שלמה קרעי, הליכוד / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
איזו ועדת חקירה תוקם בעקבות הגילויים האחרונים ב"פרשת NSO" שנחשפו ב"כלכליסט"? שרים וחברי קואליציה הבטיחו לפעול להקמת ועדת בדיקה ממשלתית או ועדת חקירה ממלכתית, אבל באופוזיציה נשמעו קריאות מגוונות יותר. ח"כ שלמה קרעי קרא להקים ועדת חקירה ממלכתית באמצעות הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, ובהמשך הסביר כי הוא תומך בוועדה ממלכתית, משום שלוועדת חקירה פרלמנטרית "אין כמעט סמכויות".
נתחיל ברעיון להקים ועדת חקירה ממלכתית שלא באמצעות הממשלה. באופן עקרוני, החוק אכן מאפשר הקמת ועדה כזאת על ידי הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת. בתקופתו של אהוד אולמרט כראש הממשלה קמו שלוש ועדות ממלכתיות בדרך הזאת. אבל בפני הרעיון של קרעי עומדים שני מכשולים. הראשון נוגע באופן קונקרטי למצב ששורר כעת בכנסת. כידוע, עד כה, הכנסת הנוכחית כלל לא הקימה את הוועדה לביקורת המדינה בשל המאבק המתמשך שמנהלת האופוזיציה בנושא יחסי הכוחות בוועדות. המכשול השני הוא עקרוני יותר. גם אם נניח שהוועדה לביקורת המדינה הייתה מוקמת מחר בבוקר, החוק עדיין קובע שכדי שהוועדה תוכל להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, המהלך צריך להגיע בעקבות דוח שמבקר המדינה הגיש בעניין. כלומר, לא ניתן להקים את הוועדה הממלכתית בדרך הזאת בתקופה הקרובה.
ומה לגבי טענתו של קרעי על מיעוט הסמכויות של הוועדה הפרלמנטרית שעשויה לקום? כאן המצב מורכב יותר. סמכויותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית, המורכבת מחברי כנסת בלבד, אינן מוגדרות באופן מפורש בחוק. סעיף 22 לחוק יסוד: הכנסת קובע כי הסמכויות "ייקבעו על ידי הכנסת", ורק מחייב שהייצוג בוועדה יהיה לפי יחסי הכוחות של הסיעות בכנסת. סעיף 135 בתקנון הכנסת מרחיב ומציין כי "לוועדת חקירה פרלמנטרית יהיו הסמכויות הנתונות לוועדה קבועה בכל הנוגע לסדרי דיון, לזימון לוועדה ולקבלת מידע, ככל שהכנסת לא קבעה אחרת". כלומר, אלא אם כן מציינת ועדת הכנסת במפורש משהו אחר, לוועדת החקירה הפרלמנטרית סמכויות זהות לכל ועדה אחרת בכנסת.
צריך לומר כי גם הסמכויות הללו אינן מבוטלות. לוועדות הכנסת יש סמכות לזמן לעדות נושאי משרה ציבורית כגון שרים, עובדי רשויות מקומיות או מועצות דתיות ועובדי תאגיד או חברה ממשלתיים. אלו יכולים לסרב להופיע בפניהן או לספק להן מסמכים רק מטעמים מוגדרים כמו סיבות ביטחוניות.
ומה אם הכנסת רוצה לקבוע שלוועדה יש סמכויות נרחבות יותר? הרי החוק מציין במפורש שהדבר אפשרי. מתברר שמתוך 26 ועדות החקירה הפרלמנטריות שקמו עד היום בישראל (הראשונה, אגב, נועדה לבדוק התנהלות לא תקינה של המשטרה), לפחות ארבע קיבלו סמכויות הזהות לאלו של ועדת חקירה ממלכתית. מדובר בוועדה לבדיקת תאונות הדרכים בישראל (1987); לבדיקת דליקת הגז בקריית אתא (1988); לבדיקת יישומו ומימונו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1999); ולאיתור והשבת נכסים של נספי השואה (2000). כלומר, על פניו, קרעי טועה, והכנסת יכולה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית ולהעניק לה סמכויות נרחבות. אלא שבפועל אותן ועדות בחרו לא לעשות שימוש בכוח הזה, ולכן הנושא לא נבחן לעומק.
ב-2017, עם הקמת הוועדה הפרלמנטרית האחרונה עד כה, שחקרה את התנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי וזכתה לכינוי "ועדת פישמן", עמד הנושא למבחן. יו"ר ועדת הכנסת דאז יואב קיש ויו"ר ועדת החקירה איתן כבל, ביקשו להרחיב את סמכויות הוועדה ולוודא כי תוכל לזמן את מנהלי הבנקים וראשי גופים פיננסים נוספים במשק. יועמ"ש הכנסת, אייל ינון, בחן את הנושא וקבע כי "לא ניתן... להעניק לוועדה סמכויות בענייני זימון וקבלת מידע מעבר לסמכויות הנתונות לוועדות הקבועות של הכנסת". קיש וכבל ניסו בתגובה לשנות את חוק יסוד: הכנסת, אך הממשלה אז, בראשות שרת המשפטים איילת שקד, התנגדה והמהלך נעצר. גם בכנסת הנוכחית הוגשה הצעה דומה לשינוי החוק, הפעם על ידי הח"כים קרעי, משה אבוטבול וישראל אייכלר, אך בינתיים היא לא קודמה.
קרעי הוא אינו הח"כ היחיד מהאופוזיציה שביקש לאתגר את הרעיון ש"פרשת NSO " תיחקר על ידי ועדה ממלכתית שתקים הממשלה. ח"כים אחרים מהליכוד כמו יריב לוין, גלית דיסטל אטבריאן ומירי רגב קראו גם הם להקמת ועדת חקירה ממלכתית, אך כזו שבראשה לא יעמוד שופט, אלא הנשיא יצחק הרצוג (או אדם אחר), או הציעו שהנשיא יהיה זה שימנה את חברי הוועדה.
כל ההצעות הללו לא עולות כמובן בקנה אחד עם חוק ועדות החקירה הנוכחי (1968). זה קובע כי בראש ועדה כזו יעמוד רק שופט עליון או שופט מחוזי, מכהן או בדימוס. החוק גם קובע כי היחיד שימנה את חברי הוועדה הוא נשיא בית המשפט העליון.
בשורה התחתונה: דבריו של קרעי נכונים ברובם. סמכויותיה של ועדת חקירה פרלמנטרית לא מוגדרות באופן מפורש בחוק, אך ב-2017 קבע יועמ"ש הכנסת כי ללא שינוי חקיקה לא ניתן להקנות לה סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית. יחד עם זאת, לוועדה יש לה סמכויות לזמן עובדי מדינה בכל הדרגים ומסמכים, ורק במקרים מסוימים אפשר לסרב לה.
תחקיר: אורי כהן