אסור להוריד מסים אם לא נקצץ בהוצאות הממשלה בהתאם
משרד האוצר נתפס לא מוכן לסערה בנושא עליית מחירי המזון ושלף "אקדח קפצונים", וזאת בשעה שעומדים לרשותו - הן בתחום עליית המחירים (אינפלציה) והן בתחום יוקר המחיה - "תותחים" רבי-עוצמה.
"התותח" הראשון שמשום מה נשכח הוא הכלי המקרו כלכלי המקובל לטיפול באינפלציה - המדיניות המוניטרית, שאמור להפעיל בנק ישראל כאשר האינפלציה מרימה ראש. בפעם האחרונה שהממשלה קבעה יעד אינפלציה לבנק ישראל (1%-3%) היה זה בשנת 2003. שנה קודם לכן עמדה האינפלציה בישראל על 6.5%, כך שהיעד שנקבע על-ידי הממשלה ב-2003 היה סביר. אלא שמאז חלפו כ-20 שנה, הציבור התרגל לאינפלציה אפסית ללא תוספות יוקר בשכר, והציבור, ונראה שגם הממשלה, מוטרדים מהאינפלציה הנוכחית - 2.8% שהולכת ומתעצמת. במצב זה היה על הממשלה להפעיל את סמכותה על-פי חוק בנק ישראל לאחר כ-20 שנה ולקבוע יעד אינפלציה נמוך יותר: נניח 0%-2% ואולי אף 0%-1.5%.
החלטה כזו תחייב את בנק ישראל להעלות ריבית ולהפסיק לרכוש כאחוזי תזזית מאות מיליארדי דולרים כדי להעלות מלאכותית את שער החליפין ואת מחירי מוצרי היבוא, ואלה יובילו בהכרח לריסון עליות המחירים, לרבות מחירי הנדל"ן מרקיעי השחקים - כבר בטווח הקצר.
התותח השני
"התותח" השני שבידי הממשלה יעיל להורדת יוקר המחיה בישראל, והפעלתו מחייבת הסרת כל חסמי היבוא (כולל מכסים, מכסות הייצור ותקינה בלתי נחוצה), שיובילו לתחרות והורדת מחירים (לרבות בתחומי המזון), הפחתת רגולציה מיותרת ומכבידת עלויות (מיידית, ולא בהקמת רשות נוספת שרק תגביר הסרבול), הפעלת התחרות בנמלים ושינויים נוספים להגברת התחרות במשק.
"התותח" השלישי שבידי הממשלה הוא הגדלת כוח הקנייה שבידי הציבור בדרך של הורדת מסים, כפי שנראה שהממשלה רוצה כעת. אלא שהורדת מסים לא יכולה להיעשות כבמטה קסם ללא הפחתה מתאימה בהוצאות הממשלה, שהלכו ותפחו בשנים האחרונות באופן חריג לכל תקופה אחרת בעבר (גם בניכוי הוצאות הקורונה). אז ורק אז - ניתן יהיה להמיר את החיסכון בהפחתת מסים.
בהקשר זה יש עדיפות להפחתת מסי הצריכה כגון מע"מ, שהוא מס רגרסיבי, והפחתתו תתבטא באופן טבעי בירידת מחירי המוצרים - ולא בהפחתת מס הכנסה ברמות ההכנסה הנמוכות, שכבר כיום הוא נמוך מדי גם יחסית לעולם.
עיסוק בהסטת הביקורת
במקום להפעיל "תותחים" רבי-עוצמה אלה, משרד האוצר עוסק בהכוונת הביקורת הציבורית לחברות המזון, זאת בשעה שאגף הכלכלה של המשרד יודע שגם בתחרות מושלמת, עלייה חדה במחירי חומרי הגלם בעולם מובילה לעליית מחירי הסחורות שמושפעות מכך.
האגף יודע גם יודע שהכנסת מוצרים לפיקוח מחירים מלווה בהגדרת נוסחת הצמדת מחירים, שתחייב את שרי האוצר והכלכלה לחתום על צווים להעלאת מחירים בשיעור כפול ומכופל מזה שביקשו היצרנים והיבואנים, כי לא ניתן להתעלם מעליות של עשרות אחוזים במחירי החיטה, תירס, סוכר, וכו'.
אגף הכלכלה יודע שרשות התחרות בודקת כל העת, גם ללא מכתב פנייה מצידם, את רמת התחרות, היעדר הקרטלים ומניעת כוח מונופוליסטי ככל שזה קיים. אני מניח שכלכלני האוצר גם יודעים שעדכון המחירים בוא יבוא, בעיתוי אחר, בצורה אחרת, ויכול שגם יתבטא באי-הורדת מחירים כאשר מחירי הסחורות בעולם יירדו.
ולסיום, תמוה בעיניי עד מאוד שכחלק מהסטת האש לכיוון חברות המזון, אגף הכלכלה במשרד האוצר עושה שימוש ומוציא לידיעת הציבור, בעיתוי שאינו מקרי, נתונים שנמסרו על-ידי יבואני המזון לרשות מס הכנסה לצורך תשלומי מס בלבד. פקודת מס הכנסה קובעת במפורש כי הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, מחויב בסודיות מוחלטת של הנתונים שנמסרו לו, אך ורק לצורך קביעת השומה. והנה נגלה כעת כי אגף הכלכלה במשרד האוצר "שואב" נתוני חברות חסויים מרשות המסים ומציג אותם לציבור. אומנם נעשה ניסיון למצע הנתונים ולא לנקוב בשמות עשרת היבואנים הגדולים ביותר בענף המזון, אך הכול יודעים מי אלה, וגם הכוונה שעומדת מאחורי "המחקר" גלויה ולכאורה היא בניגוד לפקודת מס הכנסה - לתשומת-לב מנהל רשות המסים.
הכותב הוא הממונה על התקציבים לשעבר
