השר מתן כהנא / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
"זה גדול עליי" אמרה באחד מרגעי המשבר של תהליך הגיור שלה השחקנית יאנה יוסף. עשר שנים תמימות נמשך תהליך הגיור, והיא כמעט שלא צלחה אותו. לפי הסטטיסטיקה - יאנה במיעוט. היא אחת מארבעה שמתחילים הליך גיור ומסיימים אותו. שלושה רבעים "הולכים לאיבוד" בדרך, ופשוט מוותרים. תקראו את זה שוב: שלושה רבעים. שלושה מתוך ארבעה א/נשים שמתחילים בתהליך הגיור אינם מסיימים.
אפשר להסתכל על הגיור כעל "רישיון הנהיגה" בחברה הישראלית: כמעט כל אחת ואחד צריכים אותו, והוא אמור להיות בר-השגה. ויותר מזה: זה אינטרס שלנו - הישראלים הוותיקים - לקלוט ולהכניס למעגלי הזהות וההזדהות שלנו כמה שיותר.
האחריות לתמונת מצב עגומה זו רובצת לפתחה של הרבנות הראשית ושל הממסד האורתודוקסי-חרדי בישראל. במשך שנים רבות הם ניכסו לעצמם את הליך הגיור ועיצבו אותו תוך התעלמות בוטה וסירוב חוזר ונשנה לכל מתווה פשרה שהועלה במשך השנים. את ההצעה האחרונה - "מתווה ועדת נסים" משנת 2018 - דחו בשתי ידיים, גם לאחר שהמתווה אומץ על ידי הממשלה שמינתה את הוועדה.
והנה, במהלך החודשים האחרונים, לראשונה מזה שנים רבות, הממשלה, ביוזמתו הנמרצת של השר החדש לשירותי דת, מתן כהנא, אמרה די. עד כאן! את הכדורגל הזה, שגולגל שנים רבות, נבעט ונחבט שוב ושוב במסדרונות הסטטוס קוו, החליט השר לתפוס ולעצור את גלגוליו. השר כהנא מבקש להביא פתרון שאליו משווע הרוב המוחלט של העם היהודי בעולם כולו. פתרון שיושג אך ורק באמצעות עיגון ומיסוד הליך גיור באופן מאיר פנים בחוק.
טוב היה עושה השר כהנא לו היה מוביל מהפכה של ממש
על כך צריך לומר ביושר "כל הכבוד לשר"; לראשונה קוראת מדינת ישראל תיגר על מהלכים היסטוריים שקיבעו את הגיור וגרמו לו לדרוך במקום. בפעם הראשונה קם שר שנכון להתעמת עם הממסד האולטרה אורתודוקסי בישראל ולחולל תהליך של ביזור סמכויות הגיור הריכוזיות וההיסטוריות של הרבנות הראשית אל רבני הערים. תיקון זה יאפשר לראשונה, כך אפשר רק לקוות, גם לרבנים בגוונים נוספים של יהדות להיכנס לתוך הסדקים המעטים והקטנים שחוק הגיור במתכונתו הנוכחית מזמן לנו ולחולל שינוי, גם אם קטן.
אין חולק על כך שרוב הציבור בישראל ובעולם היהודי אינו משתייך ליהדות האורתודוקסית. בנוסף, מהעובדות אנו למדים שהרבנות הראשית בפעילותה רק מדירה ומרחיקה יהודים וישראלים מהנושא. ושלא נטעה, את חלקם כבר הפסדנו. הכישלון והחטא הקדמון של חוסר הטיפול במאות אלפי עולים מבריה"מ-לשעבר שהגיעו הנה בשנות ה-90, ובגלל גישתה של הרבנות לחומרא, גרמנו לרבים-רבים להם להתרחק מזהותם היהודית, להירתע מכל דבר "יהודי", ולא לחנך את הדור הבא כיהודים. לו היינו מקבלים אותם אז, ומוצאים את הדרך האמיצה לומר לכולם "אחינו אַתֶּם!" - היינו היום במצב טוב בהרבה.
העם היהודי משלם מחיר יקר על שהגדרת יהדותנו מסתכמת על פי הרבנות בישראל בשאלה האם נולדת לאם יהודייה.
אלא שסוגיה זו אינה מעסיקה רק את היהודים בישראל, היא הופכת להיות לבעיה שתעסיק יותר ויותר גם ישראלים בתפוצות, אלה שנישאו והקימו משפחות עם נשים לא יהודיות במקום מושבם, תוך תקווה שתימצא הדרך לצרף גם את משפחתם החדשה לעם ישראל. נישואי תערובת בקרב ישראלים שחיים בתפוצות נפוצים יותר ויותר ומעמידים אתגר חדש וייחודי בפני קובעי המדיניות בירושלים בסוגיית הגיור הנפיצה והרגישה.
ללא מתן פתרון אמיתי לסוגיית הגיור והכרה בגיורי הזרמים השונים כגיורים מוכרים במדינת ישראל, גם אם "איציק" מלוס אנג'לס ו"משה" משיקגו ירצו לחזור לישראל ולחיות עם בנות זוגם הלא יהודיות, זהותם של ילדיהם תיאלץ לעמוד במבחן האורתודוקסי, וזהו כאמור אינו גיור מאיר פנים. במילים אחרות, אין מנוס מהמסקנה כי ככל הנראה צאצאיהם לעולם לא יבחרו ללכת במבוך הארוך והפתלתל של הגיור האורתודוקסי, מה שבאופן בלתי נמנע יביא לריחוק וניכור שלהם עד שלבסוף ינותקו מהשלשלת, ובכך ייפלטו אל מחוץ לעם היהודי ויאבדו לנו.
רפורמת הגיור החדשה היא למעשה המשך השליטה של הזרם האורתודוקסי ביהדות, כנגד פלורליזם פנים-יהודי והתחדשות של תרבות יהודית וישראלית. טוב היה עושה השר כהנא לו היה מוביל מהפכה של ממש בכך שהיה מבקש להקים בית דין המורכב מרבנים ורבות המייצגים את הזרמים השונים ביהדות. אחרת - גם חברותיה של יאנה יחכו עשר שנים כדי להתגייר.
ועד אז אני מבקשת להזכיר לכולנו את הסיפור על הלא-יהודי שבא אל שמאי והלל להתגייר. שמאי דחה אותו באמת הבניין שבידו, והלל קיבלו בסבר פנים יפה, והכניס אותו בדלת הקדמית עם משפט אחד: "מה ששנוא עליך - לא תעשה לרעך; והיתר - פירוש הוא; לך ולמד!" (בבלי, שבת לא ע"א).
בואו נהיה מבית הלל, פִּתְחוּ את השער, פתחוהו רחב.
הכותבת היא יושבת הראש של המחלקה לארגון וקשר עם ישראלים בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית