסייע בתחומי המומחיות שלנו לכל נבחר ציבור שרק יחפוץ בכך. ואם חוזרים לבעיית יוקר המחיה - פיקוח מחירים הוא לא פתרון הקסם שלה. המפתח טמון בפתיחה מלאה של המשק ליבוא, ביטול מכסים, הסרת חסמים רגולטוריים ובירוקרטיים ושקיפות מחירים מלאה שתאפשר לצרכנים לבצע השוואות מחירים. לכן, יש לקוות שהרפורמות הרלוונטיות שנכללות בחוק ההסדרים שאושר בנובמבר אכן ייצאו אל הפועל.
הכותב הוא חבר סגל בכיר בפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב ובעלים של קרן השקעות
